לינק לאתר להורדת הPDF

https://ko-fi.com/orelzion

_________________________

אז המשכנו את הפרק החמישי של “שמונה פרקים”, ובו הרמב”ם מתחיל לגעת בנושא המרתק של החכמות השונות ותפקידן בדרך של האדם אל התכלית.

_________________________

בשיעור הקודם דיברנו על כך שהאדם צריך לכוון את כל מעשיו לתכלית העליונה, ועכשיו הרמב”ם מסביר איך זה עובד גם בלימוד החכמה.

אז קודם כל – לא כל חכמה שווה.

הרמב”ם מחלק בין חכמות שמובילות את האדם אל התכלית לבין כאלה שאין להן קשר ישיר לכך. יש חכמות שהן הדרך הישירה לידיעת האמת, כמו הפיזיקה (מעשה בראשית) והמטאפיזיקה (מעשה מרכבה), ואותן צריך ללמוד כדי להגיע לתכלית.

_________________________

ויש חכמות שהן רק כלי עזר – כמו מתמטיקה ולוגיקה – הן אולי לא מובילות ישירות אל התכלית, אבל הן הכרחיות כדי להכשיר את האדם להבין מה נכון ומה שגוי, להבחין בין טענות מבוססות לבין דמיונות חסרי יסוד.

_________________________

אז מה הדרך הנכונה?

האדם צריך לבנות את עצמו נכון. למשל בלימוד התורה – קודם כל צריך למלא את הראש ב”לחם ובשר”, כלומר לדעת את האיסורים והמצוות, ואז אפשר להתקדם הלאה ללימוד מעמיק יותר כמו מעשה בראשית ומעשה מרכבה. הסיבה שכל כך חשוב לא לוותר על לימוד ההלכה, היא כדי שאדם לא ״יאבד את הצפון״, אתה חייב להישאר מחובר לקרקע.

כי התכלית היא לא עצם הלימוד אלא החכמה שמובילה לדעת האלוקים – ולכן גם מי שלומד המון, אבל לא שם את זה בתור המטרה שלו, יכול להישאר תקוע בלי להתקדם באמת.

_________________________

ולמה זה חשוב?

כי כמו שראינו בפרקים הקודמים, האדם הוא יצור עם שכל – ואם הוא לא משתמש בו כדי לדעת את האמת אלא רק למטרות אמצעיות (כמו פרנסה או אפילו שמירה על הבריאות), אז הוא מפספס את העניין המרכזי של החיים.

_________________________

כרגיל, נשמח לשמוע תגובות והארות, שיתופים ולייקים יתקבלו בברכה! :)