הצטרפו לסדרה הקצרה של עו״ד ריטה גולשטיין גלפרין, על המשבר בשירות הציבורי בישראל, האתגרים המרכזיים שמאיימים על היעילות והרלוונטיות של השירותים הציבוריים פתרונות מעשיים לשינוי כבר ממחר בבוקר

חלק א׳- האם השירות הציבורי בישראל בקריסה? מאירועים בצפון ובדרום ועד נתוני סקרים מדאיגים, מתגלה תמונה עגומה של מערכת מתדרדרת. איך קרה שכמעט מחצית מהאוכלוסייה חושבת שהשירותים הציבוריים נפגעו?

טקסט הפרק המלא:

המשבר בשירות הציבורי לא התחיל בשריפות בצפון, גם לא בשבעה באוקטובר בטבח בדרום, ואפילו לא עם כינון הממשלה הנוכחית. מדובר במהלך הדרגתי, שיטתי ומערכתי של ניסיון להחליש את המנגנונים. שירותים רבים שהציבור נזקק להם כגון שירותי בריאות, חינוך, רווחה, ארנונה ועוד, מסופקים על ידי גופים ציבוריים באופן בלעדי או עיקרי. הדבר נכון בעתות שגרה, והביקוש והתלות בשירותים אלה רק גוברים בשעת משבר. ואם נדמה לכם שהשירות הציבורי נעלם וקרס, ובכן אתם לא לבד. מאורעות השבעה באוקטובר ואוזלת היד של השירות הציבורי, שהתגלו בעקבות המשבר המתמשך, הציבו מראה למציאות העגומה בשטח. נתוני המכון הישראלי לדמוקרטיה מצביעים שכמעט מחצית מהאוכלוסייה, 45%, חושבים כי איכות השירותים הציבוריים בישראל נפגעה, ביחס לממשלות קודמות. אלה נתוני דצמבר 23. נתון זה מהווה עלייה מהסקר הקודם באוגוסט 23, לפיו 38% מהציבור חושבים שהשירותים נפגעו או נפגעו מאוד. וגם ברמה הבינלאומית המצב מטריד למדי. בסקר של ארגון ה-OECD, שנעשה לפני המלחמה, האמון של הציבור הישראלי בקבלת השירותים הציבוריים בשעת צורך נמוך במיוחד. בתגובה להגד ״אני מאמין כי אוכל לממש זכאות להטבות ציבוריות בקלות אם אזדקק להן״ שיעור הישראלים שלא הסכימו עם האמירה הזאת, היה הגבוה מכל מדינות ה-OECD. 69% לעומת 46% בממוצע במדינות ה-OECD. אני יכולה להציג פה עוד המון נתונים וגרפים וסטטיסטיקות השוואתיות, אבל מספיק להסתכל מהחלון או להדליק מהדורת חדשות, ולשמוע עוד ועוד עדויות מהצפון הבוער שלא מקבל מענה ראוי, ממפונים במלונות שלא זוכים להתייחסות ושלא מצליחים לממש זכויות, ולראות איך ארגוני חברה אזרחית נכנסים לוואקום שנוצר. כדי להבין איך הגענו למציאות שבה השירות הציבורית מתקשה לשמור על רלוונטיות, מיפנו עשרה אתגרים מערכתיים לפי שלושה פרקים. הראשון, אתגרים חיצוניים, תמורות רחבות בחברה ובפוליטיקה הישראלית שמשפיעות על השירות הציבורי באקו-סיסטם בתוכה הוא פועל. השני, אתגרים מבנים, הסדרי המערכת, גבולות הגזרה, הממשקים והמצב החוקי. והפרק השלישי, אתגרים פנימיים בתוך השירות הציבורי עצמו. ברובד האתגרים החיצוניים, השילוב של העמקת הקוטביות והסקטוריאליות ושיטת הממשל הקואלציוני בישראל, מייצר את מצב של אי-יציבות פוליטית שפוגעת בהמשכיות וביכולת לתפקד כמערכת ציבורית אחודה. השיח הציבורי בשנים האחרונות מצביע על שחיקה מתמשכת בתפיסת הממלכתיות, נוכח הקטנה והחלשה של הדרג המקצועי דרך שיח ה״פקידים״. בתקשורת פרסמו תחקירים שונים שמצביעים על כך שאיבדנו את ערך המקצועיות. שום דבר הוא כבר לא מקצוע. הצורך הפוליטי דוחה כל טיעון מקצועי. וכך בעצם יועצים פוליטיים בלשכות שרים התחילו לעסוק בפעילות מקצועית של המשרד, מבלי להיוועץ בגורמי המקצוע. בהקשרים של אתגרים מבנים, נזכיר אולי את הריכוזיות הקיצונית של הממשלה אל מול השלטון המקומי. מקום אחרון ביחס לכל מדינות ה-OECD והאיחוד האירופי. ריכוזיות יתר זו פוגעת גם באיזון של מוקדי הכוח במדינה, בין הממשלה לשלטון המקומי, וגם באפקטיביות השירותים שהציבור מקבל. הרשויות המקומיות קרובות יותר לאזרח ויכולות לייצר מענים יותר מותאמים. בסרטון הבא נצלול לעומק האתגרים בתוך השירות הציבורי עצמו. כאלה שמונעים ממנו לתפקד באופן יעיל ומועיל עבור האזרחים.