סגירת שנה היא לא רק רשימות ויעדים.

היא לא “סיכום” ולא “בדק בית”.

היא רגע אלכימי - רגע שבו אנחנו עוצרות/ים, נושמות, ומתחילות לראות את מה שלא ראינו בזמן אמת.

במשך השנה אנחנו רצים, יוצרות, מגיבים, פועלות מתוך תנועה.

ורק כשמגיע הזמן לעצור  אנחנו מסוגלים לראות מה באמת קרה פה.

בפרק הזה אני פותחת את תהליך סגירת השנה שלי, ומדגימה צעד-אחר-צעד איך לזהות את:

✨ הזהב שנוצר בלי ששמנו לב

הדברים הקטנים, ההרגלים, הדיוקים, הבחירות  שלא נרשמו בלוח השנה אבל הפכו אותנו לרחבים יותר, מדויקים יותר, שלמים יותר.

✨ החומרים שלא הפכו לזהב

הפרויקטים שניסינו לדחוף, המאבקים, המקומות ש”לא זרמו”, והדברים שמכבידים רק כי אנחנו מפחדים לשחרר אותם.

✨ הצמיחה שהגיעה במסווה של קושי

התקיעות, ההתנגדויות, המקומות שהרגישו כמו “כישלון”  ובפועל החזיקו את השיעור הכי משמעותי של השנה.

✨ היסודות שמבקשים לעבור לשנה הבאה

מה נכון לקחת איתנו, מה מבקש להתרחב, ומה הגיע לסוף תפקידו.

לא מתוך שיפוט - מתוך הבשלה.

נלמד איך ליצור רגע של בהירות,

איך להקשיב לגוף ולרגש בדיוק כמו לעסק, ואיך להפוך את השנה שעברה למפה מדויקת לשנה הבאה.

הפעם זה לא פרק על יעדים.

זה פרק על הבנה.

על כבוד לדרך.

על לראות את עצמנו סוף־סוף - בלי פילטרים, בלי דרישות, בלי דרמה.

🎧 האזינו, דרגו, ושתפו

אם יש מישהי או מישהו שמתקשה לעצור,

או שעדיין עסוק/ה בלספר לעצמו “לא עשיתי מספיק” 

הפרק הזה יכול להיות להם רגע של נשימה. ✨