או בהרחבה : איך למדוד את ה"הצלחה" שלנו כהורים לאורך זמן. באיזה כלים אפשר להשתמש כדי שאפשר יהיה להגיד: "הנה ! הצלחנו !", האם בכלל ניתן למדוד זאת? הרי מאוד מאתגר, בזמן אמת לראות את הדברים, נכון? כמה מהר האשמה מגיעה, או כמה מהר התחושה שאנחנו "לא מספיק טובים" צצה. רגע לפני שיוצאים לפגרה (נחזור ב11.7), איתי ורונה סיפרו לרבקה על הדרך וההתפתחות שעברו בזכות הפודקאסט . למשל על איך התפיסה שלהם על גבולות השתנתה. רונה סיפרה על הכלים שרכשה בעקבות הפודקאסט, שעוזרים לה לשנות דפוסים, או לפחות לקחת אחריות ולהצליח לנהל סיטואציה גם כשלא קל לה. על ההבנה העמוקה שכדי להיות אמא טובה יותר, כדאי לעבור תהליך התפתחותי כבת אדם לפני הכל הכל, או לפחות תוך כדי החיים עצמם. איתי שיתף שיש לו פחד מבינוניות, ושהוא עוסק הרבה בשאלה -איך לא להעביר זאת לאריאל מילי. דיברנו על ההשפעה והכוח שיש למשובים שלנו מול הילדים ("כל הכבוד" למיניהם או לסירוגין החשש להגיד את "האמת" כשאריאל מילי עפה על הציור שלדעת איתי הוא לא שיא היופי). על החשיבות שבתירגול ביום יום כדי לא לחזור על הדפוסים, על זה שאין יכולת לקחת "פסק זמן" בהורות, ועל איך זה משפיע על ההורות שלנו. בקיצור, הייתה עונה סופר דופר. כבר מתגעגעים ! בנתיים, מוזמנים לעשות בינג' ולהשלים פערים. וגם, אנחנו זמינים בקבוצת הוואצאפ של הקהילה שלנו, אז נתראה שם . להתראות מאזינים יקרים שלנו לינק לקבוצת הווטסאפ של הורים בגובה העיניים לינק לאינסטגרם
אוף איזה מתסכל זה שהילד התרגל בהשכבות לדיגי בגב, ועכשיו הוא לא מסוגל להרדם אחרת ואני עייףףף ! די ! אני רוצה לישון ! .... אוף איזה קשה זה שאני רוצה שהזמן מסך יהיה רק רבע שעה כל יום ואיכשהו זה הופך לחצי שעה... ומה עם התזונה בבית? בפנטזיה שלי כולם אוכלים בריא ומאוזן ובפועל הכי קל להכין טוסט. בקיצור : "הילד התרגל", מכירים את זה ? מה.. אני לא סמכותי מספיק כהורה כדי לעשות שינוי/לאכוף גבול? מרוב תסכול אנחנו, אולי, מרגישים אשמה?/מאשימים את הילדים/את המציאות/את היקום, שגם זה - לא מי יודע מה כייף. כמה פעמים יצא לכם להגיד "די נמאס לי ! מהיום עושים שינוי". ותנו לנו לנחש: השינוי לא קורה ? שיו. איזה לופ אין סופי !!!! מאיפה מתחילים ???? אז... רוצים שינוי ??? רוצים שינוי ??? מה זה שינוי מדיניות? מה כדאי לעשות לקראת שינוי המדיניות? מה הסכנות/השלכות בשינוי המדיניות? האם חווית שינוי - המדיניות שונה אצל מבוגרים וילדים? איך מפיצים את המדיניות החדשה/ותיקה בין מכרים או משפחה? למה חשוב במיוחד לשים לב סביב שינוי המדיניות? ומה קורה אם אין סינכרון/הסכמה/זרימה בין ההורים... אחד אוהב להשכיב ככה, השני בצורה אחרת... האחד רוצה לשנות, השני לא... לינק לקבוצת הווטסאפ של הורים בגובה העיניים לינק לאינסטגרם לינק לפייסבוק
אז מה זה בעצם הורה מגדל/חורג?,מה התפקיד שלו?,האם הוא יכול להיות איש סמכות? ("אתה לא אבא שלי!!!"),מה זה בשביל הילד הורה מגדל?, האם הוא בא להחליף את ההורה הביולוגי במקרה של מוות/גירושים? האם נכון לילד לקרוא לו/לה "אבא"/"אמא" האם להציע/להתעקש/להכריח ?, מה קורה כשיש אחים שהם משני ההורים הביולוגיים וילד, או יותר, שהם רק של הורה ביולוגי אחד? מה קורה כשההורים ,שאחד מהם הוא ה"מגדל" ,רבים או נפרדים? ,איך להתייחס לקשר בין ההורה הביולוגי וההורה המגדל?, מה קורה כשיש אי הסכמה בין ההורה הביולוגי וההורה המגדל? האם הילד הוא שלו או לא? ואיך לתחזק את המשולש ההורי הזה בין ההורים הביולוגיים להורה המגדל? תודה לגדי פטר האהוב שהגיע לאולפנינו ופתח את ליבו . להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של הורים בגובה העיניים לאינסטגרם
בריאות בריאות בריאות יקריםות שלנו. כמה היא לא מובנת מאליה. מחבקים את האנשים היקרים שמאזינים לפרק הזה, מקווים שיתמוך בכם. אז קרה משהו בריאותי לאחד ההורים. האדמה נשמטה לכםן מתחת לרגליים. ואתם, שרוצים רגע להתאבל/לכאוב/לעבד/לעכל/להתמך בעצמכם, מוצאים את עצמיכם עומדים מול הדילמה של: איך לתווך את זה לילדיכם, כשאתם בעצמכם נמצאים בסערה. מאיפה מוצאים את הכוחות לתיווך עכשיו? האם לספר? מתי? כמה?, איך להתמודד עם החוסר וודאות, איך להתמודד עם הסבל והכאב של אהובכם, מה/כמה/מתי לתת את המידע האמיתי, האם לאפשר מפגש עם ההורה הפצוע/חולה/חסר הכרה,האם היחס צריך להיות שונה בהתאם לגילאים השונים של הילדים, איך להתמודד עם התנהגויות יוצאות דופן, ולפעמים קשות של הילדים סביב הזמן הזה (כעס,צעקות,חוצפה,מרד, שבירת חוקים...), איך מחזקים את הילדים ולא מחלישים אותם - (רחמים,חיזוקים,יחס מיוחד), איפה זה פוגש את ההורה הבריא, כמה לחשוף את הסביבה של הילד (מסגרת,צוות,הורים אחרים,המשפחה המורחבת..). תודה לעדי וינברג שפתחה את ליבה ונפשה בימים רגישים אלה, שעוברים עליה ועל משפחתה. רפואה שלמה מלאה ומהירה לכל החולים והפצועים, חיבוקים וחיזוקים מאיתנו באהבה להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של הורים בגובה העיניים לאינסטגרם
כמה חשובה מערכת היחסים הזאת בין ההורים שלנו אלינו, בין החמים שלנו אלינו וכמובן - היחסים בין הסבים לילדינו. לכולנו יש משאלת לב, שכל רשת היחסים הזאת, תזרום בהרמוניה. אנחנו גם "הילדים של...", וגם "ההורים של.." . סנדוויץ' כזה שעלול לבלבל מאוד, ולהציף המון טריגרים ורגשות. דיברנו על: - גבולות : שלהם, שלנו וגם של ילדינו. - הפער בגישות - איפה אפשר לעשות עבודת שיחרור, ומדוע? - על הציפיות - על האכזבות - על טריגרים ופצעי ילדות - על לתת צ'אנס לשינויים,ללמידה ולהתפתחות - על מה קורה כשהסבים "מתערבים לנו" בחינוך, האם יש לזה באמת משקל? - איך והאם אפשר להגיע להרמוניה? - על הדברים הבוערים : מתנות,ממתקים,ביקורת, זמן מסך - כשהם לא מעורבים, ואנחנו רוצים שיהיו מעורבים - מה קורה כשהילדים שלנו מתנהגים בצורה שאינה מתאימה מול הסבים? - מה קורה כשסבא וסבתא מתנהגים בצורה שהיא לא מתאימה לנו נתראה בזום- לייב ביום רביעי הקרוב? להרשמה לזום להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של הורים בגובה העיניים לאינסטגרם
עצרו ! לא דיברנו רק על פיות שיניים! דיברנו גם על האם לגיטימי לספר לילדים סיפורים מהדימיון- כאילו הם מציאות, וגם על האם מגלים לילדים את האמת ומתי? מה ההשלכות שעלולות להגיע בעקבות כל הסיפורים שלנו אליהם? איך להגיב כשהילדים מספרים לנו סיפורים מהדימיון כמו למשל: חבר דימיוני או חוויות שלא קרו באמת, מה עם סיפורי אגדות/תרבות/חגים? האם יש מקום לשנות סופים/לצנזר/לשנות מילים רק כדי שלא יפחדו? איך להתייחס לחלומות ומה לעשות כשילדים מערבבים בין חלום למציאות? להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של הורים בגובה העיניים לאינסטגרם
כמה מאתגר זה לשחרר שליטה, הא? הנה, בימי מלחמה אלה, ממש ניתן לראות זאת - כמה אין לנו שליטה על המצב הביטחוני למשל. כמה חבר'ה החליטו לשגר טילים, כמה חבר'ה יחליטו (אולי) להחזיר להם... ואין לדעת לאן זה יתפתח. זאת רק דוגמא אחת, אבל איבוד השליטה נמצא גם בפרטים הקטנים : הילד מורח צבע על הקיר, הילדה קיללה אותי ויצאה ממני צעקה של עלבון, אני רוצה ללכת לישון אבל הילדים לא נרדמים וכו .. אז מתי אנחנו בשליטה ומתי אנחנו מאבדים שליטה?, איך זה משפיע על הילדים שלנו?,מה נעשה כשזה כבר קורה?, מה לעשות כשהילדים מאבדים שליטה?, האם יש עודף שליטה?,מה הנזקים בעודף שליטה? ומה הנזקים באיבוד שליטה? ומה השאיפה שלנו ? תודה לחיילינו ששומריםות עלינו ! שמרו על עצמכםן ! ושאחינו יחזרו כבר הביתה, בריאיםות ושלמיםות. א מ ן. לינק לקבוצת הווטסאפ של הורים בגובה העיניים לינק לאינסטגרם
אךךך קנאה. איזה רגש שורף זה ,הא? אז איך רונה מרגישה כשמקנאים בה? האם איתי ורונה קנאים זה לזו? ומה עם רבקה? איפה הקנאה פוגשת אותה? משם המשכנו ל- מה זה בעצם קנאה? מה ההבדל בין לקנא ב... לבין לקנא ל...איפה אנחנו פוגשים קנאה אצל הילדים? האם יש קנאה בין המבוגרים לילדים או בין הילדים למבוגרים ? איך אנחנו יכולים לעזור כשהילד שלנו פוגש קנאה, מה לא לעשות כשהילד שלנו מקנא, האם הקנאה מעידה על משהו לא תקין? האם לקנות מראש לילדינו שני בקבוקים אותו הדבר רק כדי שלא יקנאו זה בזה ? ומה עם ההשוואות? התחרותיות? בין ילדינו? הם כל הזמן רבים על תשומת ליבינו "אתה אוהב יותר את x " ,"אותו את תמיד מחבקת", "אני יותר טוב" ... בקיצור, היה מעניין. נתראה בפרק ! להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של הורים בגובה העיניים לעקוב אחרינו באינסטגרם
אךךךך אין על בנות בעולם ! (גם על בנים, כן?) אבל כמה עומקים, כמה סערות, כמה דאגות ומורכבויות יש בהורות לבת ! הפעם אירחנו באולפנינו איש יקר ! הלא הוא רועי אוחנה ! מחבר הספר "אבוק", מגיש הפודקאסט "אבוקאסט" ואבא לשתי בנות ! עלו בשיחתינו שאלות כמו: למה אנחנו כלכך דואגים לביטחונן האישי? איך נעצים אותן (נקבל תזכורת ל-מה רבקה חושבת על "העצמה"), איך נגדל אותן לתוך שיוויון כדי שלא יגדלו לתוך "מיסלול" החיים, איך כדאי להגיב במריבות ודינמיקות בין בנות, מה לעשות כשהבת שלי רוצה להתלבש "כמו בן" ? ,מה לעשות כשהיא שמה שלט על הדלת "נא לדפוק" !, איך לדבר איתה על מיניות? מה לעשות כשהן רבות על אבא ועוד ! איזה איש נפלא הוא רועי, כמה כנות יש בו ! נתראה בפרק ! להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של הורים בגובה העיניים הורים בגובה העיניים באינסטגרם לינק לפרק של אבוקאסט
מכירים את זה שהילד שלנו "מוותר בקלות" כשקשה לו? או שהוא צורח ובועט כשהוא "לא מצליח" ? אז מה זה בכלל "סף תסכול" ? למה יש כאלה שסף התסכול שלהם נמוך? מה ה"סכנה" ואיזה השלכות יש לסף הנמוך הזה ? איך נוכל לעזור לילד עם סף תסכול נמוך? כמה זה קשור אלינו ההורים? והאם זה יכול להשתנות ? והאמת ? שגם לנו יש ספי תסכול בכל מיני דרגות ועוצמות... אז איך אתם עם תסכולים? רונה שיתפה שהסף שלה נמוך בהרבה מאוד מהמקרים, איתי לעומת זאת : זן :) כל אלה ועוד להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של הורים בגובה העיניים
הפרק התחיל בשיתוף כן של רונה על ההתמודדות שלה עם דימוי גופה. והמשכנו לדבר על מה זה בכלל דימוי גוף? מה משפיע עליו? איך אנחנו כהורים יכולים לתרום/להזיק לדימוי גופם של ילדינו, איך דימוי גוף חיובי/שלילי יכול לעכב את הילד כשיגדל, איך להתמודד כשלילד שלי יש דימוי גוף נמוך, או אומר משפטים כמו: "איזה בטן שמנה יש לי", "השיער שלי מכוער, אני רוצה להסתפר" ,איך לענות/להתייחס לשאלות של הילדים בנוגע לשוני בין גופים שונים (משקפיים,שמן,רזה....),איך מתמודדים עם אופנות ואיזו השפעה יש לתרבות שאנחנו חלק ממנה, על דימוי הגוף שלנו ושל ילדינו... נשתמע בפרק :) להצטרפות לקבוצת הוואסטאפ של הורים בגובה העיניים
האם כדאי לשכנע את הילדים להתחפש? מה לעשות כשהילדים לא רוצים להתחפש? מה לעשות שאחרי שהשקענו זמן/כסף/תפירות וברגע האמת הילד לא רוצה, מה לעשות כשהם מפחדים מתחפושות של אחרים, מה לעשות כשהם לא רוצים שאנחנו נתחפש,האם יש מקום לגבולות כשהילדים בוחרים תחפושת שהיא מייצגת אלימות/לא צנועה/לא נוחה/מכוערת בעניינו?, מה עושים עם ריבוי תחפושות - כשהם רוצים להתחפש לכמה דברים, מה עם זה שהם רוצים את אותה התחפושת משנה שעברה? או שהילד/ה רוצה להתחפש לאלזה כמו כל בנות הגן (וזה לא מקורי יעני) אה ! ומה לעשות אם הם רוצים להתחפש לפני החג ("לבזבז" את התחפושת לפני) או לסירוגין להתחפש כל השנה וכמובן תודה ענקית לחייליםות ששומריםות עלינו בגופם ובנפשם... אנחנו חוגגים בזכותכם ! והלוואי שאחינו החטופים יחזרו במהרה הביתה. להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של הורים בגובה העיניים
"אנחנו לא צוחקים עליך, אנחנו צוחקים איתך" ! מזהים את המשפט הזה? מי לא מוצא את עצמו אומר את זה לילדו שנעלב ממנו על שצחק? אז מתי ולמה אנחנו צוחקים עם/על/מ... הילדים שלנו? האם משהו מזה נעים לילדינו? כמה השפעה יש לזה עליהם? האם יש התייחסות שונה כשמדובר בילדים או במבוגרים? מהן התגובות הנכונות כשהילד נעלב/כועס/מסתגר בזמן פגיעה? ושאלת השאלות - איך נוכל לפעול אחרת בפעם הבאה? היה סופר מעניין וחשוב ! להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של הורים בגובה העיניים
אז מה קרה לילד המתוק שבא איתנו ממקום למקום, זה שזרם איתנו, הקשיב לנו, זה שלא היו לו רצונות יותר מהרצונות הבסיסיים כמו לאכול, לישון, לעשות צרכים, חם לי , קר לי.... ככה שקל היה לנחש מה רצה ? אה ? (פאוזה). פתאום, ביום בהיר, מתעורר בבוקר שד טזמני נחוש שפוגש לראשונה גבול. "מה? מי אתם שתציבו לי גבול הורים? חוצפה!" לפעמים אפילו מרגיש שהתפתחה לה מעין מוטציה של הילד שלנו, שהפכה מרך חמוד למפלצת טנטרומים שמתאכזבת מאתנו ברמה של : מה לעזאזל אתם לא מבינים ??? מה??? אה, ואיך לא דיברנו על ההשתטחויות בסופר? במגרש החנייה? על המדרכה? אצל השכנה ? אז כמה לזרום עם הרצונות שלהם? מתי להציב גבול? מתי לשחרר? איך כדאי לנהוג איתם בזמן הטנטרום (ממליצים לכםן להאזין גם לפרק מספר 1 על טנטרומים, כדי שתקבלו את כל התמונה) בהצלחה ! להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של הורים בגובה העיניים להרשמה לסדנת ״אני כאן״ של רונה ואננדה
מכירים את זה שאנחנו שמים גבול? יפה. אז אותו הדבר רק - הילד. הופה. באג במערכת. מה עושים? ניתן פה כמה דוגמאות רנדומליות אך יומיומיות ל"לא" שהילד אומר/מבקש/צועק לנו. אז למשל: כשהוא לא רוצה שיגעו בו/ינשקו/יחבקו, כשהוא לא רוצה לעשות משהו שצריך לעשות (צחצוח שיניים,הליכה לרופא), כשהוא לא רוצה לעשות משהו שמנומס לעשות (כגון: סליחה,בבקשה,להגיד תודה על מתנה שקנו לו,להגיד להתראות לדודה וכו),כשהוא פתאום מחזל"ש תוכנית שקבענו (ים, הליכה לחבר, פארק,לארח), מה קורה כשאנחנו לא לוקחים את בקשתו ברצינות - כי הוא ילד,כשההורה מדבר על נושא שהילד מבקש לא לדבר עליו, ומה בדבר - על לדבר מעל ראשו כאילו הוא לא נוכח בחדר... ? גם על זה דיברנו. המון זוויות מעניינות עלו... אז איפה הגבול שלנו עובר? איפה הלכבד אותם נכנס לסיפור? איפה לשחרר? איפה להתעקש למען ביטחונם ובריאותם? נשתמע בפרק לינק להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של הורים בגובה העיניים
חה חה חה ! הפרק הכי מצחיק עד כה. בהצלחה לכם. אז למה הילדים כלכך אוהבים לדבר ולהתעסק במילים : "קקי", "פיפי" ו"פלוץ" ? למה זה כלכך מפריע לנו? נדבר גם על התגובות שלנו כשהם מפליצים בפרהסיה, על האם לחנך אותם כבר בגיל הרך שיש מקום ייעודי ליציאות ולפלוצים(סיר/שירותים) אה, ומה לגביי הגראעפסים? מה התגובה המומלצת ליציאות עצמן ולדיבורים על גזים ויציאות ,ושימו לב- מה לעשות ואיך להגיב כשהם מקללים אותנו במילים הללו ("פיפי","קקי","פלוץ" - אם זה לא היה ברור עד כה:) וגם גילינו עוד צד אצילי של רונה, נגלה מה איתי חושב על רונה כשהיא מפליצה, וגם על למה זה כלכך מביך אותנו? וגם על התחושה שנשארת בנו כשמישהו נגעל מהפוקים שלנו ועוד... היה מסריח ומצחיק :) להרשמה לזום בנושא יחסי אחים להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של הורים בגובה העיניים
"לא רוצה אותך, רוצה את אבא/אמא!!" (זאת הדוגמא הקלאסית אך העדינה), כך אומר הילד עם מבט "רע", "שונא" בעיניים. כשאנחנו ההורים חווים דחייה מילדינו, ויותר מזה גם מקבלים את התחושה שהילד שלנו פשוט מעדיף את ההורה השני על פנינו, אמאלה ! איזה מאתגר זה לא להעלב, לסגור את הלב, להתנהג כמו ילד בעצמינו שרוצה לקום וללכת ועוד.... תחושות כמו "אני לא רצוי", או סגירת הלב מול הילד שלנו, כעס וכאב עמוקים, קנאה, אשמה, בושה, הם רגשות קשים ושורפים. אז בואו אהוביםות, נקבל כלים להתמודד עם זה. תודה ללירון פטל חודק מאזינתינו שהגיעה לאולפנינו עם הלב החשוף שלה, וסיפרה לנו על התקופה הארוכה שהילד שלה הדף אותה. סקרנים לשמוע איך היא צלחה את התקופה? סקרנים לשמוע איפה זה פגש את איתי ורונה ואיך הם מתמודדים ? נשתמע בפרק להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של הורים בגובה העיניים
קבלו את נמרוד משיח !!! בעברו גולש רוח אולימפי שזכה ב-3 מדליות באליפויות העולם ברציפות (שיא ישראלי) וכיום מאמן לחיים ולמצויינות. נמרוד התחיל כילד בחוג והתגלגל לכדי להיות אלוף ! דיברנו על הדרך שלו, על מעורבות ההורים , על בשביל מה צריך בכלל חוגים, מי בוחר את החוג ההורה או הילד? כמה לדחוף לאן שאנחנו חושבים שטוב לו? על עקביות, על מחוייבות, על מה קורה כשהילד רוצה לשבת כל החוג בצד על הספסל? מה קורה כשהוא נצמד לרגל ההורה ולא משחרר?, האם הנוכחות שלנו ההורים תורמת או מעכבת? כמה להתערב? כמה לדרבן? היה סופר מעניין ! להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של הורים בגובה העיניים האתר של נמרוד משיח
"תקשיב לאינטואיציה שלך" ! מכירים את הטיפ הזה ? אז איך נלמד את ילדינו להקשיב לאינטואיציה שלהם מבלי שנשבש להם אותה? איך נוכל לתמוך בבחירותיהם,מתי הם בוחרים ומתי אנחנו בוחרים עבורם? מתי אנחנו כאילו מאפשרים אבל לא באמת ,למה כלכך קשה לבחור? (לנו ולהם), איך כהורים אנחנו מעכבים את התפתחות יכולת הבחירה שלהם? המקומות שקשה לתת להם לבחור, כמו למשל: חברים שנראים לנו לא מיטיבים,בגדים לא תואמי עונה/אירוע, איך מאפשרים לילדים לחוות את השלכות הבחירות שלהם גם כשקשה, מבלי לומר "אמרתי לך" ... ובואו לא נשכח את זה כשנותנים להם שתי אופציות לבחירה א' ו ב', והם בוחרים ג', מה אז ? להצטרפות לקבוצת הווטס אפ של הורים בגובה העיניים
אז איך הבקרים שלכם? גם אתם מוצאים את עצמכם מזרזים את הילדים, רצים לאוטו ומגלים שהילד מלטף חילזון ? אוי לא! אתם מ א ח ר י ם ! והסבלנות מה איתה? אין אותה. אז איך מעירים בבוקר? איך גורמים להם לשתף פעולה? מה עושים עם קשיי הרדמות שבעקבותיהם מגיעים גם קשיי התעוררות? ומה עם אכיפת גבולות - כשאין זמן? איך לא נאבד סבלנות? איך כדאי להערך להתארגנות בוקר ולמעברים- מראש? מה עושים כשהילדים "עושים לנו דווקא" ולוחצים לנו על הנקודות הרגישות שלנו ואיך לא נכבה לילדינו התלהבות בריאה בתוך הלחץ (ליטוף חילזון, כבר אמרנו?) להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של הורים בגובה העיניים