חברי הטוב פרופ' גלעד צוקרמן, הידוע בכינויו "הבלשן הזה שאומר שעשר שקל זה בסדר", שונא קיץ. אז כשבאוסטרליה קיץ, הוא בא לארץ הקודש. תפסתי אותו בבית אמו בהוד השרון, לשיחה על החייאת שפות, על טהרנות שפה, על שפות היברידיות, ועל השווה והשונה בין השפה שאנו דוברים (אני קוראת לה עברית בת זמננו, גלעד קורא לה ישראלית) ופרסית, לא רק בתחום השפה.

היה כל כך מעניין, שלא הצלחתי לזרוק שום חלק על רצפת חדר העריכה! זה יספיק לכם גם לפקקים הלוך וגם לפקקים חזור, ואם אתם לא עובדים בעיר גדולה, אז אולי אפילו ליומיים של נסיעות, וגם לניקיונות ולבישולים של יום שישי.

[הערה בעקבות שאלת מאזין, אם מישהו אחד שאל אז בטח יש עוד כמה שלא שאלו: למאזינים דרך הדפדפן, כדי להגיע לפוסט המלא יש להקליק על שם הפרק]

הפרק לממהרים:

כדי לא לפצל, שמרתי באיכות הכי נמוכה עד כה. אשמח לשמוע מכם משוב על איכות הקול, ואם זה ממש מזעזע בעיניכם (אני לא שומעת הבדל), אז אעלה מחדש בשני חלקים באיכות גבוהה יותר.

דיברנו על:

המם הזה (ייצרתי אותו מחדש, יותר קל מאשר לחפש את המקור בפייסבוק)

לכלכנו על גנרטיביסטים, ובצדק.

גם מילון קליין לא ממש יודע מה האטימולוגיה של בלורית

סרטון TED-Ed על פרקטלים במתמטיקה:

קורס מקוון על החייאת שפות

תיקוני יתר (כל קריין וחריין)

המאמר שלי שבו העורכת כתבה Farsi ותיקנתי ל-Persian.

אטימולוגיה עממית בעברית, בפרסית ובשפות אחרות.

על השורה הזאת מ"היפה והחיה" (שמתי קישור עם נקודת זמן, אם הוא מתחיל מהתחלה אפשר לקפוץ ל-2:18 ):

אנטישמיות חיובית – גם עם יוסי אלפר דיברנו על זה.

שיר פלינדרומי להנאתכם:

הפוכופה = ריצתציר =

סיפור פלינדרומי / גלעד צוקרמן:

שם, היא לקחה לשון ורדים וחולדה טרפה תולעת. לא נגרם אסון צורף וסבל. בַּרחוב, הצועני בְּשֵם מתוּשלח דחף בְּחרוּף נפש רופא לבוּש צְחוֹרים. ברור וחשוב לציֵן: הבחור, השוכר דירות ברחוב פִּינֵס, זכר סוֹד רמאים והלך לדוּג בְּים הזּרמים הרמים. הזרמים נָטְרוּ סוּג פֶּלֶג לפוֹעלוֹ. נוצר בּוֹ המוּזר בתוך היּם. זמר להקה עמד ושאב רוחות מפּרְשן שבוי. האיש בלט והפיח נועם בקורס הכנה לבחן בספורט. איבה נוצרה והרצון הביא טֵרוּף. סב נח בּלֶה נכֵה סרוּק במעון חיפה וטל בשיא היוֹבש נשרף מתוח ורב אש ודמע. הקהל רמז מי הכּוֹתֵב רֵזוּמֵה וברצונו לעוף לגלפּגוֹס, ורטן: מי מרזה? מי מרה מִיּם רזה? מי בּגוּד לכלה? ומי אמר: "דוֹס רכּז סְנִיף בּוֹחֵר בְּתוֹר יד רכוש"? הרוחב הניצל בו שחור ורב. מי רוחץ שובל אפור? שפן פורח בפחד, חלש ותם משבי, נעוצה בּוֹ חרב. לבסוף: רוּץ, נוּס, אמרגן, אל תעלות הפרט הדלוח ומידרונו של החקלאי המּש.

שד"ל: שיר הומופוני עברי-איטלקי: