שתי תשובות נוספות מובאות כדי להסביר מדוע במשנה הבהמה אינה מתבטלת בין שאר הבהמות אם הולכים לפי דעת רבי יוחנן, הסובר שרק דברים הנמכרים תמיד ביחידות (במניין) אינם מתבטלים בתערובת. התשובה הראשונה היא שהמשנה הולכת לפי רבי יהושע על פי רבי יהודה במקרה של ליטרא קציעות, המלמד שדברים הנמכרים לעיתים ביחידות אינם מתבטלים. התשובה השנייה היא שבעלי חיים נחשבים חשובים כשהם עדיין בחיים ולכן אינם מתבטלים.

הגמרא ממשיכה לשאול מדוע בהמות המיועדות לקרבנות, כאשר נתערבו עם בהמה האסורה בהנאה, כולן נידונות למיתה. היא מציעה לפתור את הבעיה באמצעות דיני הסתברות/רוב: אפשר להוציא בהמה אחת בכל פעם ולהניח שבכל פעם יצאה מן הרוב המותר. הקושי הוא שעל פי דיני רוב, הדבר הותר רק אם הבהמה כבר הופרשה, ואז ניתן להניח שבאה מן הרוב (כל דפריש מרובא פריש). אבל אם הבהמות נשארות במקומן הקבוע ומוציאים אחת מהן ישירות מן הקבוצה, הדין הוא שהיא או מותרת או אסורה (50/50), ואין רוב שניתן להסתמך עליו (כל קבוע כמחצה על מחצה דמי).

הגמרא מציעה עוד ליצור מצב שבו הבהמות יתפזרו ממקומן הקבוע, כך שלא ייחשבו עוד קבועות, ואז ניתן יהיה להניח שכל אחת באה מן הרוב. רבא מביא שלוש תשובות מדוע פתרון זה אינו מועיל, שתי הראשונות נדחות. התשובה האחרונה היא שאף על פי שבאופן תיאורטי הדבר אפשרי, הדבר נאסר בגזירה, שמא אנשים יעשו כן גם במצב שבו הבהמות נשארות קבועות.

רבא מסיק שמאחר שהבהמה אינה מתבטלת בגזירת חכמים, אם אחת מן הבהמות שבתערובת תוקרב על המזבח – אין היא מכפרת, ויש להביא קרבן חדש במקומה. רב הונא מקשה על הסבר זה משתי משניות בקינים א:ב, ג:א. הקושי נפתר בכך שמבארים שלדעת רבא בעלי חיים ועופות חיים יכולים להידחות מן המזבח, ואילו המשנה סוברת שאינם יכולים להידחות.