בשידור האחרון התחלנו לעסוק בנושא שתמיד העסיק את הדמיון של המוח האנושי, "מה קורה אחרי המוות?" בחנו מספר תיאורים מהכתובים על מה שקורה לנפשו של אדם אחרי המוות, כשהוא עובר לעולם הבלתי נראה. ראינו שמאפיינים מסוימים חוזרים בכל הפסקאות המתארות את החיים אחרי המוות:

קודם כל, ישנו זיכרון מסוים של דברים שקרו בארץ.

דבר שני, ישנה שמירה מוחלטת על האישיות.

דבר שלישי, ישנו זיהוי הדדי של נפשות המתים.

דבר רביעי, קיימת תקשורת בין הנפשות השונות.

דבר חמישי, קיימת מודעות למצב הנוכחי בעולם הבלתי נראה, והדבר

השישי, ישנה התאמה מסוימת עם מעמדם הקודם על פני הארץ; לדוגמא, אלו שהיו מלכים על פני הארץ עדיין מזוהים כמלכים בעולם הבלתי נראה.

מכל מקום, ישנו מאפיין חשוב נוסף אותו מגלה לנו ישוע עצמו בסיפור של אלעזר והאיש העשיר; ישנה הפרדה מוחלטת וסופית בין נפשות הצדיקים ונפשות הרשעים. נפשות הצדיקים היו במקום מנוחה שנקרא "חיק אברהם," אך נפשות הרשעים היו במקום של סבל ועינויים.

היום אנחנו הולכים לראות כיצד נפשו של ישוע, אחרי מותו, בזמן שגופו היה מונח בקבר, ירדה לשאול וכתוצאה מכך, מספר שינויים חשובים בלתי הפיכים התרחשו. התיעוד של מאורעות אלו נמצא בעיקר באיגרת הראשונה של פטרוס. עלינו להסתכל על שתי הצהרות שונות. הראשונה היא מאיגרת פטרוס הראשונה פרק ג, 18-20.