כשתהילה ואני התכנסנו להקליט פרק הייתי בטוחה שזה הולך להיות פרק על פרידה. חצי שעה לתוך ההקלטה הבנתי שהסיפור הזה, הוא בכלל סיפור על אמונה... אמונה בחיים, אמונה באהבה. למעשה, הסיפור של תהילה הוא סיפור על שתי אהבות.

תהילה גדלה בבית חרדי, בגיל 18 הכירה את שמעון. עוד לפני שהחליפו מילה, היא הכריזה בפני אמא שלה: "את לא מאמינה! פגשתי את מי שלא ידעתי שחיכיתי לו". שנתיים אחר כך הם התחתנו. תהילה מתארת את סיפור האהבה הזה כאהבה טוטאלית ובוסרית עם תחושה חזקה של "חזרה הביתה"... עד שברגע אחד, כשהייתה רק בת 23, המציאות שלה השתנתה. שמעון נהרג. עם מותו של שמעון, מתו גם החלומות שלה, שלהם.

בשיחה עמוקה ומעוררת השראה אנחנו מדברות על החיים לצד הכאב – "אם את לא יכולה לוותר עליו, תלבשי אותו", לצד האמונה – אותה ידיעה עמוק בלב, שיום אחד מישהו אחר ייכנס הביתה והכאב יזוז טיפה הצידה. על כך שהכאב הוא תזכורת ליכולת לחיות, לאהוב ולהרגיש ועל זה שאי אפשר לחוות אהבה גדולה בלי להיות נכונה לשאת את הצער שבאובדן שלה. על איך נפרדים מחלום אחד, כדי לפתוח את הלב לחלום אחר ועל הכוח לייצר מציאות נוספת, עתיד חדש.

"שמעון הוא המתנה שלי וחיים הוא הנס", אומרת תהילה. חיים הוא בן זוגה, בעלה היום. יחד הם הביאו לעולם שתי ילדות מהממות. בבית של תהילה יש מקום של כבוד לעבר שלה. כשהמשפחה מתאספת להדליק נרות כל יום שישי, מדליקים 5 נרות: לאמא, לאבא, לליה, למאיה ועוד נר אחד גבוה - לשמעון. בדיוק איך שהיא דמיינה את זה, אז כשהייתה עמוק בתוך החושך.

הפרק הזה הוא לא פרק עצוב או מורבידי, להפך – זה פרק על תקווה. וזה, אני מאמינה, משאב חשוב עבור כולנו.

תודה לתהילה על התבונה ועל התובנות, על חוכמת החיים וחוכמת הלב. על הכנות ועל ההשראה הענקית שהביאה לפודקאסט. מוזמנות ומוזמנים להאזין ולשתף אותנו איך הסיפור שלה פגש אתכם'ן....

**הטקסט שהקראתי בפרק נקרא: "אב שכול בא אצל הבודהה", מתוך הספר "כך שמעתי" מאת יעקב רז.

ליצירת קשר עם תהילה:

פייסבוק: https://www.facebook.com/tehila.benhammou

אינסטגרם: https://www.instagram.com/tehila_jacobson

טלפון: 054-3396234

ליטל רוטמן – ליצירת קשר / עדכונים על הרצאות ופעילויות:

https://linktr.ee/litalrotman

האזנה נעימה! 😊