שרית זר אביב, מורה למיינדפולנס, ולדהרמה בודהיסטית, חוקרת ומלמדת קשב סומטי ותנועה מודעת. מלמדת בעמותת תובנה ובמכון מודע.

שרית למדה פרקטיקות שונות של תנועה ושל קשיבות, ומשתפת אותנו בשיחה על ערות גופנית – להיות ערים לגוף שלנו. בפרק יש גם הדגמה קולית קצרה, אז תוכלו לחוות בעצמכם.

על הדרך של שרית:

ההתעניינות שלי בגוף וברגשות ויחסים תמיד היתה . בילדותי רקדתי בגעתון ולמדתי התעמלות מכשירים. כשחברה רצתה לשכנע אותי בגיל 14 להצטרף לחוג יוגה וזה היה נראה לי משונה, היא עודדה אותי שזה סוג של התעמלות. ובפעם הראשונה השהגעתי קרה לי משהו מדהים: הייתי עם עצמי. כלומר- להיות עם עצמי היה מקום שלם, מלא ובעל ערך,לשהות בו. הדבר הנוסף הנפלא שקרה- שהתחלתי לפתח יחסים אחרים עם הגוף- קשובים, סקרנים, ומאוד מספקים מעצם ההקשבה, ולא רק מהצלחת התרגול. בגיל 15 חשבתי שמשהו בי לא בסדר, אז שלחתי את עצמי (כן!) לפסיכולוגית. הטיפול מאוד חיזק אותי, אבל עד סוף התיכון פסיכולוגיה נראתה לי מאוד מוגבלת ולא נותנת מענה לכל צרכי הנפש. המשכתי לתרגל יוגה ולטעום את הטעם של מציאות רחבה יותר, מספקת שאין לי מילים עבורה. בקורס ויפאסנה הראשון בגיל 24 הרגשתי שהטעם הזה של מציאות אחרת, מוסבר לי באופן סדיר ומתווה דרך עבודה. נידבך נוסף היה לימודי הפסיכותרפיה הגופנית שנתנו לי אישור עמוק למה שתמיד הרגשתי- שהנפש, הגוף והרוח אינם נפרדים ואפשר לחבור אליהם דרך שערים שונים.

בקצרה, הצטרפתי לשימי לוי ולמרכז לרפואת גןף נפש ללמד קשיבות בבתי ספר. שם נזרקתי למים של הנחייה ו"תרגום" ההבנה ללימוד. ונזרקתי שוב למים כשהתבקשתי די מהר ללמד מבוגרים. פאנלים של יועצות, מנהלות. שימי ראתה לפני שאני מורה. כשסיימתי הכשרת מורי יוגה, שוב התבקשתי ללמד לפני שהרגשתי מוכנה. חברה ארגנה לי סטודיו, תלמידים ופשוט אמרה לי לבוא. וככה שוב הבנתי כמה אני אוהבת ללמד.

ניתן למצוא את שרית בפייסבוק:

https://www.facebook.com/guftodaa

לאתר הפודקאסט ולקבלת עדכונים בקבוצת הווטצאפ השקטה של הפודקאסט:

https://linktr.ee/podcastbari

 לדף הנחיתה לגבי הסדנא "פשוט לחיות בריא":

https://lp.vp4.me/qbww