העולם הגדול עם אורי הראל

נושא המגדר מעסיק את המין האנושי מאז ימי אדם וחווה. עם התקדמות הגלובליזציה והליברליזם בעולם המערבי החלו גם תנועות לקידום האישה, כאשר המדינות הנוטות יותר לכבד את זכויות האישה הינן המדינות המתקדמות בעולם מבחינת קידום חברתי ומבחינת מדד האושר. קיים קשר ישיר ומוכח בין מרחב נשי בטוח ושוויוני באופן יחסי לבין שגשוג חברתי, כלכלי וגיאופוליטי. וכמובן שיש עוד דרך ארוכה מאד עד לשוויון מלא. כמי שתומך מאד בזכויות נשים, ומאמין שלנשים יכולות ארגוניות וביצועיות טובות לא פחות מאשר לגברים ואולי אף טובות יותר (בהכללה, כמובן), משמח מאד שבעשור האחרון החלו לצאת יותר ויותר טיולי נשים המאפשרים מרחב נשי עוטף ומחבר.כדי להרחיב את הבנתי על העולם הגדול של טיולי הנשים נפגשתי לשיחה מעמיקה עם סורנגה (גלית יצחקי), שהקימה לפני כעשרים שנים, בשותפות עם אסטה, את חברת טיולי הנשים הראשונה בארץ שנקראה "אסטה וסורנגה", והיום מנהלת את "בית החוויות של סורנגה" בשיתוף "החברה הגאוגרפית". בחברה זו סורנגה יוצרת טיולי בוטיק לנשים בארץ ולחו"ל בדגש אנתרופולוגי הכוללים מפגש עם אנשים מקומיים וחיבור ליעד דרך סיפורים אישיים ומרתקים.בין היתר שוחחנו על: מקור השם סורנגה.מה הניע את סורנגה לעזוב עבודה בטוחה ולהגשים חלום?הקשר המיוחד של סורנגה עם התרבות וההווי של הודו ומה ניתן ללמוד ממדינה זו.מהו המיזם המיוחד שהקימה בזמן הקורונה? מה עושים בהודו כשרוצים להזיז רכב חוסם בחנייה?הייחודיות של טיולי הנשים ב"בית החוויות של סורנגה" ומהי מהות החברה.היעדים שאליהם מטיילות לקוחות החברה.והכי חשוב ומשמעותי- למה לצאת לטיולי נשים בעולם?בפרק הזכרנו את הספרים האלמותיים (והמומלצים מאד!):"הודו- יומן דרכים"- עזריאל קרליבך"האוהל האדום"- אניטה דיאמנטלאתר של בית החוויות של סורנגה:https://www.suranga.co.il/

בפרק הזה אדגיש את השנים החשובות בחייו של גוסטב ויגלנד שבהן יתרחשו אירועים שישפיעו עליו ועל הפארק המרהיב שעיצב ובנה, ה"מאסטר פיס" האמנותי של העיר, ולדעתי, האתר המעניין ביותר בעיר אוסלו, בירת נורבגיה.איפה ניתן לראות את עבודותיו של ויגלנד ומהן הביקורות על פארק הפסלים?מהם חלקי הפארק השונים ומה מייצג כל חלק?פארק הפסלים של ויגלנד הוא בבחינת אתר חובה בסיור באוסלו ומומלץ להגיע אליו לפחות פעם אחת בביקור בעיר ולמשך מספר שעות, ובמיוחד מומלץ הביקור למשפחות עם ילדים שאצלם, כך אני מעריך, יתעוררו שלל שאלות על אנושיות, אוניברסאליות ומוסר. שאלות שגם להורים המנוסים ביותר, לעיתים פשוט אין תשובות.ובנימה אישית- כיוון שנפשי קשורה כבר שנים רבות לפארק הפסלים ולמה שהוא מסמל, חייב להודות שהתרגשתי מאד כשהקלטתי את הפרק הזה. מקווה שתתרגשו יחד איתי במהלך ההאזנה.וכמחווה מכל הלב למאות אלפי כבדי- השמיעה בארץ, להלן תמלול מלא של הפרק.שלום מאזינות יקרות, מאזינים יקרים, וברוכים הבאים לפודקאסט "העולם הגדול" ולחלק ב' של הפרק גוסטאב ויגלנד, "האמן שיצר פסלים אנושיים". בחלק הקודם תיארתי את ראשית חייו ועיצובו של ויגלנד כפסל צעיר. הגענו לשנים החשובות בחייו, שבהן יתרחשו אירועים שישפיעו עליו ועל הפארק המרהיב שעיצב ובנה.פארק פרוגנר-בתחילת שנת 1921 מחליטה עיריית כריסטיאניה (זוכרים, אוסלו לעתיד) להרוס את הבניין בו התגורר גוסטב ויגלנד ולבנות ספרייה במקום. ויגלנד חיפש מקום להצגת עבודותיו וביקש מהעירייה לבחון עבורו מקום ל"סטודיו בטבע". עיריית כריסטיאניה פונה אליו ומציעה לו הסכם מעניין. ההסכם היה שכל עבודותיו יוצגו אך ורק בעיר ולא מחוצה לה בתמורה לסטודיו מרווח ונוח, בו יוכל ליצור, ומוזיאון להנצחה לאחר מותו. מה אתם הייתם עונים אם מועצת העיר הראשית והגדולה במדינתכם הייתה שואלת אתכם אם אתם מוכנים להציג לעולמים, לתמיד, לעולם ולעולם את יצירותיכם אבל מגבילה אתכם לבלעדיות אך ורק איתה? אכן לא שאלה קלה, במיוחד כשויגלנד ביקר בערים גדולות וחשובות באירופה וכבר נחשב אמן בינלאומי מוכר. הוא וודאי חשב על הצגת עבודותיו במקומות שונים ביבשת. ויגלנד חכך מעט בדעתו על הרעיון. כאדם שקול וקר- רוח בדר"כ הוא היסס מעט. בסופו של דבר החליט להסכים להצעה בעיקר מסיבה פרקטית, לקבל סטודיו לעבודותיו ומוזיאון שינציח אותן לאחר מותו. וכך, נחתם הסכם בלעדיות הדדי עם מועצת עיריית כריסטיאניה בחודש פברואר אותה שנה, 1921. ויגלנד עובר לגור בסטודיו עבודה ומגורים שייחל לעצמו במשך שנים. הסטודיו כלל גם דירה גדולה צמודה לו ולמשפחתו הכוללת ספריה, חדר- אוכל, 2 חדרי- שינה, סלון וחדר אמבטיה עם שירותים צמודים, מבנה מפואר מאד יחסית לאותה תקופה. למרות שלא קיבל שכר ישיר מהעירייה עבור הצגת עבודותיו בפארק, היה ויגלנד מרוצה מההסכם איתה כיוון שהוא נתן לו שקט נפשי להתרכז ביצירותיו ובית נוח ונעים לגור בו ללא תשלום, פלוס הנצחה לעולמים, והעירייה גם הסכימה שיקבל עמלה עבור עבודותיו שייצור ברחבי העיר מחוץ לפארק. הסטודיו נמצא בפארק פרוגנר, פארק שעיריית כריסטיאניה רכשה בשנת 1896 והפכה אותו לפארק ציבורי. בשנת 1914 הפארק אירח את חגיגות המאה ליום החוקה של נורבגיה. ב- 1921 עדיין היווה אזור טבע עירוני פתוח בשכונת מגורים בשם זהה, פרוגנר, מספר ק"מ צפונית- מערבית למרכז העיר. כיום שכונת פרוגנר היא שכונה מבוססת מאד המונה כ- 60,000 תושבים עם מחירי נדל"ן מהגבוהים לא רק באוסלו אלא בנורבגיה כולה.אגב, השם הרשמי של הפארק עד היום הוא פארק פרוגנר והאזור שבו נמצאים פסליו של ויגלנד נקרא "מתקן ויגלנד", או באנגלית ויגלנד אינסטליישן אבל תיירים זרים, וגם מקומיים, נוהגים לקרוא לו לעיתים פארק ויגלנד וכך הוא מוכר לרוב.בשנת 1922 התחתן ויגלנד בשנית, הפעם עם אינגריד וילברג, שבדומה לאשתו הראשונה, הייתה מודל לעבודותיו. כמו שכבר ניתן להסיק, עבודתו סבבה את חייו והוא עסק בה יומם וליל. ויגלנד יתגרש מוילברג בשנת 1940. אך המהפך המשמעותי ביותר בחיי הפסל שישנה את חייו לעד התרחש בשנת 1924. בשנה זו עיריית כריסטיאניה הסכימה להציב את עבודתו "המזרקה", חלק חשוב עד היום בפארק הפסלים, והפארק לבש צורה כמקום מרהיב באופן מיוחד ולא "סתם" פארק פסלים. בסופו של דבר, עיצב את עבודת- חייו כמו שאנו מכירים אותה היום, ה- מאסטר פיס האמנותי של העיר, פארק הפסלים.בכך הפך ויגלנד מאמן מקומי מפורסם לגדול פסלי נורבגיה ומהמפורסמים בעולם. הוא הבין שבכך הוא מבטיח לפסלים שיצר חיי- נצח, ולדמותו שלו להיקשר עם העיר אוסלו לעולם ועד. בנוסף לפסלים שלו הוא העניק לעיר אוסלו גם תחריטים שיצר, תבניות למפות ואיורים של כריות ושטיחים.בהמשך, לאחר מותו, ועם אישור ממשפחתו, הפסלים שלו הוצבו גם במקומות אחרים באוסלו וברחבי נורבגיה ואפילו מחוץ למדינה. ניתן לראות פסלים נוספים של ויגלנד ברחבת בית- העירייה של העיר, בין מימיו התכולים של הנמל לבית אבני- הבריק האדומות המפורסם של בית העירייה. פסלים נוספים של ויגלנד באוסלו נמצאים גם ליד ארמון המלוכה, ובשאר נורבגיה מוצבים פסלים שלו גם בעיר ברגן, העיר השנייה בגודלה במדינה, מול תיאטרון שנקרא "הבמה הלאומית" ועוד פסלים מוצבים גם במאנדאל, עיר הולדתו של ויגלנד, ואף פסל אחד בעיר הנורבגית הדרומית כריסטיאנסנד.מחוץ לנורבגיה ניתן לראות פסלים של ויגלנד בשתי מדינות בלבד. שבדיה ויפן. בבירת שבדיה, שטוקהולם, נמצאת גלריית טיאלסקה, ושם נמצא אוסף הפסלים הגדול ביותר של הפסל מחוץ לנורבגיה. הכל מתחיל בהיכרותו של גוסטאב עם מנהל הבנק ואספן האמנות האמיד, ארנסט טיאל, אי אז בתחילת המאה העשרים. טיאל חיפש לתמוך באמנים סקנדינבים ייחודיים ובעלי חזון אמנותי והתרשם עמוקות מעבודותיו הראשונות של ויגלנד. כששמע טיאל שלוויגלנד בעיות כלכליות, וקושי גדול לבנות את הפסלים ולהציב אותם באוסלו, החליט לעזור לו בכך שתרם 50,000 קרונות נורבגיות, סכום עתק באותם ימים, להקמת "המזרקה", שללא תרומה זו כנראה לא היה מוקם בימיו של ויגלנד. כשוויגלנד הבין שחלומו להקים פארק פסלים אכן מתגשם אמר "זהו היום השמח בחיי".אגב, באותה גלריה בשטוקהולם, גלריית טיאלסקה, ישנן גם יצירות של אמן נורבגי מפורסם מאד אחר, הצייר האקספרסיוניסט אדווארד מונק. מונק צייר, בין היתר, את אחד הציורים היקרים בעולם, "הצעקה", שאחת הגרסאות שלו נמכרה בשנת 2012 במחיר של 120 מיליון דולר והיום שוויו עומד על יותר מ- 133 מיליון דולר, ציור שגם נגנב מספר פעמים. מונק וויגלנד חיו באותה תקופה, וכאמנים צעירים אפילו גרו זמן קצר באותו מלון בברלין. הם אמנם העריכו אחד את השני אך הייתה ביניהם קנאת אמנים ולא היו מעולם ידידים, ובשלב מסוים אפילו מונק האשים את ויגלנד בגניבת רעיון ליצירת "מעגל החיים" שמוצג בפארק הפסלים. ישנה סברה שהאמנים נטו להתווכח ובאחד הוויכוחים ביניהם זרק ויגלנד יציקת חזה מחרס לעבר מונק שהתכופף והיא החטיאה את האמן אך היציקה נשברה ונהרסה לגמרי.ויגלנד היה בקשרים גם עם שני סופרים נורבגים מפורסמים. קנוט המסון, חתן פרס נובל לספרות לשנת 1920, שספרו המפורסם ביותר היה "בירכת האדמה", יצירת מופת של ממש, היה מבוגר מוויגלנד בעשור והשניים היו חברים קרובים. המסון הירבה לעודד את ויגלנד ליצור עוד בתחילת דרכו אך, מאוחר יותר, כשהשניים החלו להתפרסם ולהיות עסוקים מאד בעבודותיהם, הקשר מעט התרופף. עם הנריק איבסן, סופר- מחזאי מוערך מאד בעולם, שהיה מבוגר מויגלנד ב- 41 שנים, לא היו לוויגלנד קשרים חברתיים עמוקים. ויגלנד ביקש שנים רבות לפסל את המחזאי אך הוא הורשה לעשות זאת רק ממש בערוב ימיו של איבסן, כשהאחרון היה רוב הזמן במיטתו, סובל משבץ מוחי, ומצליח לקום ולדגם עבור ויגלנד לא יותר מעשר דקות ברציפות בכל פעם.וכאמור, חוץ מבשבדיה גם ביפן ניתן לראות פסלים של ויגלנד, בפארק האמנות של העיר סאפורו ביפן, אחת הערים הגדולות במדינת איים זו.אז בואו נדבר יותר על הפארק. גודלו כ- 320 דונם, אורכו הכולל כ- 850 מטרים והוא מכיל 212 פסלים חוץ משאר היצירות השונות כמו למשל מזרקות וגשרים. כן, הפארק מכיל יותר מרק פסלים. הוא בנוי בכוונה בצורה של שדרה אורכית, צרה יחסית ובולטת והמטרה היא שתביטו הלאה, לכיוון שיא הפארק, אל המונולית, השיא הטופוגרפי ולדעת רבים, גם השיא היצירתי של הפארק. לעודד אתכם להמשיך ולצעוד, גם מסיבות מיסטיות של "זרימת החיים", אחת מכוונותיו הנסתרות של ויגלנד, וגם כדי להקל מעט על העומס בימים שבהם הפארק הומה מבקרים. בנוסף לפסלים, הפארק מכיל את אוסף הוורדים הגדול ביותר בנורבגיה, 14,000 ורדים מ- 150 מינים שונים ובשנת 2009 הוכרז כפארק הנורבגי הראשון שהוגן על פי חוק מורשת התרבות של המדינה.ואלה ששת חלקי פארק הפסלים השונים:1- הכניסה הראשית- מורכבת מחמישה שערים מגרניט וברזל שחור יצוק, כשהאמצעי ביניהם גבוה מהאחרים. 2 שערי כניסה להולכי רגל מברזל יצוק. דלתות השערים יוצרו בשנת 1926 בצורה של דפוסים גיאומטריים עם מרכיבים תלת-ממדיים במרכז ומעליהם דמויי פנסים או עששיות. פרויקט השער נוצר על ידי ויגלנד בשנת 1924 במימון הבנק הלאומי הנורבגי, אך הוא נפתח רק בשנת 1942.אחרי השער נמצאת שדרה ארוכה עטורת עצי בוקיצה, אדר, צפצפה ומילה. במרכז השדרה פסל דיוקן- עצמי של ויגלנד, הדמות המפוסלת היחידה הלבושה בפארק. בכל זאת, ויגלנד רצה להראות לכם את יצירת חייו בצורה מכובדת... 2- הגשר- אורכו כ- 100 מטרים ורוחבו כ- 15 מטרים. הגשר עצמו נבנה בשנת 1914 ועליו 58 פסלים במגוון גילאים, מילדים ועד מבוגרים, נשים וגברים, מוצבים בשתי שורות כשגם כאן עמודים דמויי פנסים או עששיות ובמגוון נושאים כמו משחק, מערכות יחסים, תאווה, כניעה, מאבקים, חיוניות. אחד הפסלים המפורסמים ביותר בפארק נמצא כאן, "הילד הכועס", ילד עם שפת- גוף זעופה שרוקע ברגלו על הרצפה, אולי כועס גם כי דמותו הפכה מלוטשת ומחוספסת בעקבות עשרות השנים ומיליוני כפות הידיים של מבקרים שנגעו בו. פסל מפורסם נוסף כאן הוא "אב מניף ילדיו", וגם "האישה עם שיער הרסטה המתנפנף", וגם פסל "הילדים הרצים". חלק מהפסלים עוצבו ויוצרו בשנת 1916 והשתמרו בקולקציה של האמן עד שמצאו בית מתאים, הפארק. אבל רוב הפסלים על הגשר עוצבו בין השנים 1925 ל- 1933.מתחת לגשר אגם מלאכותי שברבורים לבנים וברווזים כהי- גוונים שוחים בו ומסביב צמחיה רבה, עצים פורחים ומדשאה מוריקה ורחבת- ידיים. נהדר לראות כאן את חילופי העונות, סתיו בשלכת צהבהבה ומכמירת- לב, ובאביב הפורח והססגוני- בנורבגיה האביב הוא לרוב בתחילת חודש מאי- מתגברת תנועת המבקרים בפארק. ובקיץ הקצר יחסית במדינה- שיא עונת התיירות בנורבגיה- המוני מבקרים מכל העולם מגיעים לחזות בפלא היצירתי, להשתומם ולהתפלא על איכות הפסלים, ובזכות גודלו של הפארק וכמות הפסלים הגדולה בו, יש כמעט תמיד תחושה שיש מקום לכולם גם כשהפארק הומה- אדם. במקור, ויגלנד תיכנן שסירות משוטים ישוטו באגם המלאכותי למען הילדים שיבקרו בפארק אך תכנית זו לא בוצעה בפועל.   3- המזרקה או "עץ החיים"- חלק זה בפארק נועד במקור להיות מוצב מול בית הפרלמנט במרכז העיר, אך, כאמור, היה זה החלק הראשון שהוצב בפארק בשנת 1924 אבל העבודה עליו הסתיימה רק בשנת 1947. הוא בנוי בצורת מלבן חיצוני ופנימי, עשוי ארד, 60 דמויות מורכבת מפסלי ילדים, נערים וזקנים מתחת ל- 20 "מטריות" או פסלי עצים המציגים את 4 שלבי החיים: ילדות, בגרות, הורות וזיקנה. המזרקה עצמה היא למעשה במלבן הפנימי ובמלבן החיצוני, העשוי תבליטי ארד, יש בריכה קטנה שבה ניתן להשתכשך בימי קיץ חמים. העץ האחרון לפני המונולית מכיל שלד כסמל למוות, ונועד בידי האמן לציין שגם כשהגוף מתרוקן ומת הוא לא מאבד משמעות, הוא הופך לחלק מהטבע.4- רחבת המונולית- רחבה בגודל 1800 מטרים רבועים עשויה פסיפס בגרניט לבן ושחור ועליה קימורי רצפה עדינים ודקים. ויגלנד ביקש להמחיש בעזרת הקימורים את מורכבות החיים ואת הדרכים הקשות והמורכבות שבני האדם נאלצים לעיתים לעבור בחייהם. הרחבה בנויה בצורת מעגל ולמרות שהיא בנויה באוויר הפתוח, היא בנוי

פארק הפסלים של גוסטאב ויגלנד בעיר אוסלו, בירת נורבגיה, מהווה כבר עשרות שנים מקום ייחודי עם הרבה השראה אמנותית. זהו פארק הפסלים מהמטופחים והיפים בעולם והגדול ביותר בעולם לפַּסָּל יחיד, מפעל חיים של אמן מהנדירים מסוגו אי- פעם. הפארק מצליח לרגש ולגעת בפינות הנפש העמוקות ביותר של מרבית מבקריו בשל ייחודיו הרבים כמו עוצמת עיצוב הפסלים, היותו עוסק בשלל נושאים אנושיים, העובדה שפסליו מפוסלים באמנותיות ובדיוק רב וכולם מפוסלים כאילו הם בתנועה או בעת מחשבה עמוקה בשלל מצבי- רוח או "נתפסו דוממים" בקשת רחבה של רגעים אנושיים. ואולי הדבר המשמעותי ביותר הוא שהפסלים אוניברסאליים וכל אדם, מכל גזע, מין, לאום ודת יכול להזדהות בקלות עם הפסלים ולחוש אליהם אמפטיה וסימפטיה. הפסלים עצמם נראים פשוטים וצנועים ומצד שני נראים גם אמיתיים, "נושמים", "חיים", בזכות ההומניות שלהם, "התנועה שלהם", ולכן מכנים את הפארק לעיתים "מוזיאון אינטימי בקנה מידה גדול". מידי חורף קר ומושלג ילדים מקומיים מגיעים לפארק ומלבישים בבגדים חמים את הפסלים העירומים כי הפסלים נראים כ"כ אמיתיים עד שהילדים חשים באינסטינקטים שלהם שקר לפסלים וצריך להלביש אותם כדי שיתחממו קצת.מי היה גוסטאב ויגלנד ואיזו דרך עבר עד שהפך לפַּסָּל המוכר והמפורסם ביותר בנורבגיה ואחד האמנים המפורסמים ביותר בהיסטוריה הנורבגית?וכמחווה מכל הלב למאות אלפי כבדי- השמיעה בארץ, להלן תמלול מלא של הפרק.אוסלו היא בירת נורבגיה. בנורבגית קוראים לה "אושלו", משמעות המילה היא "שדה האלים" מהמיתולוגיה הנורדית או לחלופין "אדמת מרעה למרגלות גבעה". משנת 1924 נמצא בה "פארק הפסלים של גוסטאב ויגלנד". זהו פארק הפסלים מהמטופחים והיפים בעולם, והגדול ביותר בעולם לפַּסָּל יחיד, מפעל חיים של אמן מהנדירים מסוגו אי- פעם. הפארק פתוח 24- 7 בכל עת וחינם אין- כסף לכולם. זוהי גישה סקנדינבית ליברלית כוללנית שטוענת שהאדם אמור לחיות בהרמוניה עם הטבע ולדאוג ככל הניתן לשימור הטבע, בד בבד עם שימור איכות הסביבה. ערכים אלה הם כמעט בבחינת ערך עליון במדינות הנורדיות (נורבגיה, פינלנד, איסלנד, דנמרק ושבדיה) ולכן הטבע צריך להיות נגיש ופתוח לכולם, כך ששמורות ופארקים לאומיים בדרך- כלל פתוחים חינם לכולם. אך לא רק שזהו פארק ציבורי שניתן להיכנס אליו בכל עת, והכניסה אליו חופשית, אלא, למרות ייחודו ופרסומו העולמי, גם אין בכניסה שמירה ובדיקת הנכנסים. הסיבה היא שהאמן, גוסטאב ויגלנד, ביקש מעיריית אוסלו להנגיש טבע ואמנות חופשי ובחינם, כך שכל מבקר שירצה לחזות בהם וליהנות מהפארק יוכל להגיע בכל עת שיחפוץ בכך, אפילו השכם בבוקר או באמצע הלילה, ואכן מפתיחתו בשנת 1924 ועד היום הפארק פתוח בכל עת והפסלים לא נפגעו, נבזזו או נשדדו, מבקרים לא לקחו חלקים מהם הביתה ולא חרטו עליהם את שמותיהם (למשל, לא תראו כאן כתובת בגיר או בעט "אנדראס היה כאן" או "יוהאן אוהב את בירגיטה" וכו'). יותר מכך, ויגלנד לא רק ביקש שלא תהיה הגבלה כלשהי על המבקרים, אלא אפילו ביקש מהעירייה שלא יהיו שומרים שישמרו על הפסלים, זהו דבר שייתכן רק במדינה מיוחדת וכמעט נדירה, אוהבת טבע ואמנות אבל יחד עם כך גם בעלת אוכלוסייה שבעה יחסית, עם מדיניות רווחה סוציאלית שמאפשרת "רשת ביטחון סוציאלי", כמעט ללא דרי- רחוב וללא עניים, מאפשרת השכלה אקדמאית רחבה בתשלום סמלי ודיור מוגן לאוכלוסייה מבוגרת, בקיצור, איכות חיים מהגבוהות בעולם. בנוסף, פארקי- מוזיאון, שמהווים חווית אמנות וטבע לכל המשפחה, מאפיינים את המדינות הנורדיות, בהן יש מוזיאונים פתוחים רבים. אפילו בעיר אוסלו עצמה יש פארק פסלים יפיפייה נוסף, פארק אקברג במערב העיר שנמצא בתוך יער ונפתח בשנת 2013, פארק פסלים שאני ממליץ מאד על ביקור גם בו, ובו, בין היתר, פסלים של רודן ואפילו של הציירים סלוודור דאלי ופייר- אוגוסט רנואר, כן, כן, זה מרשת חנויות הבגדים.כיום, פארק הפסלים של ויגלנד הוא אחד מאתרי התיירות הפופולאריים באוסלו ואף בנורבגיה כולה. אמנם, בשל הכניסה החופשית כל השנה, לא ניתן לדעת כמה אנשים בדיוק מבקרים בו, כמה מהם מקומיים וכמה תיירים מחוץ למדינה אבל מעריכים שכמיליון מבקרים מגיעים לפארק בכל שנה ואין ספק שרוב מוחץ מהמבקרים בעיר אוסלו מגיעים לביקור בפארק, ולדעתי גם היום, כמעט מאה שנים אחרי הצבת הפסלים, הפארק הוא האתר המעניין ביותר בעיר, אפילו עם הוספת אתרים חדשים ומאד מעניינים בעיר בשנים האחרונות כמו למשל בית- האופרה המרתק מבחינה אדריכלית שנבנה בשנת 2008. ועם אהבת הקהל הרבה, והגאווה של הנורבגים על הימצאותו של הפארק בבירתם, הוא הפך עם השנים באופן לא- רשמי ל"פארק- המוזיאון הלאומי" של נורבגיה. משיחות רבות עם מבקרים בנורבגיה, גם אם לא זוכרים את שם הפארק, או אפילו אם היה באוסלו או בעיר אחרת, כמעט כולם זוכרים את הפארק שמצליח לרגש ולגעת בפינות הנפש העמוקות ביותר של מרבית המבקרים. ויותר מכך, הפארק הפך לחלק מסיורי אדריכלות גנים ונוף בכל סקנדינביה. ייחודו של פארק הפסלים לא רק בעוצמת עיצוב הפסלים, ולא רק בעובדה שפסל אחד יצר את כל הפסלים בו. ייחודו גם לא בנושאים הכל- כך אנושיים שלו, כמו הדמיה של החיים- ההתעברות, הלידה, הילדות, התבגרות, זיקנה, מוות. לא לדאוג, אחד מנושאי הפארק מדגיש שהמוות הוא לא הסוף, החיים הם מחזוריות, מעגליות. ייחודו של הפארק אפילו לא בעובדה שנושאיהם של כל הפסלים- 212 במספר- עשויים מארד (או בלועזית ברונזה), ברזל מחושל וגרניט- הם פסלי- אדם מכף רגל עד ראש, מפוסלים באמנותיות ובדיוק רב וכולם מפוסלים כאילו הם בתנועה או בעת מחשבה עמוקה בשלל מצבי- רוח או "נתפסו דוממים" בקשת רחבה של רגעים אנושיים, בכי או צחוק, זעם או כעס וכו'. חלק מהפסלים מעוררים בקהל הצופים בהם תחושת הקלה או מעוררים גיחוך או צחוק כתוצאה ממנעד הרגשות הניכר מהפסלים. אבל בעיניי אחד הדברים הגדולים ביותר בפארק הפסלים ככלל ובכישרונו של גוסטאב ויגלנד בפרט, היא העובדה כי הפסלים אוניברסאליים וכל אחד, מכל גזע, מין, לאום ודת יכול בקלות להזדהות עם הפסלים ולחוש אליהם אמפטיה וסימפטיה. וכך רואים תיירים אפריקניים, אסייתיים, אירופיים או דרום- אמריקניים מביטים בפסלים בהשתהות כביצירת אמנות מוזיאלית. קשה מאד למצוא הרבה פַּסָּלִים שיגרמו למנעד רגשות גדול כל- כך בקרב מגוון רחב כל- כך של אנשים מגזעים, צבעים ודתות שונות.   נכון, יש בעולם הרבה פארקי פסלים מרהיבים המשולבים בטבע. מגני זן ביפן, המשך בפארקי פסלים מרהיבים בארה"ב, באיטליה, בברזיל, בצרפת, בסין, בהולנד ועוד. אבל אין בעולם פארק פסלים דומה לפארק הפסלים של גוסטאב ויגלנד. לכן אין פלא שבכל פעם שאני מגיע אל הפארק אני חש שליבי מתרחב ונפעם מהשילוב הנדיר של איכות הפסלים, ייחודם ויופיים, והחותם הרב שהותיר בי הפארק לא נעלם עם השנים אלא רק מתגבר. אתה מביט בפסלים ורואה פשטות משולבת בעוצמה, וזה לדעתי (בהכללה) גם הקסם של תושבי נורבגיה ונוף ארץ זו, הצניעות הרבה, הפשטות, יחד עם האסתטיקה והיופי הטבעי. לתת לדברים לדבר בשמם ללא רהב ויהירות. זו אחת הארצות היפות בתבל, שאתה לעיתים לא מאמין למראה עינייך עד כמה הנופים יפיפיים אבל לא תראה הרבה נורבגים שמתפארים בכך בראש חוצות. הפסלים עצמם פשוטים וצנועים ומצד שני נראים אמיתיים, "נושמים", "חיים", בזכות ההומניות שלהם, "התנועה שלהם", ולכן מכנים את הפארק לעיתים "מוזיאון אינטימי בקנה מידה גדול". אחד הדברים הבולטים בפארק- (... ובכן, בולטים תרתי משמע)- היא היותם עירומים לגמרי ולעיתים ישנה ביקורת על כך, בעיקר בקרב זרמים דתיים שונים בנורבגיה, גם אם הם שוליים יחסית במדינה הליברלית. על כך אמר ויגלנד "כשתלביש אנשים תדע את דתם או מהיכן הם מגיעים. רק כשתהיה עירום תוכל להיות כל אחד, בכל מקום ובכל עת". ולכן הפסלים הם נצחיים, חסרי זמן מסוים ומנותקים ממקום כלשהו. בנוסף, כל פסל מפוסל בעדינות רבה, בדיוק מדהים ובנאמנות לאנטומיה. רופאים רבים שביקרו במקום ורצו לחזות בפלא היצירתי, העבירו ידיהם על הפסלים וציינו כי כל עצם על גבי הפסלים נמצאת במיקומה המדויק, חוטי השדרה מפוסלים בקימורים הנכונים ובליטות השכמות זהות לאותן בליטות בגוף האנושי. בדומה לתופעת "סינדרום ירושלים", סוג של הפרעה נפשית שהלוקים בה משוכנעים שיש להם כוחות אלוהיים ומשיחיים, או שהם דמויות מספרי הקודש, גם כאן בפארק היו מבקרים שלקו בתופעות פסיכוטיות וחשו שהפסלים הם דמויות אמתיות והחלו לגעת בהם כי הפסלים לא זזו כשהם דיברו אליהם, או שהיו מבקרים שטענו שהפסלים הם דמויות אלים מיסטיות בתוך שדה אלים, והחלו לנסות לתקשר איתם. "שדה האלים", אתם זוכרים? אחת ממשמעויות השם של העיר אוסלו מקבלת פה היקש רוחני ואפילו פילוסופי. כדי למנוע נזק לפסלים ולשמור על הסדר הציבורי, עיריית אוסלו מפעילה בפארק פקחים עירוניים מידי- פעם המסתובבים בין המבקרים ובודקים שהסדר נשמר.מידי חורף קר ומושלג באוסלו ילדים מקומיים מגיעים לפארק ומלבישים בבגדים חמים את הפסלים העירומים, גורבים להם גרביים, מכסים אותם במעילים או בכובעי- גרב מחממים, העיקר שלא יחושו את הקור העז. כי הפסלים נראים כ"כ אמיתיים עד שהילדים חשים באינסטינקטים שלהם שקר לפסלים וצריך להלביש אותם כדי שיתחממו קצת. חלק מהפסלים מעוררים בילדים רגשות שונים. לא אחת ראיתי ילדים מנסים לשחק עם הפסלים הדוממים כמו בובות בתיאטרון- בובות. כמובן שזו תחושה לגמרי סובייקטיבית אבל גם אני חש שהפסלים חיים וניתן לתקשר איתם, ושהם מעוררים גם בי תחושות ורגשות בשונה מפסלים אחרים שראיתי בחיי. בקיץ החמים, לעומת זאת, מגע כפות- ידיים בפסלים יקרר אותן, ויחד עם רכות הפסלים, למרות היותם מחומר קשיח, ייצור בידי המבקרים תחושת קרירות נעימה. מידי- פעם מגיעים אמנים שונים ומשמרים את הפסלים, מחדשים את הצבע ומתקנים נזקים קלים שהגשם, השלג, השמש או פגעי- הזמן גורמים לפסלים.מי הוא גוסטב עצמו- נולד בשנת 1869 בעיירה מאנדל בדרומה של נורבגיה, בבית משותף בן 3 קומות. ילד שני במשפחה עם 4 ילדים, משפחה כפרית שעוסקת בגידול משק חי. כילד למד גילוף, רישום ופיסול בעץ, הושפע מאביו הנגר, דמות חשובה עבורו, איש נוקשה וחמור- סבר שגוסטאב הצעיר עבד בסדנת הנגרות שלו. האב היה דתי אך באותה עת גם מכור לטיפה המרה. עקב התמכרותו לאלכוהול עזבה אותו האם, יחד עם 3 ילדיה, ועברה לביתו של אביה. הילד גוסטאב גדל והתעניין בפיסול ובעבודה עם אנשים. כבר בגיל צעיר התעניין באדם, ברגשותיו, במניעים שלו, בצרכים שלו ואיך מנציחים אנשים ע"י אמנות, רעיונות אוניברסליים. אגב משפחה, לגוסטאב היה אח צעיר ממנו בשש שנים, עמנואל ויגלנד, שהיה אמן רב- תחומי בעל- שם בפני עצמו, צייר ויטראז'ים, ציורי- קיר ופרסקאות וגם פסל. היצירה המוכרת ביותר של עמנואל נמצאת באוסלו, סוג של מוזוליאום- מוזיאון, חשוך ומכוסה כולו בציורי- קיר מוארים במעומעם, חוויה מומלצת מאד לביקור. חזרה לגוסטאב. כנער בן 15 נסע לעיר הבירה, שנקראה אז כריסטיאניה, על- שם מלך דנמרק, כריסטיאן ה- 4 שמלך גם על נורבגיה באותו זמן והיום אנחנו מכירים אותה כאוסלו אחרי שחזרה לשמה המקורי- הוויקינגי- בשנת 1925. גוסטב הצעיר נסע לעיר לשמש כשוליה לגלף- עץ מקומי. אחרי שנה וחצי אביו מת משחפת והוא נאלץ לחזור למאנדאל לפרנס את משפחתו. סבו הפך לדמות האב עבורו, עובדה שניכרת היטב בפסליו לכל אורך תקופת יצירתו. רבים מהפסלים שעיצב, גם כפסל צעיר, הם של אנשים מבוגרים. ניכר כי גירושי הוריו ואח"כ מות אביו, יחד עם החיים לצד הסב, השפיעו מאד על נפשו הצעירה של גוסטאב והוא הפך עם השנים לנוקשה, מריר ומכונס בעצמו. 1888- אחרי שנתיים במנדאל- חוזר לכריסטיאניה, גר בעיר, לומד בבית הספר המלכותי לאיור. מתפרסמת עבודה ראשונה שלו, "הגר וישמעאל". 1889- ויגלנד ביקר בביתו של אחד הפסלים הנורבגים המוכרים באותה עת, בריניוף ברגסליין. ברגסליין התרשם עמוקות מיצירותיו של ויגלנד וציין "מעודי לא נתקלתי בכישרון כזה". עקב כך יצר ברגסליין קשר עם פרופסור לתולדות האמנות באוניברסיטת כריסטיאניה, לורנץ

הרמב"ם (רבי משה בן מימון), שנולד לפני כ- 900 שנים, הוא אחד מאנשי הרוח והמחשבה המובילים של היהדות ותרבות המערב. היה אחד מגדולי הפילוסופים בימי הביניים, מדען, רופא ששירת את משפחת המלוכה במצרים, תיאולוג, פרשן התורה ופוסק הלכה עצום, הוגה דעות, ומנהיג ציבור. השפעתו של הרמב״ם על השיח היהודי והלא יהודי היא מתמדת ונוכחת גם בימינו. יצירותיו הכתובות עסקו בעולמות ההלכה (כמו למשל ״היד החזקה״), הרפואה, המוסר והפילוסופיה (כמו ״מורה נבוכים״) ובעלות ערך וחשיבות עצומה גם בימינו. הרמב״ם כתב גם כתבים רפואיים ואגרות אל קהילות יהודיות בגולה בנושאים אישיים, ציבוריים והלכתיים (כמו למשל "אגרת תימן").ד"ר עודד ציון הוא חוקר בתחום ״היסטוריה של הרעיונות״, כלומר בנושא התפתחות והשפעה של המחשבה, האמונות והתרבות על ההיסטוריה. ד"ר ציון מלמד על מגוון נושאים הקשורים בספרד ופורטוגל, מפגשי הדתות והתרבויות בהן ונושאי היהודים והאנוסים, הנצרות, האסלאם וכן המחשבה היהודית בימי- הביניים ובעת המודרנית.בפרק שלפנינו אנחנו משוחחים על הרעיונות הנשגבים, הרציונליסטיים וההומניים של הרמב"ם. אודות אלוהים, האדם והאמונה, וכן על גישתו ההוליסטית לחיי בריאות ותזונה, רפואה מונעת, גוף ונפש, עבודה ופרנסה ועוד רעיונות רבים.דיברנו גם על שיטתו הפילוסופית של הרמב״ם בחיבור שכל ותבונת האדם עם האמונה באלוהים- תפיסה דרמטית ומרתקת שהביאה לרמב״ם מעריצים כמו גם מתנגדים רבים.ולסיכום, דיברנו על ההבדלים בין הרמב"ם לרבי יהודה הלוי. אז, ברוח ״שביל הזהב״ של הרמב״ם, זכרו תמיד לבלום רוגזכם (מתינות רגשית ונפשית), להפחית אוכלכם (מתינות תאוות המזון) ולהרבות תנועתכם (ריבוי פעילות גופנית). בין הספרים מהם ציטטנו:אמונתו של הרמב"ם- ישעיהו לייבוביץ'הרמב"ם, ביוגרפיה - יואל קרמרהרמב״ם, בסדרת גדולי הרוח והיצירה - משה הלברטלתודה רבה לטליה ולכרמית מ- HUBZ, מתחם עבודה משותף ברמת החייל, על העזרה בהקלטת הפרק.

יובי תשומה- כץ נולדה בסוף שנות השבעים בכפר קטן בצפון אתיופיה. בגיל 5 משפחתה החליטה לעלות לישראל וצעדה דרך מדבריות סודן בדרך ל"ירוסלם" או "ציון". הדרך שעברה עד ההגעה לסודן יכולה לפרנס סרט מתח ודרמה איכותי, כולל שהות צפופה בכלא, קשיים עקב פגעי מזג- האוויר, מאבק נגד חיילים ושודדי- דרכים, הסתתרות במדבר בתנאי רעב, צמא, מחלות, מוות גלוי וסכנת חיות- בר, וכל זאת תוך שמירה על מצוות היהדות.היום יובי היא פעילה חברתית וקהילתית מובילה ויזמית עם ניסיון רב בהדרכה.לאות הוקרה על פעילותה הענפה זכתה בפרסים חברתיים רבים, בין היתר, פרס ראש הממשלה ליזמות וחדשנות שלא למטרת רווח, ואף זכתה להדליק משואה בטקס הממלכתי בהר הרצל ביום העצמאות בשנת 2011.בשיחה מרתקת עם יובי נחשפתי לחיי הכפר באתיופיה, לתרבות הייחודית, לנימוסים, לקשר המשפחתי הבין- דורי, לצניעות החומרית, וכמובן, לחיי הקהילה היהודית שחיה במנותק מהגויים ועל הטקסים המיוחדים שלה.בעזרת יובי ניכנס לסודות הקטנים של הקהילה האתיופית בארץ, לגאווה שלהם, לייחוד ולקסם שלהם, לאחווה הנשית, לשאלות על מולדת, זהות ישראלית ושפה, ועל איך מייעלים בצורה מיטבית את הניסיון הרב והעושר התרבותי של מבוגרי העדה.מה הקשר בין סיפור עמי ותמי של האחים גרים לצבוע האתיופי ולדמותו המיתולוגית?על טקס הקפה, הבוּנָה, אחד הטקסים הקהילתיים המוכרים של הקהילה האתיופית.מה קרה עם האריה שרצה להתחתן עם בת המלך?ולמי מגישים קודם את האוכל בארוחה משפחתית?יובי תשומה כץ- ערך בוויקיפדיה:https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%95%D7%91%D7%99_%D7%AA%D7%A9%D7%95%D7%9E%D7%94_%D7%9B%22%D7%A5מוזמנים לבוא לביקור במיזם החברתי ולחוות את הריחות, הטעמים והסיפורים:https://www.rotem-travel.com/Beit%20Ambousa.htmlעמותת חברים בטבע, עוצמה קהילתית:https://www.friendsbynature.org/he_il/לרכישת הספר עץ הסוכריות של יובי מאת לסלי סימפסון, איור ג׳ניס לי פורטר, בהוצאת אגם, ניתן לפנות אל "חברים בטבע", מספר טלפון 054-6636884.הספר המומלץ, שאותו הזכרתי בתחילת הפרק (ושכחתי בהקלטה את שמו), הוא הספר "רשימות מבטן הצבוע", מאת נגה מזלקיה.

בפרק הזה היה לי העונג לארח את אתי דיין, מדריכת טיולים באפריקה שחיה ביבשת מעל ל- 20 שנה. לאחר שנקראה ממרחקים לעזרה רפואית דחופה, הפכה אתי ל"בת- ברית דמים" עם המקומיים ו"אחת משלהם" והחליטה להישאר לגור בבקתה צנועה בסוואנה, בשטח פתוח לגמרי ולא מגודר של מאות ק"מ, בה היא חיה עד היום.בפרק דיברנו על מפגש תרבויות מרתק בין ישראל למסאים של אפריקה, בין אישה לבנה יחידה במרחב זר של מאות ק"מ, בין העיר חולון המודרנית לשטחי הסוואנה המתפתחת. פרק על צניעות ופשטות חומרית, על חיי היומיום והמפגשים החברתיים בכפר האפריקאי המבודד, על המודרניזציה המחלחלת גם לאזורים המרוחקים וגורמת לשינויים חברתיים משמעותיים במדינה, ואיך התפתחו טקסי ההתבגרות של המסאים והמבנה החברתי שלהם עם הֶקְשֵׁרִים מפתיעים בין המסאים לבני משה.על ההיסטוריה המשותפת שבין קניה ומדינת ישראל כולל מחנה המעצר לאנשי הלח"י והאצ"ל לקראת מלחמת העצמאות בארץ, והבריחה המדהימה מהמעצר, הקשר ל"מבצע אנטבה" שבוצע באוגנדה השכנה ופיגועים שבוצעו בקניה.וכמובן על מפגשים עם עולם החי העשיר, על פילים שתולשים עצים בחצר של אתי וזברות המלחכות את העשב מול ביתה. לשתות כוס תה ולצפות בג'ירפות המשוטטות במרחב ולהביט בשקיעות המטורפות.ולסיום, דיברנו על הפרויקט החברתי שאתי מקדמת עם הנשים המסאיות, "החולייה החלשה" בחברה זו.לרכישת הספר של אתי "אחת משלהם- חיי עם בני שבט המסאי באפריקה" בהוצאת "ידיעות ספרים":https://www.ybook.co.il/book/6793/%D7%90%D7%97%D7%AA-%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%94%D7%9Dלרכישת הספר באנגלית בהוצאת "אמזון" One of Them (My Life Among the Maasai of Kenya):https://www.amazon.com/Them-Life-Among-Maasai-Kenya/dp/B089TWQ9KKלתרומות ולפרטים לגבי הפרויקט שאתי מקדמת הנקרא Beats of Beads:https://www.beatsofbeadstrust.org/בתמונה: אתי בפתח ביתה במסאי מרה, קניה. צילום: רונן רז(לפרקים נוספים על יבשת אפריקה בפודקאסט: פרק 5- ההיפו הצמא והתנין הרעב- הרפתקה בזמביה, פרק 27- מלאווי- הלב החם והפועם של אפריקה- חלק א', פרק 28- מלאווי- הלב החם והפועם של אפריקה- חלק ב')

פרק מומלץ במיוחד למתעניינים בגיאופוליטיקה ובהיסטוריה של ברה"מ בכלל וביילורוסיה בפרט, ולסקרנים להבין את "הראש הסובייטי". בתוך פאזל המדינות שהרכיבו בעבר את ברה"מ, קיימת מדינה "מתחת לרדאר" התקשורתי והציבורי במערב. זו מדינה ששולט בה ביד רמה הדיקטטור האחרון באירופה. מאז התפרקות ברה"מ היא משמשת סוג של "סוכנת" רוסית, וכעת, עקב המלחמה באוקראינה, עלה העניין במדינה זו, למרות שאותי היא תמיד סקרנה גם עקב מיעוט המידע היחסי עליה.  נינו אבסדזה, ילידת גיאורגיה, למדה ספרות רוסית ובלשנות באוניברסיטה בגיאורגיה, עיתונאית בעבר בגיאורגיה ולאחר עלייתה ארצה עיתונאית גם בישראל (ראיינה, בין היתר, את בוריס ילצין, מיכאיל גורבאצ'וב, ולדימיר פוטין, אדוארד שווארדנזה והאשמי רפסנג'אני, נשיא אירן בעבר), חברת כנסת לשעבר בכנסת ה- 18 במפלגת "קדימה" וחברה לשעבר בוועדות שונות בכנסת, פרשנית בכירה למדינות חבר העמים בחברת החדשות וברדיו, מרצה בכירה באוניברסיטת טביליסי, בפרלמנט הגרמני ובמכללות רבות בארץ ומדריכת טיולי עומק וסמינרים לרוסיה ולגיאורגיה.בפרק הזה נינו עושה לנו סדר במרחב הפוסט- סובייטי ומסבירה על חשיבות שמה של ביילורוסיה, על התהליכים ההיסטוריים המרתקים שעיצבו את המדינה, על מצבה כיום ועל דמויות ביילורוסיות מעניינות. דיברנו על אלכסנדר לוקשנקו, הנשיא השנוי במחלוקת שמחזיק בשלטון משנת 1994, ועד היום באירופה לא מכירים בו כמנהיג.וגם דיברנו, איך לא, על המלחמה המתנהלת כרגע באוקראינה, מה לדעתה יהיו תוצאותיה ומהו החלום הרטוב של פוטין, וגם סיפור אישי הקשור לפוטין ומאחורי הקלעים של העיתונות. תודה רבה לטליה ולכרמית מ- HUBZ, מתחם עבודה משותף ברמת החייל, על העזרה בהקלטת הפרק.

המסע אל נפשנו הוא המסע הרוחני הכי רחוק שניתן להגיע אליו וגם המסע הכי קרוב מבחינה פיזית.הבודהיזם מזמין אותנו אל העולם הגדול שבתוכנו. המבט המרתק פנימה ללמוד מי אנחנו כשההבנה שהדבר החשוב ביותר נמצא לא רק לידנו אלא ממש בתוכנו. לכן לא צריך לרוץ להספיק ולמהר להשיג משהו כי הוא כבר כאן איתנו. תפיסת עולם שפונה לכל אדם בעולם ללא הבדל גזע, צבע, דת ומין ומדברת על סבל אנושי, חמלה, אדיבות וכבוד לכל אדם, חיי מצפון וכללי מוסר.הילית דותן (לובסאנג צ'וקי), נזירה בודהיסטית ישראלית, יצאה לשנת "ריטריט", שנה שלמה שבה התבודדה לשם תרגולי מדיטציה בודהיסטית- טיבטית ובאינטימיות מוחלטת עם התודעה שלה ללא דיבור עם הזולת או חיבור למחשב, טלפון, טלוויזיה, עיתון, חברים, משפחה. כי מי מאיתנו לא חש לעיתים ברצון לנוח קצת מקצב החיים המסחרר? להביט קצת "פנימה" אל הנפש ולא "החוצה" אל החיים הסובבים אותנו? לעצור קצת את "הרכבת הדוהרת"? בעולם שבו אנו חיים, "העולם המערבי", רבים חשים חנוקים, ללא נשימה, מסיבות רבות כמו עומס נפשי של עבודה, עומס מטלות, לחץ כלכלי ועוד ועוד. בפרק הזה נשמע מה הילית למדה בשנה הזו, איך הפכה לנזירה, על ההתמודדות עם הרגשות שבתוכה ועם "הרעשים" הפנימיים שצפים כשהכל מסביבה שקט. וגם איך חוזרים ל"מציאות" היומיומית אחרי שנה מטלטלת כזו? וכמה זמן לוקח עד שמצליחים להגיע ל"איזון" עם העולם החיצון?על פיתוח "הלב הטוב" והחיפוש אחר האושר המיטיב עם הזולת ועם עצמנו תוך תרגול עתיק- יומין. על נדרי הנזירות שהילית לקחה על עצמה, על חיי חמלה ועל הגילוי כי גם אם ישנו סבל בעולם, ישנן סיבות לאותו סבל ובידנו האפשרות לסיים את הסבל תוך מציאת דרכי התודעה לצאת ממנו להארה.הערה: את המשפט "הייה אתה השינוי שתרצה לראות בעולמך" אמר מהטמה גנדי ולא הבודהה כפי שאמרתי בטעות, אבל תודו שהוא מתאים מאד לתפיסת העולם של הבודהה...למעוניינים ליצור קשר עם לובסנג צ'וקי:Lobsangchukyi333@gmail.comוגם דרך הפייסבוק:Lobsang Chokyiתודה לטל אדיב על הפתיח.

אירלנד מוכרת, בין היתר, בזכות תרבות הבירה המפותחת. מאחורי "סודות הבירה האדמונית" שלה מסתתרת תרבות בעלת היסטוריה ארוכה כשהפאב מהווה מרכז הפעילות הקהילתית והחברתית של אירלנד ואליו מגיעים מכל הגילאים כדי להיפגש, לרכל, לאכול ולהתנחם מהמציאות היומיומית. הבירה שוברת מחיצות חברתיות יחד עם המוסיקה וריקודי- השורות כשכל זאת חלק בלתי נפרד מהסיפור של אירלנד.  נפגשתי עם הילה פז- פילד, אנתרופולוגית, חוקרת אוכל, מומחית לאיים הבריטיים ומדריכת טיולים (שהתארחה גם בפרק 26- על תרבות- אוכל- אנתרופולוגיה- דרום ארה"ב), לשיחה מרתקת על אירלנד. בין היתר שוחחנו על:-האוכל האירי ושימור השפה האירית.- על המתח ההיסטורי בין הקתולים לפרוטסטנטים ובין צפון- אירלנד לאירלנד החופשית כשהכיבוש הבריטי והברקזיט נמצאים ברקע, ואיך לא, גם ההשוואה לסכסוך הישראלי- פלשתיני.- על הקשר בין פוליטיקה, בירה ומוזיקה.- על היוזמה של גינס.- על ההגירה לאמריקה.- על קידום נשים באירלנד. - מהם שלושת המוסדות החשובים ביותר באירלנד, "השילוש הקדוש" שלהם? - ואיך ייתכן שהבירה הכי פופולארית באירלנד היא בכלל לא בירה אירית?לחיים, אירלנד!למעוניינים לשמוע עוד על אירלנד ולהזמין דרך הילה טיולים לאיים הבריטיים, או הרצאות מרתקות על האזור, היכנסו לפייסבוק ולחצו "אירלנד וסקוטלנד בתפירה אישית" או כנסו לקישורית:https://m.facebook.com/TailoringTrips/?locale2=da_DK

לפני 120 שנים ישב אדם בביתו, אי- שם באחד ממרכזי התרבות החשובים ביותר באירופה, וכתב את המניפסט שחוזה את הקמת מדינת ישראל, היום עובדה מוגמרת כבר 74 שנים אבל אז, בביתו בווינה, נראה כמו חלום הזוי וחסר כל- סיכוי להתגשם למציאות. נפגשתי לשיחה עם גיל פז, איש חינוך וערכים, הרצלופיל ידען, מרצה על הרצל ומורשתו וגם מדריך סיורים בעקבותיו בארץ (ויקיר הפודקאסט- זוהי הופעתו הרביעית!) כדי לשוחח על הרצל, חייו ודמותו, מה הניע אותו לכתוב את הספר, ובעיקר, כדי לבחון במבט לאחור את חלומו וחזונו של הרצל ל"חברת מופת" ואיך הוא מתממש ב"כאן ועכשיו" של המדינה היום.אז קחו איתכם מסר לחיים מתוך הספר - "אם תרצו אין זו אגדה".הספרים מהם ציטטנו:נגוהות מן העבר- יוסף נדבהכתבי הרצל: היומן א'- בנימין זאב תיאודור הרצלהרצל- עמוס אילוןאלטנוילנד- בנימין זאב הרצלמלכי בציון- פרשת מסע הרצל בארץ-ישראל וזיכרונות עדי-ראיה- אהרן ורדי  בתמונה: גיל פז במרפסת החדר של הרצל במלון "שלושת המלכים" בבאזל.קישור לפודקאסט המצוין של גיל פז ודורון גולדשמיד (גוזל)- המדברים בו על המוזיקה, המילים והיוצרים של שירים שנגעו בנו במשך השנים:https://anchor.fm/ggozal

בארבעת הפרקים הקודמים בסדרה הצגתי את אזור הקווקז, ייחודיו, הפאזל האתנוגרפי והגיאופוליטי שלו והכוחות הפועלים בו. הקדשתי פרק לסכסוך ולקרע בין הארמנים והאזרים בחבל נגורנו- קרבאך שכבר גרם לשתי מלחמות.בפרק החמישי והאחרון אדבר על הסכסוך ההיסטורי והאלים בין גיאורגיה לרוסיה, שהתפתח למלחמה בשנת 2008, ומקורו בשליטה על שני מחוזות אסטרטגיים, שמהווים יחד כחמישית משטח גיאורגיה כולה. אך למעשה המלחמה שימשה "בדיקה" עד כמה "המערב" סובלני מול תוקפנות רוסית. מעין "ניסוי כלים" של רוסיה מול המערב. על מלחמה שהתקיימה לפני 14 שנים ועד היום קיימים לה הדים חזקים כאשר רוסיה מאיימת כיום בפלישה לשטחי אוקראינה. על חוסר השוויוניות וחוסר הסימטריה בין רוסיה לגיאורגיה לאורך מאות השנים האחרונות ועל היחס הפטרוני והמזלזל של הרוסים כלפי הגיאורגים ואולי גם כלפי כל שאר עמי הקווקז. ועל החשש הכבד של רוסיה שעוד מדינות ברה"מ לשעבר יראו את הדוגמא הגיאורגית, יקבלו ממנה תמריץ ו"יתנתקו" מהחיבוק של "אימא רוסיה", ומכאן אבני הדומינו יתגלגלו הרחק מהאינטרסים הרוסיים. וגם כמה מחשבות על האידיאליזציה האמריקנית המניפולטיבית שרובנו חוו מילדותם לאהוד את ערכי "המערב" ולראות את רוסיה כ"אויב" או כ"הצד השני", מה שגורם לנו בדר"כ לסלוד מרוסיה באופן אוטומטי ולאהוד את יריבותיה, למרות שמבחינה היסטורית העולם "הנאור" חב חוב גדול לרוסים על הלחימה בנאצים במלחמת העולם השנייה.  להאזנה רציפה וברורה בצורה מיטבית, אני ממליץ להאזין לחלקי הפרק לפי הסדר.בתמונה: אנדרטת הידידות רוסיה- גיאורגיה. מימין הצד הרוסי ומשמאל הצד הגיאורגי.Music by audionautix.comוכמחווה מכל הלב למאות אלפי כבדי- השמיעה בארץ, להלן תמלול מלא של הפרק.שלום מאזינות יקרות, מאזינים יקרים, וברוכים הבאים, ברוכות הבאות לפודקאסט "העולם הגדול", פודקאסט שמביא אליכם עד האוזניים ומעבר להן את המקומות המרתקים בעולם, חוויות מסעירות, תרבויות רחוקות, גיאופוליטיקה, היסטוריה, אישים מרתקים ועוד ועוד. זו שוב הזדמנות לומר תודה לכל המגיבים והמגיבות על הפרקים הקודמים, על מכתבי תודה שמגיעים למערכת הפודקאסט, שזה למעשה בואו נהיה כנים, רק אליי. תודה רבה על רוח גבית ותמיכה ליצירת הפודקאסט.והפעם, הפרק האחרון בסדרה, "הסכסוכים בקווקז - חלק ה'- מלחמת 2008 בין רוסיה וגיאורגיה- יתוש מנסה לעקוץ פיל בחנות חרסינה". להאזנה רציפה וברורה בצורה מיטבית, אני ממליץ להאזין לחלקי הפרק לפי הסדר.אני מקליט את הפרק הזה ב- 19 בפברואר, שנת 2022. התאריך חשוב כי בשעה זו שאני מקליט עדיין מנשבות רוחות מלחמה בין רוסיה לאוקראינה. האם תהיה פלישה רוסית לאוקראינה? או, מנקודת המבט הרוסית, חזרה לנחלות העבר ולשטחים הרוסים העתיקים שבהם רוסיה החלה, מנסיכות קייב במאה התשיעית, שהיום חלק ממנה הוא אוקראינה. כך שכל צד מביט מנקודת מבט אחרת ומאינטרס אחר. ובכל אופן ועניין, גם אם לא מסכימים עם הגישה הרוסית או עם "הראש הרוסי", אם רוצים להעמיק פנימה, חשוב להבין את מקור הדברים, מהיכן הם מגיעים ולמה הם מגיעים ומהן הסיבות לתביעות הטריטוריאליות של רוסיה, אולי ללא שיפוטיות כלפיה, למרות שרובנו, שהתחנכו במערב, מגיעים מגישה שרואה ברוסיה אויב, "הצד השני", או מעבר ל"מסך הברזל". אחד מידידיי, עולה מאחת ממדינות חבר העמים, טוען שהראש הישראלי לעולם לא יבין את הרוסים ואת החשיבה שלהם. גיאורגיה התברכה במגוון גדול מאד של נופים מרהיבים. מי שעוקב אחרי פודקאסט "העולם הגדול" כבר שמע אותי לא אחת מדבר בשבחה של הארץ היפיפייה הזו, ואפילו הקדשתי את הפרק הפותח לחבל סוואנטי היפיפה בצפון- מערב גיאורגיה. אחד האתרים התיירותיים המפורסמים במדינה הוא עיירת הסקי גודאורי שמצפון לעיר הבירה טביליסי. כמה ק"מ מן העיירה, בנוף קדומים של פסגות תלולות, שבחודשים רבים מהשנה הן גם מושלגות, בגובה של יותר מ- 2000 מטרים מעל פני הים, ניצבת מאז שנת 1983 אנדרטת הידידות רוסיה- גיאורגיה. את האנדרטה בנה האמן והאדריכל הגיאורגי- רוסי המפורסם בכל העולם, זוראב צרטלי, לציון 200 שנה ל"חוזה גיאורגייבסק", הסכם שלום שנחתם בין הצארית, קיסרית רוסיה, יקטרינה הגדולה, לבין מלך גיאורגיה, ארקלי השני, ב-1783. לא אכנס לנבכי הפרטים ההיסטוריים של החוזה, רק אציין שבהסכם זה, למעשה, גיאורגיה נכנסה רשמית תחת כנפיה של האימפריה הרוסית, לטוב ולרע, וזאת כדי שתשרוד באקלים גיאופוליטי רגיש מאד באותם ימים, כשצבאות פרס והאימפריה העות'מנית קרובים מאד ומאיימים על קיומה. אבל אם הרוסים התחייבו באותו הסכם להגן על הגיאורגים, מספר שנים מאוחר יותר, כשהשליט הפרסי נכנס לתוך גיאורגיה, הם לא עשו דבר כדי לעזור. אנדרטת הבטון הפנורמית נבנתה בצורת גליל שכמעט סוגר מעגל עם ציורי אריחים צבעוניים לכל היקף המבנה וקשתות- אבן הפונות לנוף המרהיב. הציורים מחולקים לשני חלקים עם מוטיבים מההיסטוריה הרוסית והגיאורגית כשהמסר המרכזי הוא ש"אמא רוסיה" היא האומה הגדולה והחזקה והעם הגיאורגי קטן ותלותי. בצד הרוסי ציורים בצבע בהיר ומואר עם לוחמים אמיצים ללא- חת רוכבים על סוסים גדולים כשהרוח נושפת בעורפם, הורגים בחניתות ארוכות את הדְּרָקוֹן, סמלו של ג'ורג', קדוש- העל של הנצרות האורתודוקסית, ו"אבא סטלין" מפקח עליהם מן הצד. הדמויות נמצאות בתנועה, נראות דינמית, פעלתניות, והשמש החמה והמיטיבה משקיפה ממעל. בעוד שבצד הגיאורגי הצבעים כהים ואפלים יותר, הדמויות נראות קטנות ומפוחדות, כנועות, אולי מפחדות מהקרב, אולי לא "מספיק ראויות" להיות חלק מהאימפריה הרוסית הגדולה. כלומר, בצד הרוסי מאירה השמש את האימפריה, ממלכת האור. בצד הגיאורגי רק כוכבי הלילה נראים ממעל, בממלכת האפילה. אגב, עפ"י האנדרטה, הרוסים מנכסים לעצמם את סמלו של אותו ג'ורג' הקדוש שהזכרתי, שהוא, כמה אירוני, הקדוש שעל שמו, בין היתר, נקראת גיאורגיה.  ולכן האנדרטה, שנבנתה לבקשת ההנהגה הסובייטית ומעטרת גם את תמונת הפרק שלנו כאן, היא הדוגמא המוחשית והאמנותית ביותר לדעתי לתאר את חוסר השוויוניות וחוסר הסימטריה בין רוסיה לגיאורגיה לאורך מאות השנים האחרונות, ואת היחס הפטרוני והמזלזל של הרוסים כלפי הגיאורגים ואולי גם כלפי כל שאר עמי הקווקז. (פאוזה מוזיקלית)אוגוסט 2008. רוב אזרחי העולם המערבי היו עסוקים במשבר הכלכלי הקשה באותה שנה, שהשפיע על רוב כלכלות תבל. וגם מי שלא היו עסוקים בכלכלה באותה עת צפו במסכי הטלוויזיה באולימפיאדת בייג'ינג, שהובטחה להיות האולימפיאדה המסקרנת והיקרה ביותר בהיסטוריה, ולכן רוב עיני תושבי העולם היו נשואות לאירוע הספורטיבי החשוב. אף מנהיג מדינה ב"עולם הנאור" לא "מצמץ" כשהחלה הלחימה בין רוסיה לגיאורגיה. זמן טוב לתקיפה, בדומה למה שהתרחש במהלך המלחמה בחבל נגורנו- קרבאך בין ארמניה לאזרבייג'ן, שאירעה בקיץ הראשון של שיא מגפת הקורונה בעולם ב- 2020, כשגם אז תשומת- הלב הגלובאלית של מרבית מדינות העולם לא הייתה אל המלחמה. Timing is everything. תזמון הוא הכל בחיים. לכאורה, המלחמה בין רוסיה לגיאורגיה נראתה מלחמה אזורית- טריטוריאלית שארכה "רק" חמישה ימים, על שני שטחי מחלוקת היסטוריים בין רוסיה וגיאורגיה- עוד נגיע אליהם- אך הפוטנציאל האלים של המלחמה היה רב מאד. רוסיה, החזקה ועשירה עשרות מונים מגיאורגיה, לא התכוונה לוותר על דרישותיה ולפי הערכות רבים, הייתה עלולה לגרום לנזק והרוגים רבים יותר בצד הגיאורגי אם לא התערבות זרה דיפלומטית של האמריקנים, הצרפתים והבריטים, התערבות שגם היא הייתה באיחור ניכר ובאופן רפה. התערבות מאוחרת זו נתנה לרוסיה רוח גבית לפלוש גם לחצי האי קרים באוקראינה בשנת 2014 ולספח חלקים ממנה, סיפוח שקיים עד היום. למעשה, עד היום, חודש פברואר שנת 2022, קיימים הדים חזקים לאותה מלחמה בין רוסיה לגיאורגיה כשרוסיה מאיימת גם כרגע על המערב- זה מופיע בכותרות העיתונים הבוקר- בפלישה לחלקים נוספים על אדמת אוקראינה, שוב, לֶקַח מ- 2008.לכאורה, מלחמה קצרצרה שנוגעת ישירות רק לשתיים ממדינות הקווקז. בפועל, ומאחורי הקלעים, הייתה פה סכנה למלחמה כוללת ונפיצה מאד, כשארה”ב, יחד עם בעלות בריתה מאירופה, ובסיוע ותמיכה של שאר מדינות ברית נאט”ו, היו קרובות להתערבות פעילה, ואז, מי יודע איך המלחמה הייתה מסתיימת. הסכנה להתדרדרות הייתה גדולה. והסיבה לכך במילה אחת: השלכות. למלחמה היו השלכות גיאופוליטיות מרחיקות- לכת על האזור. זו הייתה המלחמה הראשונה של רוסיה נגד מדינה ריבונית מאז התפרקות ברה”מ ב- 1991. כלומר, רוסיה תוקפת מדינה ריבונית שכנה שאפילו הייתה חלק מברה”מ לשעבר, חלק מבשרה עד לא מזמן, ונסיבות התקיפה, לפי הרוסים, הן הגנה על שטחי מולדת, על שני מחוזות אוטונומיים ששייכים לרוסיה, ולפי הטענה הרוסית הגיאורגים השתלטו עליהם. ולמעשה, זה היה ניסוי כלים מול המערב, בדיקה "בקטן", בשטח שרוסיה העריכה שתקיפתו לא תגרום לאמריקנים, ובכלל למדינות המערב ונאט"ו, לצאת מכליהם. בדיקה עד כמה "המערב" סובלני מול תוקפנות רוסית. את שם הפרק- "גן ילדים ללא גננת"- זוכרים? כי מבחינת רוסיה, גיאורגיה משמשת "סוכנת" מערבית. הצלחת המעבר של גיאורגיה, תוך כשני עשורים, ממדינה כושלת, מושחתת ובעלת כלכלה נחשלת לדמוקרטיה צעירה ומבטיחה בעלת מוסדות מדינה חזקים ושקופים, והשאיפות שלה להצטרף למרחב האירופי, לברית ההגנה של נאט"ו ולמרחב האירופי-אטלנטי- ואולי בהמשך גם לאיחוד אירופה- כל אלה נתפסים בעיני הקרמלין כאיום ביטחוני ואסטרטגי גדול. ולכן רוסיה השתמשה נגד גיאורגיה מאז תחילת שנות התשעים בתעמולה, מה שנקרא פרופגנדה, במסעות הסברה רבים, בלחץ כלכלי חזק, וכן, בטח ניחשתם כבר, גם בפייק ניוז ובמתקפות סייבר, כל זאת כדי לזרוע בלבול וכאוס בתוך גיאורגיה, בקרב תושביה וההנהגה שלה. רוסיה גם פעלה רבות כדי לגרום ללחץ דיפלומטי ולדעת- קהל אנטי גיאורגית בקרב מדינות המערב כך שבבוא היום הן לא יחושו לעזרתה. והיום הזה אכן הגיע. באוגוסט 2008. רוסיה גם חששה מאד מהחיבור הכלכלי, הדיפלומטי והצבאי הישיר בין ארה"ב למשטרו של נשיא גיאורגיה באותה תקופה, מיכאיל סקאשווילי, חיבור עליו דיברתי בהרחבה בפרקים הקודמים של סדרת "הסכסוכים בקווקז". רק זה היה חסר לרוסיה בתחילת שנות התשעים, שעוד מדינות ברה"מ לשעבר יראו את הדוגמא הגיאורגית, יקבלו ממנה תמריץ ו"יתנתקו" מהחיבוק של "אימא רוסיה", ומכאן אבני הדומינו יתגלגלו הרחק מהאינטרסים הרוסיים. מבחינת הרוסים, עם עוצמתם הצבאית והפוליטית, גיאורגיה היא כמו, סליחה על הביטוי, "יתוש" שניתן למחוץ בקלות. כלומר, ברמה העקרונית, בכל עת שרוסיה תחפוץ לצאת ללחימה נגד גיאורגיה בעילה כזו או אחרת, בעיתוי כזה או אחר, היא תוכל לעשות זאת, כמובן לא במידה עוצמתית מידי כדי לא לעורר נגדה התנגדות רבה של מעצמות המערב, ולכן חוסר השוויוניות וחוסר הסימטריה בין רוסיה לגיאורגיה ברמה הבסיסית ביותר ולדעתי גם חוסר הכבוד, העוינות והמתיחות התמידית בין שתי המדינות. באופן אישי, יש לי אני חושב כמו לרוב האנושות, איזו חיבה לגדול, למוצלח, לנשגב, למוכר לנו מילדות מהטלוויזיה ומהקולנוע, למדינות הגדולות האלה ששולטות, גם ברמה הפסיכולוגית, במחשבה שלנו, ב"סטייט אוף מיינד" שלנו. אני חושב שעבורנו (כל תושבי מה שנקרא העולם המערבי) איזו אידיאליזציה לאהוד את ערכי "המערב" ולשנוא את רוסיה. לדעתי עשו לנו את זה באופן קצת מניפולטיבי ומאד שחור- לבן- הטובים מול הרעים. זה עושה איזה סדר בראש. רובנו הישראלים אוהבים את אמריקה הגדולה, רוצים לגור בניו יורק, ישמחו לגרין קארד, ישמחו מאד אם ארה"ב תפתח שעריה לישראלים ללא ויזה, משתמשים במושג "תפס אמריקה" וכו'. מצד שני אני הייתי בעד האינדיאנים במערבונים- אלה גם לא אינדיאנים- ובכלל הייתי נגד הקרבות האלה ואף- פעם לא באמת אהבתי והבנתי את הסגידה לאמריקה. לא מרגיש איתה בנוח. הסגידה הזו מרגישה לי קצת מלוקקת, מזויפת, גם היא פטרנליסטית ואפשר לראות את זה במדיניות החוץ האמריקנית עם "הרצון בדמוקרטיה בכוח" במדינות ערב, אנחנו נגיד לכם מה טוב לכם. בעירק, באפגניסטן, בלוב, בסוריה וכ

בחלקים הקודמים של הפרק דיברתי על מדינות הקווקז, על דתות ושליטה אסטרטגית, כלכלה וצבא.בפרק הזה אדבר על הסכסוך הכי חם כרגע בקווקז, הסכסוך בחבל נגורנו- קרבאך בין ארמניה לאזרבייג'ן, אזור המעיד היטב על התסבוכת האתנית של הקווקז ונפיצותה. בשנה האחרונה נראה שהסכסוך מעט "נרגע" אך הוא עדיין לוהט ומבעבע מתחת לפני השטח. למה האזור חשוב כל- כך לשני הצדדים עד ששתי מלחמות פרצו בעקבות הסכסוך עליו? למה גם האזור הזה הוא "זירת התגוששות" בין רוסיה לטורקיה? איך ישראל קשורה לסכסוך ובאיזה צד היא תומכת?איך הגיבו שני מנהיגי המדינות בעקבות המלחמה האחרונה?מה ייחודו של דגל האזור?על כל השאלות הללו ועוד רבות אחרות בפרק המוקדש לסכסוך הנפיץ. והכי חשוב לזכור- במלחמות כולם מפסידים. אין צד מנצח. בני- אדם נהרגים ונפצעים, בגוף ובנפש, ילדים חווים טראומות שילוו אותם עשרות שנים, תשתיות נהרסות, מבנים נחרבים, בתים שאנשים טיפחו בהם את חייהם הופכים לעיי חורבות. אז אל תנסו את זה בבית. להאזנה רציפה וברורה בצורה מיטבית, אני ממליץ להאזין לחלקי הפרק לפי הסדר.בתמונה: דגל נגורנו קרבאך.Image by jorono from PixabayMusic by audionautix.comוכמחווה מכל הלב למאות אלפי כבדי- השמיעה בארץ, להלן תמלול מלא של הפרק.שלום מאזינות יקרות, מאזינים יקרים, וברוכים הבאים לפודקאסט "העולם הגדול", פודקאסט שמביא אליכם עד האוזניים ומעבר להן את המקומות המרתקים בעולם, חוויות מסעירות, תרבויות רחוקות, גיאופוליטיקה, היסטוריה, אישים מרתקים ועוד ועוד. והפעם הפרק "הסכסוכים בקווקז- חלק ד'- נגורנו- קרבאך- הצלב מול הסהר- סלע מחלוקת מדמם ועמוק". הפרק לו רבים מכם המתינו בציפייה רבה, הפרק הכי אקטואלי של הסכסוכים בקווקז. אז אם אתם בדיוק תולים כביסה, נוסעים ברכב, רצים, הולכים- לא חשוב איפה ומה- תאזינו היטב שלא תגידו אח"כ לא ידענו, לא מכירים את נגורנו- קרבאך, איפה זה, מה יש שם וכו'. להאזנה רציפה וברורה בצורה מיטבית, אני ממליץ להאזין לחלקי הפרק לפי הסדר. אבל לפני שנתחיל, מוזיקה דרמטית לפרק דרמטי. קטע מוזיקלי מקסים ביותר לדעתי. לקצב פעימות הלב. אז שימו לב. (פאוזה מוזיקלית)שוב שלום. אני מקליט את הפרק הזה ב- 27 בינואר 2022. התאריך המדויק בדר"כ לא חשוב בפודקאסט הזה אבל כשמדובר בסכסוך עם עצימות כל כך גבוהה כמו הסכסוך שעליו אדבר הפעם, האקטואליה גוברת ולתאריך יש משמעות רבה. מי יודע, אולי למחרת ההקלטה שאני עושה כרגע, הסכסוך שוב יסלים, חלילה? ואת הפרק הזה אני רוצה להתחיל בשאלה שדרוש לה קצת ריכוז. שימו לב היטב והסכיתו. איזו מדינה היא זו (נקרא לה מדינה א') עם שטח קטן וכמות אוכלוסייה מצומצמת יחסית, שחוותה במאה ה-20 שואה נוראית, שחוששת מפני האיסלם שמקיף אותה, ומנהלת סכסוך טריטוריאלי עקוב- מדם בן מאות שנים עם שכנתה ממזרח (נקרא לה מדינה ב'), אשר טוענת מצידה (מדינה ב', כן) שאותה מדינה (מדינה א') מפגיזה אותה בטילים ובאגרסיביות- יתר, ושהשטח המדובר בכלל שייך לה באופן היסטורי (שייך למדינה ב', כן) למרות שרוב האוכלוסייה שייכת לאותה מדינה א'? אז מי זו אותה מדינה א'? אני יודע מה אתם כנראה חושבים. שמדינה א' היא בטח ישראל. בהקשר אחר אולי התשובה נכונה אבל הפעם התשובה היא ארמניה. זוכרים, אנחנו בקווקז. והשכנה ממזרח, מדינה ב', היא אזרבייג'ן. והקישור הזה עם ישראל, אינו מקרי. ולכן די ברור לארמנים שישראל, עם נסיבות היסטוריות, דתיות, דמוגרפיות וטריטוריאליות דומות, תתמוך בהם בסכסוך הגדול מול האזרים, ולא תתמוך באזרים ובני בריתם, הטורקים. אך לא כך הוא הדבר. אבל לקשר של ישראל לסכסוך עוד נגיע בהמשך. נתחיל בסיבה העיקרית לסכסוך בין שתי המדינות, המאבק על השליטה בחבל נגורנו- קרבאך.נגורנו- קרבאך הוא אזור המעיד היטב על התסבוכת האתנית של הקווקז ונפיצותה. נכון להיום, שנת 2022, זהו הסכסוך העמוק והנפיץ ביותר בקווקז. נגורנו- קרבאך הוא שטח הררי ומיוער ברובו, גרים בו כ- 150 אלף תושבים בשטח של כ- 4400 קמ"ר שהם כחמישית משטח מדינת ישראל. האזור החליף כמה ידיים במהלך ההיסטוריה אבל רשמית, האזור מהווה כרגע רפובליקה באזרבייג'ן, שהיא מדינה מוסלמית- שיעית, אבל רובו (כתשעים וחמישה אחוזים כיום) מאוכלס בארמנים נוצרים שגרים שם עוד מתקופת האימפריה הארמנית, בעוד שרק כחמישה אחוזים מהאוכלוסייה הם אזרים מוסלמים. כך שרשמית זהו שטח אזרי אבל בפועל הוא ישות מדינית עצמאית שהתנתקה מאזרבייג'ן. הסכסוך באזור ארוך- ימים ומדמם עד ימינו, פצע עמוק בלב הקווקז. אפילו על שם האזור אין הסכמה ותמימות- דעים. הארמנים קוראים לו "ארצאך", שם עם מקורות ארמנים היסטוריים, והאזרים, כמו רוב העולם, קוראים לו "נגורנו קרבאך", שם עם קונוטציה רוסית- טורקית- פרסית, "נגורנו" היא רמה הררית, "גורה" משמעותו רכס הרים ברוסית (כמו בשפות הסלביות האחרות), ו"קרבאך"- משמעותו "גן שחור". כלומר, גן שחור ברמה הררית. האזור חשוב מאד לארמנים מסיבות אסטרטגיות, דתיות ולאומיות. לא רק שכאמור, רוב האזור מאוכלס בארמנים נוצרים, אלא שיש כאן גם מנזרים ארמניים וכנסיות חשובות מאד והיסטוריות לעם הארמני. ובנוסף, כשהאזור בשליטה אזרית, דרום ארמניה נשאר כמסדרון צר וחשוף לאוכלוסייה מוסלמית ולשתי מדינות מוסלמיות- שיעיות, אזרבייג'ן מצד אחד ואירן מצד שני. להוסיף לזה גם את העובדה שאזרבייג'ן נחשבת מדינה מקורבת מאד לטורקיה והעם האזרי הוא במוצאו ממקור טורקי. והטורקים הרי טבחו בכמיליון וחצי ארמנים בזמן מלחמת העולם השנייה בג'נוסייד הראשון במאה ה- 20- "שואת הארמנים". למעשה, הארמנים מתמקדים במאבקם נגד האזרים בכיבוש ובשליטה של נגורנו קרבאך, אבל במקביל מנסים לשלוט, ולרוב מצליחים לשלוט, גם במחוזות אחרים בשטח אזרבייג'ן הסמוכים לנגרונו קרבאך, מחוזות שבהם יש רוב ארמני. האזור חשוב מאד גם לאזרים. מעבר לשטח הטריטוריאלי, שמהווה חלק אינטגראלי מהמדינה, האזרים מעוניינים בשליטה אזורית גדולה ככל הניתן בקווקז, כמובן, בעידודה הפעיל של טורקיה, ולא מוכנים לוותר על האזור ועל האינטרסים שלהם לארמנים שנואי- נפשם עשרות בשנים. וכן, ניחשתם נכונה- לאזור יש גם חשיבות כלכלית עבור האזרים. בנגורנו קרבאך ישנם כמה מכרות של זהב ונחושת הנמצאים באדמתה, ומידי שנה מפיקים שם טונות של זהב טהור. בנגורנו קרבאך גם עוברים כמה נהרות חשובים, והאזרים מפיקים מהם אנרגיה הידרואלקטרית. ניצני הסכסוך בחבל נגורנו- קרבאך החלו עוד בשנת 1918, כששתי המדינות הפכו לרפובליקות עצמאיות עד 1920. בשנתיים אלה נאבקו שתי המדינות אחת בשנייה על שליטה בכמה אזורים, בין היתר באזור נגורנו- קרבאך, במה שזכה לשם "מלחמת אזרבייג'ן- ארמניה". עם הכיבוש הסובייטי של ברה"מ ב- 1920 הוחלט שהשטח יסופח תחת אוטונומיה אזרית מסיבות פוליטיות- מדיניות של קברניטי ברה"מ. לארמנים לא היו כאן הרבה ברירות והרוחות נרגעו בזמן שהשליט הסובייטי שלט באזור הקווקז ללא מצרים. גם ארמניה וגם אזרבייג'ן היו רפובליקות סובייטיות סוציאליסטיות בתוך ברה"מ. בפברואר 1988 החליט הפרלמנט של המובלעת האזרית נגורנו- קרבאך, שמייצג את הרוב הארמני של החבל, לפרוש מאזרבייג'ן. הודעת הפרישה הייתה כמעט סמלית באופן מעשי, כי אזרבייג'ן עצמה הייתה תחת שליטה מוחלטת של ברה"מ, והכוחות הסובייטית שמרו היטב באותה עת שהמאבק לא יגלוש לפסים אלימים. אבל אז החלה תסיסה אתנית ולאומית בחבל וגם במקומות רבים ברחבי שתי המדינות באותה שנה. התחושות גם בארמניה וגם באזרבייג'ן היו שברה"מ עומדת לקרוס בקרוב, או, במילים אחרות, האזור יהפוך ל- "גן ילדים ללא גננת"- זוכרים?- הגננת, ברה"מ לצורך העניין, עומדת לעזוב בקרוב מאד את גן- הילדים, שהוא חבל נגורנו קרבאך, וזה הזמן של כל צד להפגין שרירים ולחשוף שיניים לפני שיהיה מאוחר מידי. המתח הגואה החל להתפרץ לאלימות פיזית ול"מלחמת נגורנו קרבאך הראשונה" בתחילת שנת 1990. בבאקו, בירת אזרבייג'ן, נערך פוגרום נגד המיעוט הארמני בעיר. מאות רבות של ארמנים הוכו, הוברחו וכ- 90 מהם אף נרצחו. מכאן המצב החל להסלים יותר ויותר והחבל נכנס לתקופת מלחמה איומה ונוראה שאף החריפה כשבשנת 1991 התפרקה ברה"מ ו"הגננת הוותיקה פרשה סופית". המלחמה נמשכה ביתר- שאת. הפגזות מסיביות הדדיות, אזרחים רבים נהרגים, תינוקות, ילדים, נשים, חיילים משני הצדדים, מעשי טבח איומים, מה לא היה שם. בחודש מאי שנת 1994 נכנס לתוקפו הסכם הפסקת- אש בין הצדדים בבישקק, בירת קירגיזסטן, לאחר 6 שנים של עימות וארבע שנות מלחמה. המנצחת במלחמה, אם ניתן לכנות זאת ניצחון, הייתה ארמניה, שהצליחה לשמור על השטחים שכבשה וגם על רוב ארמני מוצק בחבל, ולנהל מירוואן, בירתה, את ענייני החבל הכלכליים והפוליטיים בשנים הבאות בעזרת בדלנים ארמנים בחבל עצמו. האזרים המותשים שמחו לסיים את המלחמה אחרי שהבינו שהארמנים מסוגלים להגיע כמעט ללא הפרעה עד לבירתם, באקו. מצב האזרים היה רע. "באקו, באקו ואף- אחד לא אזר- בייג'ן"...    המלחמה הותירה כ- 6,000 הרוגים וכ- 20,000 פצועים בצד הארמני. ויותר מ- 20,000 הרוגים וכ- 50,000 פצועים בצד האזרי, פלוס עוד כ- 25,000 הרוגים שהיו שכירי- חרב טורקים, צ'צ'נים ואוקראינים שתמכו ועזרו לאזרים. בנוסף, יותר ממיליון איש משתי המדינות איבדו את בתיהם והפכו לפליטים. הפסקת האש והסטטוס קוו בחבל נותרו על כנם ללא הסכם שלום בין 2 המדינות. "ותשקוט הארץ 22 שנים" למרות שכמובן שהמתח היה נוכח שם, מעל ומתחת לפני השטח, כל הזמן. עד שבחודש אפריל שנת 2016 הסכסוך גאה ורתח שנית. במשך ארבעה ימים הלחימה הלכה והתגברה, הסלימה וגרמה להרג של מאות חיילים ואזרחים, לנזק רב ולאלפי חסרי- בית. וודאי תשאלו, מה קרה שם? כמובן שהדעות חלוקות. תלוי את מי שואלים. הארמנים טענו שהאזרים תקפו וירו נשק קל ופגזי טנקים ללא סיבה נראית לעין על ריכוזי אזרחים ארמנים הגרים בחבל. האזרים מצידם טוענים שהארמנים הם אלה שהתגרו ראשונים וירו, והצבא האזרי נאלץ להשיב מלחמה שערה ולהגן על עצמם מפני "התקפות ארמניות רצחניות על אזורים אזרחיים" כדבריהם. ממבט מקיף ניתן לראות שלפי פריסת הכוחות האזרים בשטח, התחמושת הרבה שהוצבה, כמות הטנקים, כוחות האוויר הרבים, וגם מליציות מוסלמיות שמקורן מחוץ לאזרבייג'ן, ארבעת ימי הלחימה היוו פעולות צבאיות מתוכננות של האזרים נגד האוכלוסייה הארמנית בחבל במטרה לנסות לגרום לארמנים לסגת משטח החבל ואז ליישב את האזור באזרחים אזרים, מה שנקרא "לקבוע עובדות אזרחיות בעזרת כוח צבאי". כל צד טען שהוא ניצח. בפועל, כל צד ויתר על שטח קטן והסטטוס- קוו חזר להישמר. ותשקוט הארץ ארבע שנים. חודש יולי שנת 2020. העולם כולו עסוק בבלימת מגפת הקורונה. האזור שוב התחמם והמתיחות צפה מעל לפני השטח בעוצמה רבה בין 2 המדינות לאחר התנגשות צבאית בין שתי המדינות שהובילה להרג ארבעה חיילים אזרים. בחודש ספטמבר המתיחות הרבה התלקחה למתקפה ארטילרית קרקעית ואווירית של צבא אזרבייג'ן והארמנים הגיבו בהשמדת מסוקים וטנקים אזרים. מלחמה נוספת הוכרזה, "מלחמת נגורנו קרבאך השנייה".   בשתי המדינות געשו היצרים והוכרז מיד מצב חירום לאחר חידוש ההתנגשויות הצבאיות בין חיילים ארמנים לחיילים אזרים באזור נגורנו קרבאך. המתח עלה וגאה. ושוב, אותו סיפור, ירי הדדי בין שני צבאות, הפגזות ארטילריה קרקעית על אזרחים, הפצצות מן האוויר על מבנים, כנסיות, מנזרים, מסגדים. וכמובן, האזרחים, תושבי האזור, הם הקורבנות הראשיים. לצד הלוחמים האזרים, הגיעו לאזורי הלחימות גם אלפי שכירי- חרב ממדינות מוסלמיות כמו טורקיה, לוב וסוריה. במהלך הלחימה נכנס לתמונה כלי- נשק שפעל לטובת האזרים. מזל"טים קטלניים בשם "הארופ" של התעשייה האווירית, נשק מתוחכם מאד, של צה"ל, שלנו, שמסוגל לאתר מטרות ולהתרסק עליהן כשהן לא מצפות לכך. המזל"טים חשפו לוחמים ארמנים במסתורים או בתוך רכבים, במשאיות או במשוריינים, הרגו ופצעו רבים מאד. עד כמה הנשק הישראלי היה משמעותי ו"שובר שוויון" ברמה המערכתית במלחמה? כנראה שאכן היה משמעותי. אבל עד כמה משמעותי לא ניתן בדיוק לדעת כי במלחמה הסתובבו גם כלי-

בחלקים הקודמים של הפרק דיברתי על אזור הקווקז, מיקומו, הכוחות הפועלים בו ועל חשיבותן של הדת והשליטה האסטרטגית באזור שאכלס אימפריות- עבר חשובות. בפרק הנוכחי אדבר על הכוחות הכלכליים החשובים בקווקז, על קו צינור נפט אסטרטגי, פרויקט כלכלי שמספר את מרבית הסיפור של הסכסוכים באזור, על האינטרסים הגיאופוליטיים הרבים ה"מסתתרים מאחוריו" ולמה חלק מהמדינות חוששות "לעורר את הדב הרוסי מרבצו". וגם על הצבאות השונים באזור הקווקז והחשיבות שלהם, על חשיבותה של ברית נאט"ו לשמירת הסדר ומאזן הכוחות באזור, איזו דריסת רגל יש לאמריקנים באזור וכמה כוח צבאי באמת יש לרוסיה?להאזנה רציפה וברורה בצורה מיטבית, אני ממליץ להאזין לחלקי הפרק לפי הסדר.Music by audionautix.comוכמחווה מכל הלב למאות אלפי כבדי- השמיעה בארץ, להלן תמלול מלא של הפרק.שלום מאזינות יקרות, מאזינים יקרים, וברוכים הבאים לפודקאסט "העולם הגדול", פודקאסט שמביא אליכם עד האוזניים ומעבר להן את המקומות המרתקים בעולם, חוויות מסעירות, תרבויות רחוקות, גיאופוליטיקה, היסטוריה, אישים מרתקים ועוד ועוד. ולפני שאתחיל אני רוצה לומר תודה רבה למאזיני הפודקאסט מרחבי העולם ומהארץ, שמידי-פעם שולחים לי הודעות למייל עם שאלות על נושאים שעליהם דיברתי בפודקאסט, ובקשות שונות לפרקים על מגוון נושאים. וגם הרבה תודות על הפרגונים והמחמאות. לא ברור מאליו. תודה רבה לכולם. והפעם הפרק "הסכסוכים בקווקז, גן ילדים ללא גננת- חלק ג'- כלכלה וצבא". וגם חוב קטן מהפרק הקודם. להאזנה רציפה וברורה בצורה מיטבית, אני ממליץ להאזין לחלקי הפרק לפי הסדר. (פאוזה מוזיקלית)בפרק הקודם, שעסק בדתות ושליטה אסטרטגית באזור הקווקז, ציינתי את שתי מלחמות הדת והשליטה בין רוסיה המודרנית, מדינה מהעוצמתיות בעולם, לבין לוחמי החופש, או הטרוריסטים, המוסלמים הבדלניים הקיצוניים המגיעים מהרפובליקה המוסלמית של צ'צ'ניה. המלחמה השנייה ביניהם הסתיימה בשנת 2009 ובפרק הקודם ציינתי שלאחריה הצליחו הרוסים למגר את הבדלנים ולהחזיר את השליטה המלאה לאזור, אבל מידי פעם יוצאים לוחמים צ'צ'נים ממחבואם בהרים לפעולות נקם וטרור ברוסים. מאזין בשם דורון שינדלר מחיפה העיר שמאז התעצמו המיליטנטים המוסלמים הקווקזים והקימו ארגון ג'יהאדיסטי בשם "אמירות הקווקז", סוג של מדינה מוסלמית שאמורה להחליף את "הרפובליקה הצ'צ'נית של אישקריה" ופעלה עד שנת 2016, אז רוב פעיליה עברו לפעול במסגרת "ארגון המדינה האסלאמית", הלוא היא דאע"ש סניף הקווקז, או במסגרת מלחמת האזרחים בסוריה. תודה לדורון על ההערה. כלומר, המאבק בין רוסיה למוסלמים הקיצונים לא ממש שכך, ורק החל משנת 2017 העצימות שלו הפכה לנמוכה יותר ועדיין עם לא מעט פיגועים אלימים, כואבים ומזעזעים כי בכל זאת, מדובר פה בעימות מדמם וארוך- שנים. פחות אבל עוד כואב.בפרק הנוכחי, כאמור, אדבר על כלכלה וכוחות צבא בקווקז. אז מהם הכוחות הכלכליים החשובים בקווקז? לא תופתעו לשמוע שרוסיה היא המדינה העשירה והחזקה ביותר באזור וגם אחת החזקות והעשירות בעולם כיום. הכלכלה שלה נחשבת במקום ה- 11 בעולם בגודלה, לפי נתונים עדכניים של שנת 2021. כרבע מאוצרות הטבע של העולם נמצאים בשטח רוסיה, מה שאומר הכנסות אדירות ממשאבי הטבע, המהוות כחצי מהיצוא הכולל של רוסיה, בעיקר נפט גולמי ומזוקק, יהלומים, כסף, ניקל, נחושת, בדיל, מתכות, כימיקלים, פחם וגז טבעי. ואם כבר גז, אז חברת גזפרום הרוסית היא לא רק מפיקת הגז הטבעי הגדולה בעולם, עם נתונים מרשימים של כ-17% מסך הפקת הגז ברחבי הגלובוס, אלא גם החברה השלישית בגודלה בעולם בשווי שוק. ואם תרצו הוכחה עד כמה הכלכלה הרוסית היא עוצמתית, ועד כמה השפעתה גדולה, לא רק באזור הקווקז, אז לא פחות מכרבע מאספקת הגז של כל האיחוד האירופי (27 מדינות) מגיעים משלוחות החברה השונות. וחשוב לציין- גזפרום היא אמנם חברה פרטית מאז שנת 1993, אך נכון לשנת 2022 נשלטת בכ- 50.5 אחוזים בידי הממשלה הרוסית. רוסיה היא גם מהמדינות הגדולות בעולם בהפקת נפט ובשנת 2020 נחשבה השלישית בעולם אחרי ארה"ב וסעודיה. מוצרי יצוא חשובים נוספים של הכלכלה הרוסית הם תירס, שמנים, מוצרי עץ, מוצרי מזון וחיטה. אגב חיטה, בשנים 2016 ו- 2018 רוסיה הייתה יצואנית החיטה הגדולה בעולם וההכנסות מחיטה בשנים אלה היו גדולות יותר מההכנסות ממכירת נשק רוסי ברחבי העולם. תודו שטוב לדעת שבנקודת זמן מסוימת, מכירת מזון- חיטה במקרה הזה- הייתה גדולה ממכירת נשק, או כמו שמתבטאים לעיתים כלכלנים רוסים, "חיטה היא הנפט השני שלנו". לרוסיה גם תעשייה צבאית מתקדמת מאד ברמה העולמית וטכנולוגיה מהמפותחות בעולם. היא יצואנית הנשק השנייה בגודלה בעולם אחרי ארה"ב, ומייצאת מערכות נשק מתקדמות למדינות רבות, גם לשכנותיה בקווקז, וכמו ברוב גדול של המקרים, "בעל המאה הוא גם בעל הדעה". למעשה, האימפריה הרוסית הייתה הפטרון הכלכלי של מדינות רבות בברה"מ לשעבר במשך מאות רבות של שנים, בתוכן גם ארמניה, גיאורגיה ואזרבייג'ן, שהיו שלוש רפובליקות סובייטיות סוציאליסטיות כחלק מברית המועצות. ואם כל זה לא מספיק, אז רוסיה היא גם מהמובילות בעולם בתחום חקר החלל. אני יכול להמשיך עוד הרבה אבל הבנתם את הפואנטה. ומה עם טורקיה, שלה חשיבות בהיבטים רבים בקווקז? כלכלת טורקיה במגמת צמיחה בעשורים האחרונים. זאת למרות ההסתמכות המסורתית על חקלאות, שתופסת יותר משליש מכלל הכלכלה, אחוז גבוה מאד באופן יחסי למדינה מתקדמת. כיום זו כלכלה דינמית וחזקה מאד יחסית לאזור, בזכות כוח עבודה צעיר, קירבה גיאוגרפית לשווקים האירופים, כלומר מיקום אסטרטגי- כלכלי נוח ויעיל, שדרוג ופיתוח משמעותיים של תעשיית התיירות במערב המדינה, התבססות על תעשיית הטקסטיל היציבה והחזקה של טורקיה, ששמה הולך לפניה, ועלויות עבודה נמוכות, וודאי יחסית לעלויות העבודה הנהוגות בעולם המערבי. אך, למרות התחזקותה בעשורים האחרונים, כלכלת טורקיה עדיין בפיגור יחסי מול השווקים האירופים, גם השווקים הבינוניים בגודלם וודאי יחסית לשווקים החזקים של אירופה (כמו למשל גרמניה או צרפת), וגם בפיגור גדול מול הכלכלה הרוסית. כך שלמבט הטורקי בעיניים מצועפות מערבה אל האיחוד האירופי אין באמת השלכות במציאות הכלכלית של היום, בין יתר הסיבות, כמו למשל סיבה דתית של יבשת שרובה נוצרית מול מדינה מוסלמית ענקית. בנוסף, חייבים לזכור שמדובר במדינה מאוכלסת מאד, כ- 85 מיליון תושבים, ונכון לשנת 2021 אחד מכל שמונה טורקים בממוצע חי מתחת לקו העוני. תוסיפו לזה את העובדה שהאינפלציה במדינה בתחילת השנה הגיעה לשיעור שנתי של 36% שהוא שיא של 19 שנים. ועדיין הכלכלה הטורקית חזקה לאין- שיעור מול הכלכלה הגיאורגית או הארמנית. לאחר רוסיה, אזרבייג'ן היא יצרנית הנפט והגז הטבעי החשובה ביותר בקווקז. הנפט והגז הטבעי מהווים כ- 70 אחוזים מההכנסות לייצוא של המדינה, ומהווים מקור משמעותי להצלחה הכלכלית, עד כדי כך שבמרכז עיר הבירה, באקו, נבנו 3 "מגדלי הלהבה", המסמלים את העושר והשפע בזכות אוצרות הטבע, אבל לא באמת מגיעים לכלל האוכלוסייה ולא מחולקים באופן שוויוני. חוץ מנפט וגז יש עוד משאבי טבע כמו בוקסיט, נחושת, עופרת ברזל אבל, עדיין, באזרבייג'ן הכלכלה המסורתית והוותיקה עדיין מתבססת על החקלאות וחלקים די גדולים של שטחה של המדינה לא מפותחים. ולצד עושר וקידמה, בעיקר בעיר הבירה הנוצצת והיפיפייה, שמהווה מבחינת השלטון "הפנים העשירות והיפות" של המדינה, ישנן תשתיות גרועות ולא מטופלות ברוב ערי המדינה בפרברים וניכרת הזנחה רבה מצד הממשלה. בחודש מאי שנת 2006 הונח קו צינור נפט משמעותי ביותר מבחינה כלכלית ואסטרטגית, המחבר בין אזרבייג'ן, דרך שטח גיאורגיה, ועד לטורקיה. זהו קו צינור נפט המחבר את הים הכספי אל הים התיכון, ואם תרצו, קו האסטרטגיה הכלכלית המוסלמי. שמו הרשמי הוא "קו הנפט באקו- טביליסי- ג'ייהאן" על שם הערים הראשיות בהן הוא עובר. אורך הצינור הוא כ- 1776 ק"מ, מהארוכים בעולם, והוא מעביר נפט בכמות של עד כמיליון חביות ביום. אבל מה שחשוב בו הוא דווקא שתי המדינות שהצינור לא עובר דרכן, אלה הן רוסיה וארמניה. למה הוחלט שהוא לא יעבור דרכן? האזרים היססו רבות והתלבטו לפני שהחליטו שהצינור לא יעבור בשטח רוסיה. הם אמנם לא רצו במירכאות "לעורר את הדב הרוסי מרבצו" אבל החשש של האזרים, וגם של הטורקים, היה שרוסיה- המדינה החזקה באזור, זוכרים?- תשתלט על ההכנסות מצינור הנפט ובמקרה של מתיחות אזורית או- חלילה, לא עלינו- מלחמה בין הרוסים לאזרים או בין הרוסים לטורקים- מה שכבר קרה בעבר- רוסיה תחבל בהעברת הנפט משטחה הלאה או שתבקש דמי תיווך שערורייתיים כמדינת- אמצע. בקיצור, התחושה של האזרים והטורקים הייתה שרוסיה אינה מהימנה מבחינה עסקית. לא ייפלא הדבר בעיניכם בעקבות העבר הרחוק והקרוב של רוסיה עם 2 מדינות אלה, ובעקבות החשש של מנהיגי מדינות רבות בעולם מפני מנהיג רוסיה הנוכחי, פוטין, ובכלל ההתנהלות העסקית הרוסית מאז הוקמה המדינה בשנת 1991. רוסיה, מצידה, לא ראתה בעין יפה את העובדה שצינור נפט כה חשוב באזור לא עובר בשטחה והיא אינה יכולה להשתתף ברווחים ממנו. אגב, זהו צינור הנפט הראשון מאסיה לאירופה שלא דרך רוסיה. פוטין ראה זאת אף כאיום ישיר של השפעתו על דרום הקווקז. אבל אל דאגה, לרוסיה יש צינורות נפט רבים אחרים, דרכם הם מעבירים נפט לאירופה, וגם צינורות גז המחוברים לאירופה, שמכניסים לכלכלתה סכומי- עתק. אבל, בכל הנוגע ספציפית לצינור הנפט הקווקזי, ולהדרתה של רוסיה ממנו, בדומה למשפט "הפנקס פתוח והעט רושמת" לפוטין יש עט, או מרקר עבה מאד עם פנקס גדול מאד וגם זיכרון ארוך מאד, והוא רשם זאת לפניו. אוקיי. אבל למה צינור הנפט לא עובר בארמניה? כמובן, המתח הרב בין טורקיה לארמניה מאז מלחמת העולם הראשונה, אותו "דם רע" ביניהן ששיאו היה "שואת הארמנים", עליה דיברתי בחלק הקודם של הפרק. ובנוסף, לטורקיה ולארמניה אין יחסים דיפלומטיים ואין מעברי גבול רשמיים בין המדינות, אין חיבור כבישים ורכבות ביניהן עקב חסימת הגבול בידי טורקיה. ואם זה לא מספיק, גם המתח הרב והסכסוך הטריטוריאלי המדמם והאקטואלי לימינו בין ארמניה ואזרבייג'ן על חבל נגורנו- קרבאך, עליו אדבר בהמשך הפרק. כל אלה תרמו לכך שארמניה לא שותפה בהעברת הצינור החשוב. וכך נבחרה גיאורגיה כמדינת המעבר של קו צינור הנפט למרות שבכך שכ- 260 ק"מ ממנו עוברים בשטחה, זמן העבודה עליו התארך והתייקר כי המשמעות הייתה שהצינור יעבור דרך ארוכה יותר מהמתוכנן. הנה לכם פרויקט כלכלי שמספר בזעיר- אנפין את מרבית הסיפור של הסכסוכים בקווקז. אבל, בחיים כמו בחיים, איפה שמישהו מפסיד, מישהו אחר מצליח. קו צינור הנפט הוא קו חיים כלכלי חשוב מאד לאזרבייג'ן, דרכו היא מקבלת אספקת כסף אדירה, וגם מעלה מאד את קרנה הגאופוליטית של המדינה בכל אזור הקווקז. קו הצינור חשוב מאד גם לגיאורגיה, שמקבלת כספים רבים בדמי תיווך כמדינת- אמצע לצינור, וגם לטורקיה שהפכה עם הפעלת קו הצינור לשוק נפט בינלאומי חשוב באזור הים התיכון. וכמובן שקו הצינור חיזק, ועדיין מחזק, את הקשר הפוליטי בין שלוש המדינות. אז לאחר שהודרה מקו צינור הנפט החשוב, מה עם כלכלת ארמניה? אז כלכלת ארמניה חזקה באופן יחסי ומפתיע למה שהיינו מצפים ממדינה מבודדת יחסית בקרב עמי הקווקז. מדינה המנהלת סכסוכים היסטוריים עם שתיים משכנותיה, טורקיה ואזרבייג'ן, בנוסף לעובדה שאין לה גישה לים וגם מדינה שעברה כמה רעידות אדמה קשות ומכאיבות בעשורים האחרונים שגרמו לה לנזקים כלכליים חמורים, כמובן בנוסף לנפגעים בנפש. ועדיין, כלכלת ארמניה צמחה בשנים שלפני הקורונה, בעיקר בזכות כרייה משמעותית של מחצבים כמו זהב, נחושת ואבץ, וגם בזכות מאמצים לחזק את הייצוא מהמדינה, בעיקר של מכירת מוצרי אלקטרוניקה, טקסטיל, דשנים, כימיקלים, תיירות פנים ותיירות נכנסת בזכות מעיינות המרפא שלה. ואם ציינתי קודם את חשיבותה הכלכלית הרבה של חברת גזפרום הרוסית, אז חברת הבת שלה היא חברת גזפרום ארמניה שאחראית לאספקת הגז לשוק הגז המקומי של ארמניה, כמו גם לייצור

החלק הקודם של הפרק היווה הקדמה לאזור הקווקז, מיקומו, הכוחות הפועלים בו, וכן, גם למה אני כל- כך אוהב אותו ומה מיוחד כל כך באזור.הפעם אדבר על הדת והשליטה האסטרטגית באזור הקווקז. על הכנסיות של רוסיה, ארמניה וגיאורגיה מול האיסלם השיעי המתון באזרבייג'ן (כולל הכפר היהודי- לחלוטין היחיד בעולם מחוץ לישראל), על "הכוחות המזוינים של הרפובליקה הצ'צ'נית של אישקריה" ומה "לוחמי החופש" הצ'צ'נים עוללו לרוסיה הענקית והחזקה. ועל בירת צ'צ'ניה שבשנת 2003 האו"ם כינה אותה "העיר החרבה ביותר על פני כדור הארץ".  אדבר גם על אימפריות- עבר, על "שואת הארמנים", על דרכי המסחר היבשתיות העתיקות, ועל שתי האימפריות לשעבר, והיום המדינות המודרניות, רוסיה וטורקיה.להאזנה רציפה וברורה בצורה מיטבית, אני ממליץ להאזין לחלקי הפרק לפי הסדר.בתמונה: בירת ארמניה, ירוואן, וממול פסגותיהן המושלגות של האררט הגדול והאררט הקטן, ההר התנכ"י המיתולוגי, אחד מסמלי ארמניה ההיסטורית ולב ליבה של המולדת הארמנית, שנמצא כיום בשטחה של טורקיה.Photo by Artak Petrosyan on UnsplashMusic by audionautix.comוכמחווה מכל הלב למאות אלפי כבדי- השמיעה בארץ, להלן תמלול מלא של הפרק.שלום מאזינות יקרות, מאזינים יקרים, אני אורי הראל וברוכים הבאים לפרק "הסכסוכים בקווקז- גן ילדים ללא גננת" בפודקאסט "העולם הגדול", פודקאסט שמביא אליכם עד האוזניים ומעבר להן את המקומות המרתקים בעולם, חוויות מסעירות, תרבויות רחוקות, גיאופוליטיקה, היסטוריה, אישים מרתקים ועוד ועוד. והפעם חלק ב'- דת ושליטה אסטרטגית. החלק הקודם היווה הקדמה לאזור הקווקז, מיקומו, הכוחות הפועלים בו, וכן, גם למה אני כל- כך אוהב אותו ומה מיוחד כל כך באזור. בפרק הנוכחי אדבר על הדת והשליטה האסטרטגית באזור הקווקז. להאזנה רציפה וברורה בצורה מיטבית, אני ממליץ להאזין לחלקי הפרק לפי הסדר. (פאוזה מוזיקלית)מבחינה דתית, קל להציב את מדינות הקווקז מול תמונה ברורה והחלטית: מצד אחד, המדינות הנוצריות- אורתודוקסיות, רוסיה, ארמניה וגיאורגיה, כששתי האחרונות הן ערש הנצרות בקווקז ואף בעולם כולו. מהו אורתודוקסי? "אורתוס"- מיוונית- "ישר" כמו, למשל, בי"ס אורט או אורתודנט- מיישר שיניים. "דוקס"- מיוונית- "מכלול חוקים", כלומר אורתודוקסי הוא חוק ישר ונכון או "הדעה הישרה". לכל אחת משלוש המדינות הללו (רוסיה, ארמניה וגיאורגיה) ישנן קשרי- גומלין הדוקים מאד בין הדת לבין המדינה, ולכל מדינה ענף נפרד במעט מרעותה בתוך הדת האורתודוקסית. כמובן שעם השנים, הקידמה והמודרניזציה, קבעה כל מדינה תנאים לעצמאותה של הכנסייה מהמדינה ובכל אחת מהמדינות חיות גם קהילות דתיות שונות. הכנסייה ברוסיה היא הכנסייה האורתודוקסית הפְּרָבוֹסלַבית הרוסית. מהו פרבוסלבי? אורתודוקסי בתרגום לרוסית עתיקה, כלומר "הסלבים הישרים". אמנם הכנסייה האורתודוקסית הפְּרָבוֹסלַבית הרוסית חדשה יותר מאלה של ארמניה וגיאורגיה, היא "רק" בת קצת יותר מאלף שנים, אבל היוותה תפקיד חשוב מאד בחברה הרוסית לאורך ההיסטוריה הארוכה של מדינה זו והשפיעה רבות על הממסד השלטוני מאז הקמתה. משבר חמור מאד בין הדת למדינה התרחש בתקופת ברה"מ, במשך כ- 70 שנים, אז הייתה רוסיה אתאיסטית באופן רשמי וכל חברי המפלגה הקומוניסטית חויבו להיות חסרי- דת עפ"י האידאולוגיה והמשפט "הדת היא אופיום להמונים" שטבע קרל מרקס. המדינה הסובייטית עשתה ככל יכולתה לדכא את אנשי הדת ברוסיה, להצר את צעדיה של הכנסייה כולל מעצרים נגד ראשיה, הוצאות להורג והרס של מבני- דת, כל דת, מותירה להם רק בחלק מהזמן להתפלל במקומות המורשים ולנהל חיי דת. אבל, בסופו של דבר, לא יכלה המדינה מול הכנסייה והיא חזרה למלא תפקידה המסורתי במלוא כוחה עם סיום תקופת ברה"מ. בארמניה, לנצרות האורתודוקסית, או בשמה הרשמי "הכנסייה האפוסטולית והאורתודוקסית הארמנית" חשיבות אדירה בחיי התושבים, והזהות הלאומית הטבועה בהם מילדות, כמו גם הזהות האישית של רבים מאד מהם, גם חילונים, היא זהות ארמנית- אורתודוקסית מובהקת. מהי הכנסייה האפוסטולית? זו השייכת ל- 12 שליחיו של ישוע שנשלחו להפיץ את הנצרות בראשיתה. הארמנים נחשבים לעם הראשון בהיסטוריה שהתנצר באופן מוחלט בתחילת המאה ה- 4, וכבר בסוף מאה זו הייתה קהילה ארמנית בירושלים, ומאז קיימת רציפות ארמנית בעיר העתיקה והקדושה של ירושלים ורובע ארמני בה. גם לגיאורגים כנסייה לאומית משלהם כשלא ניתן להפריד בין הדת לשלטון לאורך ההיסטוריה הארוכה של אומה זו. רוצים את השם הרשמי של הכנסייה? בבקשה. הכנסייה הגאורגית האורתודוקסית-אפוסטולית האוטוקפאלית. מהי האוטוקפאלית? "אוטו"- עצמי, "קפאלי"- מנהיג, כלומר מנהיג דתי עצמאי, שאינו כפוף למנהיג אחר, או כנסייה שאינה כפופה לכל כנסייה אחרת, גם לא בתוך המארג האורתודוקסי. כך שכל מדינה נוצרית בקווקז משמרת מאות בשנים את הזהות הייחודית שלה בתוך המארג האורתודוקסי, ולכל מדינה יש את המאפיינים הדתיים המיוחדים לה, מאפיינים שרק מומחים יוכלו להבחין בייחודיה. מה שהדהים אותי בכל ביקור במדינות אלה היא העובדה שבכל פעם שהייתה כנסייה או קפלה קטנה מוסתרת היטב בצמחייה סבוכה בצידי הדרכים או במעלה הר תלול, היו עוצרים המקומיים מהליכתם או מנסיעתם ומיד מצטלבים. ובכל פעם נפעמתי מחדש על עוצמת האמונה. וגם קצת על כך שהם ידעו או זכרו שאי- שם, למעלה, תרתי- משמע במקרה הזה, קיימת ההשגחה ויש להצטלב לכיוונה. וכיוון שגם אם התאמצתי, פעמים רבות לא ראיתי שם, בטבע הפתוח, כנסיה או קפלה, הייתי קורה לזה הפעם "אמונה עיוורת". מן הצד השני של מדינות הקווקז נמצאת אזרבייג'ן, מדינה מוסלמית שרוב תושביה שיעים, יחד עם מדינת ההשפעה שלה, טורקיה, החיצונית לקווקז, כאמור בחלק הראשון של פרק זה, שהיא מוסלמית סונית. שיעה או סיעה היא פלג נפרדת בתוך האסלאם וסונה או סוני היא הזרם המרכזי, הנוהג, דרך החיים, שאליה מסונפים רוב המוסלמים בעולם, כ- 80 אחוזים מהם. למרות שאזרבייג'ן היא מדינה שרובה המוחלט שיעי וטורקיה ברובה סונית, החיבור ביניהן חזק מאד, במיוחד כשאזרבייג'ן היא מדינה מאד סובלנית מבחינה דתית ותושביה נהנים מחופש דתי רב. אגב דתות, באזרבייג'ן יש את הכפר היהודי- לחלוטין היחיד בעולם מחוץ לישראל, וקהילה יהודית בת כ- 2500 שנים, המכונה "קהילת יהודי ההרים". אבל למה החיבור בין טורקיה ואזרבייג'ן כל- כך חזק? העם האזרי הוא אחד מהעמים הטורקיים, ומקור השפה האזרית הוא טורקי- לכן, אגב, רק אזרבייג'ן, מכל מדינות העולם למעט טורקיה, החליטה להכיר בסיפוח הטורקי של צפון קפריסין שהתרחש בשנת 1974, אך, בסופו של דבר, עקב לחץ בינלאומי גדול, לא הכירה בסיפוח. פרטים נוספים על העמים הטורקיים והסיפוח הטורקי בצפון- קפריסין תוכלו למצוא בפודקאסט הזה בפרק מספר 17, על מקורות הסכסוך בין יוון לטורקיה, פרק שנקרא "טורקיה ויוון- במסלול התנגשות".בהקשר של דתות ושליטה אסטרטגית בקווקז, לא ניתן להתעלם משתי מלחמות הדת והשליטה בין רוסיה המודרנית, הנוצרית, המדינה הגדולה בעולם בשטח, עם 145 מיליון תושביה, לבין כמה אלפי לוחמי גרילה או טרוריסטים המגיעים מהרפובליקה המוסלמית של צ'צ'ניה, או בשם הרשמי "הכוחות המזוינים של הרפובליקה הצ'צ'נית של אישקריה". עכשיו תשאלו, כמה אלפי אנשים, או אם תרצו, כמה אלפי לוחמים או טרוריסטים, נלחמו נגד רוסיה הענקית, החזקה? לא ממש ברור וידוע אבל ההערכות מדברות על כ- 6000 לוחמי גרילה מאומנים היטב. ולמרות שמבחינת כמות ואיכות הלוחמים ומערך הנשק, רוסיה אמורה למחוץ את הצ'צ'נים ללא רחם וללא פשרות, מתברר שלוחמת גרילה וטרור יכולה, לפחות לזמן מסוים ובתנאים מסוימים, לעמוד בפרץ מול אחת המדינות החזקות בעולם. את סיפור דוד וגוליית אתם מכירים, נכון? אולי זו לא הדוגמא המושלמת אבל גם שם החלש, בעזרת יצירתיות וחשיבה "מחוץ לקופסא" הצליח לגבור על החזק. זה לא בדיוק מה שקרה במקרה הקווקזי שלנו אבל תודו שלא תמיד החזק מנצח אוטומטית ובקלות. אם כן, שתי מלחמות דת ושליטה. היו אלה "מלחמת צ'צ'ניה הראשונה" בין השנים 1994 ל- 1996 ו"מלחמת צ'צ'ניה השנייה" בין השנים 1999 ל- 2009. אלה היו מלחמות חורמה קשות, ארוכות, אכזריות ורוויות בעשרות אלפי הרוגים משני הצדדים, ונפגעו ונהרגו בהן אזרחים רבים, ומאות אלפים הפכו לפליטים. אתייחס בקיצור למלחמות אלה ממספר סיבות, גם כי הן נערכו בין מדינה ריבונית לבין לוחמי גרילה או טרוריסטים, ולא מדינה מול מדינה, גם כי הן לא השפיעו באופן ישיר על כל מדינות הקווקז, וגם כי הן נחשבות שוליות יחסית במרחב הסכסוכים הקווקזי, למרות הקרבנות הרבים והנזק האדיר שיצרו. אפשר לומר, בגדול, שהן היו עניין פנימי רוסי, אבל, יחד עם זאת, בכפר הגלובאלי של היום, מלחמה בין מדינה ריבונית לבין לוחמי גרילה, ובין נוצרים למוסלמים, אינה עניין של מה בכך. מה שבטוח, שתי המלחמות האלה היו מרחץ- דמים דו- צדדי איום ונורא, והותירו את הקהילה העולמית כולה המומה ומזועזעת לנוכח הפשעים החמורים, הפרת זכויות- האדם והאלימות הברוטלית וחסרת- הרחמים משני הצדדים. פעולות הדיכוי וההפצצות מהאוויר ומהקרקע של הצבא הרוסי, ומולם מעשי האיבה והטרור המזוויעים של הטרוריסטים הצ'צ'נים, היו מהמעשים החמורים שאירעו בעולם מאז סיום מלחמת העולם השנייה לפני כמעט 80 שנים.   הצ'צ'נים הם אחת הקבוצות האתניות הגדולות ביותר בצפון הקווקז, ומונים כיום כ- 2 מיליון נפש. העימות הצבאי האלים והארוך החל בשנת 1991 לאחר ש"הקונגרס הלאומי הכללי של העם הצ'צ'ני" הכריז באופן חד- צדדי על עצמאותה של צ'צ'ניה מהפדרציה הרוסית כשהפדרציה עוד הייתה ממש בחיתוליה. כיוון שהקונספציה הרוסית הפוסט- סובייטית בנוגע לשטחים בדלניים היא "קונספציית אף שעל", החל לבעבע המתח בין הלאומנים המוסלמים הצ'צ'נים לבין ממשלת הפדרציה הרוסית ולהגיע לנקודת רתיחה. במלחמת צ'צ'ניה הראשונה, בין השנים, 1994 ל- 1996, ניצחו הצ'צ'נים כיוון שהתישו את הרוסים בקרבות קשים וממושכים שהרוסים לא נערכו אליהם טוב מספיק, וגם לא האמינו שהצ'צ'נים "יעזו" לבצע מולם. עוז- הרוח, הנחישות והאומץ הרב מצד הצ'צ'נים, יחד עם האכזריות והברוטליות, ניצחו והכריעו בסוף את "הדב הרוסי". אבל כשבשנת 1999 ניסו הבדלנים הצ'צ'נים, שזכרו היטב את ההצלחה 3 שנים קודם לכן, לכבוש לזכותם גם את הרפובליקה השכנה, דגסטן, ולהפוך גם אותה לרפובליקה מוסלמית בדלנית, הרוסים הגיבו באלימות רבה ומסיבית ובהפצצות מהאוויר ומהקרקע על ערי צ'צ'ניה, פוגעים באזרחים רבים ומסבים נזק אדיר. שנת 2000 נחשבת אחת משנות שיאי המלחמה, כשמידי שבוע העיתונים בכל רחבי העולם דיווחו על מעשי אלימות מזעזעים משני הצדדים. למשל, דיווח על מורדים צ'צ'נים שהוציאו להורג ראש עיר בתוך מכוניתו, או דיווח על מציאת 32 גופות של חיילים רוסים שנהרגו במארב בצ'צ'ניה, או דיווח על הרג מאות מורדים צ'צ'נים בידי הצבא הרוסי לאחר שהמורדים ניסו להימלט מבירת צ'צ'ניה, גרוזני הנצורה. ועוד דיווחים. ועוד ועוד... למרות ששני הצדדים היו מעורבים בפשעי מלחמה, רצח, חטיפות, אונס, לקיחת בני ערובה, ביזה, שוד וכו', כיוון שרוסיה היא מדינה עצמאית, ארגוני זכויות האדם באו בתביעות בעיקר כלפיה בנוגע להפרות בוטות ומתמשכות של החוק הבינלאומי. ארגוני זכויות אדם טוענים כי עד היום כ- 5000 איש "נעלמו" בצ'צ'ניה מאז שנת 1999. גם האיחוד האירופי וארגון "אמנסטי אינטרנשיונל", וכמובן הקהילה הבינלאומית כולה, באו בטענות לרוסים על מעשיהם. אלה דבריה של מדליין אולברייט, מזכירת המדינה האמריקנית, בנאום לנציבות האומות המאוחדות לזכויות האדם בשנת 2000:"איננו יכולים להתעלם מהעובדה שאלפי אזרחים צ'צ'נים מתו, ויותר מ-200,000 גורשו מבתיהם. ביחד עם משלחות אחרות, הבענו את חוסר שביעות רצוננו מדיווחים אמינים ועקביים בדבר הפרות זכויות אדם על ידי הכוחות הרוסיים בצ'צ'ניה, לרבות הוצאות להורג ללא הליך משפטי. יש גם דיווחים שהבדלנים הצ'צ'נים הפרו אף הם את זכויות האדם, לרבות רצח של אזרחים ואסירים... המלחמה בצ'צ'ניה פגעה מאוד במעמדה הבינלאומי של רוסיה, והיא מבו

רבות אני נשאל מהו לדעתי האזור המסוכסך ביותר בעולם, האזור המורכב ביותר מבחינה גיאופוליטית, כזה שמורכב מהכי הרבה עימותים. כמובן שקשה לקבוע תשובה מדויקת וגם התשובה עשויה להשתנות עם הזמן.בחמשת חלקי הפרק הקרובים אפרט מה מיוחד באזור הקווקז, שהוא מקור לסכסוכים ארוכי- שנים כל- כך ומורכבים כל- כך. למה הקווקז הוא סוג של "חבית חומר נפץ" אתנית, פוליטית, דתית, צבאית, כלכלית ואסטרטגית.כי לחקור את עמי הקווקז הוא כמו לערוך ניתוח כירורגי אנתרופולוגי- היסטורי עמוק מאד.למרות שאדבר יותר ברמת המדינה ופחות ברמת הפרט, בשורה התחתונה אנחנו מדברים כאן על בני- אדם שחיים את הסכסוכים בחיי היום- יום שלהם, בדרכם השגרתית למכולת או בנסיעתם לבני משפחתם. וכמו בכל סכסוך עולמי כזה או אחר, הקורבנות הם התושבים, הם הרוב הדומם, "האנשים השקופים", אלה שסובלים הכי הרבה בזמן שהפוליטיקאים מרוויחים הון פוליטי על גבם עם סיסמאות לוחמניות. הפרק הזה מוקדש להם.מבחר ספרים הקשורים לסכסוכים בקווקז ולכל חלקי הפרק:הקוזקים- טולסטויחג'י מורט- טולסטוימסע אל אררט- מייקל י. ארלן"40 הימים של מוסא דאג"- פרנץ וורטלאהבתם של עלי ונינו- קורבאן סעידספר הלחישות- וָרוּזַ'אן ווֹסְגָנְיַאןאררטים- אורה אחימאיר                                                                          סיפורו של חייל- ארקדי בבצ'נקו Music by audionautix.com קרדיט לתמונה:מאת after File:Chechnya and Caucasus.png, CC BY-SA 3.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=16131490Ori~ - נוצר על ידי מעלה היצירהוכמחווה מכל הלב למאות אלפי כבדי- השמיעה בארץ, להלן תמלולמלא של הפרק.דרום וצפון אוסטיה, אבחזיה, אַדִיגֵאַה, דגסטן, צ'צ'ניה, קברדינו- בלקריה, אינגושטיה, צ'רקסיה.שלום מאזינות יקרות, מאזינים יקרים, אני אורי הראל וברוכים הבאים לפרק נוסף של "העולם הגדול", פודקאסט שמביא אליכם עד האוזניים ומעבר להן את המקומות המרתקים בעולם, חוויות מסעירות, תרבויות רחוקות, גיאופוליטיקה, היסטוריה, אישים מרתקים ועוד ועוד. והפעם, "הסכסוכים בקווקז, גן ילדים ללא גננת- חלק א'".רבות אני נשאל מהו לדעתי האזור המסוכסך ביותר בעולם, האזור המורכב ביותר מבחינה גיאופוליטית, כזה שמורכב מהכי הרבה עימותים. כמובן שקשה לקבוע תשובה מדויקת וגם התשובה עשויה להשתנות עם הזמן. כי סכסוכים ועימותים הם עניין דינמי בעולם המורכב מאינטרסים רבים, מכוחות צבאיים שונים ומשתנים, ממנהיגי מדינות שחלקם נשארים במקומם זמן רב וחלקם מתחלפים, אם בבחירות דמוקרטיות, אם כתוצאה מחיסולים פוליטיים (לא עלינו), אם כתוצאה ממוות טבעי וכו'. ניתן להמשיל זאת לתחרות משיכת- חבל, כשכל קבוצה מהשתיים מתאמצת מאד להפעיל כוח, חברי הקבוצות מאחורי החבל מתנשפים ומתנשמים, מאמצים שריריהם, ידיהם מזיעות, מושכים לרגע את החבל לכיוון שלהם, מקדמים את עצמם מעט לכיוון הניצחון, ומיד לאחר- מכן הדברים מתאזנים, הצד השני מתאמץ לרגע ומשווה כוחות והצדדים בתיקו, ואח"כ התיקו שוב מופר וחוזר חלילה.משל נוסף ליחסי הכוחות הגאופוליטיים השונים בעולם הוא ל"גן ילדים ללא גננת", כלומר ללא מבוגר אחראי. תתחברו איתי רגע למשל ולנמשל ומראש אני מתנצל שאני גולש להכללות. אתם בטח מכירים בגן- הילדים את הילדים הבריונים שמנפנפים בהתרסה בולטת בשריריהם מול חבריהם לגן (בהמשלה לעולמנו, המדינות בעלות הנשק הגרעיני שמנפנפות בנשק המסוכן מול שכנותיהן, כמו לדוגמא, מאזן האימה הגרעיני בין הודו לפקיסטן). יש בגן גם את הילדים החלשים שרוצים רק לשרוד ולהעביר עוד יום עד שאימם, האם המחבקת שתאהב אותם בכל מקרה ותמיד, תגיע לאסוף אותם מהגן הביתה (בהמשלה, מדינת ישראל בשנים הראשונות לקיומה שנזקקה לעזרה צבאית מארה"ב כדי לשרוד במלחמותיה מול מדינות ערב). ויש את ילדי הגן, אלה שלפחות לכאורה מגיעים ממשפחות "טובות" (לפחות ככה ההורים אומרים), משפחות בעלות אמצעים כספיים (שההורים הם, למשל, רופאים, עורכי- דין או מנהלי חשבונות או כדומה). הילדים האלה מחייכים לשאר ילדי הגן בשיניים צחורות, יושבים בשקט רחוק משאר הילדים, ורוצים להפיץ לכולם את "בשורת הטוב שבאדם" ושאר הילדים בגן משתפים איתם פעולה ולא מתנכלים להם כי הם מעריכים שכדאי להיות חברים שלהם למרות שייתכן מאד שהם מקנאים בילדים אלה (בהמשלה, המדינות הליברליות שהמוטו שלהן הוא פחות או יותר מסר של "חייה ותן לחיות", כמו, למשל, מדינות סקנדינביה: שבדיה, נורבגיה ודנמרק שנמצאות "אי- שם" בצפון הרחוק של אירופה).כמו שבגן- ילדים ישנם ילדים שונים מרקעים שונים ועם אופי שונה, כך גם מדינות עם היסטוריה ותרבות שונה, והן גם נמצאות במיקומים שונים ברחבי הגלובוס, שמשפיעים על אופיין ותרבותן. זו, למעשה, מהותה של הגיאופוליטיקה. למשל, אמר פעם מי שאמר שמדינת ישראל היא "וילה בג'ונגל" ויותר משכיוון בכך אלינו, כיוון למדינות הסובבות אותנו. התחושה של "גן ילדים ללא גננת" קיימת בקרב רבים ממומחי הגאופוליטיקה בעולם, וגם בקרב מנהיגי רבות מהמדינות. כל זאת למרות קיומו של מוסד "האומות המאוחדות", האו"ם, שהוקם לאחר מלחמת העולם השנייה, והוא "הגננת" הרשמית. אך לעיתים קרובות מוסד זה אינו עוזר מספיק בטיפול בסכסוכים, והיה אף פוליטיקאי ישראלי, אפילו ראש ממשלה, שטען "אום שמום" כביטוי של זלזול וביטול במוסד, שעם השנים לא הצליח במניעת מלחמות וסכסוכים אלימים בעולם, אם זו מלחמת האזרחים הנוראית בסוריה, הנמשכת כבר יותר מעשור, המלחמה הקשה והאכזרית בבלקן בשנות התשעים של המאה שעברה, הג'נוסייד ברואנדה באותו עשור וכו'. אבל למרות חוסר יעילותו במרבית המקרים, רוב מדינות העולם מסכימות שהוא עדיין הכרחי וחיוני, גם בימינו. ובפרפרזה למשפט הפתיחה של טולסטוי ברומן המפורסם "אנה קרנינה", "כל העמים המאושרים דומים זה לזה, אך עם אומלל- אומלל בדרכו שלו". ועל כך אוסיף, עם אומלל לרוב אומלל לבדו. והדוגמא הבולטת כרגע היא העם האפגני. על האו"ם, והשפעתו של מוסד בינלאומי זה, ארחיב בהזדמנויות אחרות בפודקאסט.אזור הקווקז הוא אחד האזורים המסוכסכים והמורכבים בעולם. זהו אזור ששטחו כ- 450,000 קמ"ר, שגבולותיו הגיאוגרפיים הם מהים הכספי במזרח ועד הים השחור במערב. בצפון- חצי- האי קרים ואוקראינה בואך הנהר האדיר הוולגה והעיר רוסטוב על- הדון. בדרום הקווקז נושק לאירן ועירק. מבחינה מדינית, הקווקז מכיל 4 מדינות. ארמניה, גיאורגיה, אזרבייג'ן וחלק מיניאטורי באופן יחסי מרוסיה הענקית. לטורקיה, שאינה חלק מהקווקז, אינטרסים רבים מאד באזור במשך מאות רבות של שנים, לפני, במהלך וגם אחרי קיומה של האימפריה העות'מנית. גם לאירן עניין רב באזור הקווקז ואינטרסים רבים באזור, אך, ברשותכם, נשאיר את אירן מחוץ לפרק זה, ואולי ארחיב עליה בעתיד בהקשרים אחרים, כי לאירן, מדינה מרתקת מבחינות רבות, מגיע פרק בפני עצמו.לפרק "הסכסוכים בקווקז", שאליו אתם מאזינים ומאזינות כרגע, חמישה חלקים, ואולי, במידת הצורך, ייכתבו עוד חלקים נוספים בעתיד. כי הקווקז כותב את עתידו בכל רגע ודברים יכולים להשתנות בכל עת. ככה זה כשאתה יושב על סוג של "חבית חומר נפץ" אתנית, פוליטית, דתית, צבאית, כלכלית ואסטרטגית. למעשה, גם בהערכה אופטימית, נראה שהסכסוכים בקווקז לא באמת יסתיימו בקרוב, וצפויים להתחדש, במתכונת כזו או אחרת, בעצימות כזו או אחרת, עם כוחות כאלה או אחרים, לאורך עשרות ואולי אף מאות שנים קדימה.ובנימה אישית, הפרק על הסכסוכים בקווקז היה עד עכשיו הפרק המורכב ביותר להכנה, להפקה ולכתיבה מכל עשרות פרקי הפודקאסט שעלו לאוויר "העולם הגדול" עד עתה. בחירת הנושאים לפרק ואופן הצגתם, והדילמה עד כמה להרחיב על כל נושא, לא הייתה קלה אבל הייתה מהנה מאד, כמי שאוהב את אזור הקווקז אהבת נפש, על עמיו השונים, נופיו המהפנטים וייחודיו העולמיים. כי כדי להבין עימות כביכול קטן ופעוט בקווקז, נראה שבדרך- כלל אתה צריך ללכת הרבה אחורה בהיסטוריה בסגנון השאלה מה קדם למה, התרנגולת או הביצה, ואולי זו הסיבה שאני כל כך אוהב את האזור וסקרן לגביו, תמיד יש עוד שכבה, תמיד יש עוד מרקם, עוד שכבת איפור מתחת לעור. לחקור את עמי הקווקז הוא כמו לערוך ניתוח כירורגי אנתרופולוגי- היסטורי עמוק מאד.   .וכמובן, בשורה התחתונה, אנחנו מדברים כאן על בני- אדם שחיים את הסכסוכים בחיי היום- יום שלהם, בדרכם השגרתית למכולת או בנסיעתם לבני משפחתם. וכמו בכל סכסוך עולמי כזה או אחר, הקורבנות הם התושבים, הם הרוב הדומם, "האנשים השקופים", אלה שסובלים הכי הרבה בזמן שהפוליטיקאים מרוויחים הון פוליטי על גבם עם סיסמאות לוחמניות, כמו "אף שעל" או "נילחם עד המוות ולא נוותר" וכו'. הפרק הזה מוקדש להם.אז מה מיוחד באזור הקווקז, שהוא מקור לסכסוכים ארוכי- שנים כל- כך ומורכבים כל- כך? הקווקז הוא פסיפס אתני- לאומי- דתי מורכב מאד. אותו אזור שבין אירופה לאסיה, על "דרכי המשי" ההיסטוריות, אזור שהוא "קו תפר" היסטורי משמעותי בין 3 מעצמות- על בעבר (האימפריה הרוסית, ממלכת פרס העתיקה והאימפריה העות'מנית), כשהראשונה עדיין עם שאיפות להמשיך ולהיות מעצמה גם עמוק לתוך המאה העשרים ואחת, ולגבי האימפריה השלישית, העות'מניים, שהיום הם הטורקים, סימני שאלה גדולים לגבי מקומה העתידי בסכסוכים בקווקז, ובכלל, סימני שאלה לגבי צביונה העתידי כמדינה ואולי כאימפריה בעתיד.פירוט לגבי גיאורגיה, וחשיבותה הגיאופוליטית במרקם הקווקזי הכולל, וגם מקומה של רוסיה במשחק הכוחות בקווקז, תוכלו למצוא ביתר- פירוט בפרק קודם בפודקאסט, פרק מספר 20, בשם "גיאורגיה- בין הפטיש הרוסי לסדן האירופי". למעשה, הפרק הנוכחי, שאתם שומעים עכשיו, נולד בעקבות בקשות של מאזינים, שהאזינו לאותו פרק שנושאו היה גיאורגיה, וביקשו להאזין לפרק מפורט עם תמונה רחבה יותר על הקווקז, תושביו וסכסוכיו. והנה הוא לפניכם.בקווקז ישנם לאומים רבים, כ- 50 במספר, שמדברים בלשונות- אם שונות אשר מגבירות את המתח עוד יותר מעבר למתיחויות בין המדינות ובין הדתות. קשיי המעבר הפיזיים מאזור לאזור בתוך הקווקז מסבירים את ריבוי הלאומים השונים והשפות השונות שהתפתחו במשך אלפי השנים.זוכרים את רשימת השמות בתחילת הפרק? אז אם השמות הבאים, של מספר רפובליקות אוטונומיות, עצמאיות במידה כזו או אחרת, ברוסיה ובגאורגיה, לא מוכרים לכם, זה בסדר, אתם בחברה טובה. דרום וצפון אוסטיה, אבחזיה, אדיגיה, דגסטן, צ'צ'ניה, קברדינו- בלקריה, אינגושטיה, צ'רקסיה (אולי השם צ'רקסיה נשמע לכם מוכר. משם הגיעו הצ'רקסים אלינו לארץ וגרים בעיקר בשני כפרים בצפון: כפר כמא וריחניה. אגב, הצ'רקסים הם מורשת מאות שנות השלטון הטורקי לשעבר בארץ- ישראל).כיוון שהפודקאסט עוסק, בין היתר, גם באקולוגיה וגיאוגרפיה, זה המקום לציין שברוב הרפובליקות הללו נופים בתוליים ופנטסטיים, פסגות תלולות והרריות רבות (זוכרים את קשיי המעבר הפיזיים מאזור לאזור בתוך הקווקז), חלקן מעל 5000 מטרים, כשמעל כולן פסגת האלברוז שגובהה 5642 מטרים מעל פני הים, הפסגה הנחשבת הגבוהה ביותר באירופה, שימו לב, אירופה, למרות שרבים יגידו, ובצדק, כי הקווקז שייך הרבה יותר לאסיה מאשר ליבשת אירופה, ובואו נגיד שעד לפני כעשרים או שלושים שנים, עדיין בעידן "המלחמה הקרה", היינו אומרים שההר הגבוה ביותר באירופה הוא המון בלאן שמתנשא בראש האלפים של מערב אירופה. אבל הזמנים השתנו, הגבולות המדיניים, ואיתם הגבולות הגיאוגרפיים, היטשטשו. והמערב התמזרח. חזרה לקווקז. בקווקז דרכי נוף מרהיבות וכמעט אין בהם מטיילים בשל החשש להגיע לאזורים הללו משלוש סיבות מרכזיות: 1- סיבות ביטחוניות, כמו קבוצות מיעוט אסלאמיות קיצוניות בחלק מהאזורים היוצרות חשש כבד בקרב תיירים לבקר באזורים אלה. 2- סיבות בטיחותיות כמו מיעוט דרכי גישה נוחות, תשתיות הרוסות בחלק מהאזורים וחוסר פיתוח כלכלי ותיירותי. ו- 3- סיבות של חוסר פרסום וחוסר עניין- כי רבים מהמטיילים בעולם פשוט לא שמעו על חלק מהמקומות האלה ולכן לא מודעים לעוצמות האקולוגיות, הגאוגרפיות והנופיות של האזור..באזור הקווקז מעל ל- 6400 מיני צמחים, כרבע מהם א

ד"ר גילי חסקין הוא המטייל האולטימטיבי, האיש שיודע למצוא את האושר במסעות כבר עשרות שנים, צייד- החוויות האופטימאלי. מבחינתו לדבר על טיולים ומקומות בעולם הוא הדבר שהכי כיף לעשות אחרי לטייל. הידע שלו על תרבויות עולמיות והניסיון שלו בטיולים הם מהנדירים שאני מכיר ולכן גייסתי אותו לשיחת עומק על התרבות וההיסטוריה של בני האינקה מדרום אמריקה, שתמיד ריתקו אותי ושכמעט לא מתייחסים אליהם "בעולם המערבי". יחד שוחחנו מהיכן הגיע השם "אינקה", על האזור שממנו הגיעו, על השפה שבה דיברו, על תרבות מובנית- מקום, על חיי היום- יום בממלכה, על שילוב בין מציאות ואגדה במיתולוגיה של האינקה ועל הגעגועים לתקופת שלטון האינקה שיצרה את ההתעוררות הלאומית של הצאצאים כיום, מאות שנים אחרי הכיבוש הספרדי של יבשת דרום אמריקה.מה היה קורה אם אדם היה גונב בממלכת האינקה?מה היו היחסים בין "האדם הפשוט" והשליט?מה הייתה צורת הכתב של האינקה?איך התגוננו נגד רעידות אדמה?על חלוקת האימפריה לשני בנים ומלחמת האחים אחריה.מה היו הכנות הספרדים לפני הכיבוש?מי היה ויראקוצ'ה ואיך דמותו עזרה לספרדים לכבוש את שטחי האינקה?למה הכיבוש הספרדי לא נחשב ג'נוסייד של הילידים המקומיים?על הקרב היחיד שבו הצליחו בני האינקה לנצח את הספרדים ועל ההפסד הכולל במלחמה.על גילוי האתר המפורסם ביותר של האינקה, המאצ'ו פיצ'ו, ולמה החוקרים משערים שזו איננה "העיר האבודה" של האינקה? ומה הסיבה שבני האינקה רצו להשכיח את העיר? למה קשה לדעת מתי החלה תרבות האינקה והאם ייתכן שהיא עדיין קיימת גם היום?ולסיום, כמה שאלות אישיות לגילי חסקין שתמיד רציתי לשאול.לאתר של גילי חסקין, בו ניתן למצוא מידע רב וחובק- עולם, ובין היתר, מאמרים על האינקה:https://www.gilihaskin.com/

מכנים את סין "הענקית מהמזרח" או המעצמה הגדולה הבאה". המדינה המאוכלסת בעולם, שמשפיעה על כולנו, שיש לה גבול עם 14 מדינות, שרבים מאד ממוצרי הצריכה שלנו מגיעים משם, עם ההיסטוריה מהארוכות והמסובכות בעולם, של אלפי שנות קיום, שתמיד הייתה שם ולא ממש הכרנו עד סיפורי מסעות מרקו פולו במאה ה- 13. אבל כל זאת במבט מרוחק בזמן שחשוב לי מאד להבין פנימה את המורכבות של מדינת- הענק הזו. מבט בוחן אל שולי החברה הסינית, אל המיעוטים החיים בה. רובנו שמעו על ההשתלטות הסינית על טיבט אבל קיימים בסין עוד מיעוטים רבים נוספים. לשם כך נפגשתי לשיחת עומק מרתקת על "סין שלא הכרתם" עם זאביק רילסקי, ארכיאולוג, אנתרופולוג, מומחה בתרבויות העולם העתיק, במיוחד מזרח אסיה, מרצה על מיעוטים, זהויות אתניות, טבע, גיאופוליטיקה, כותב בירחונים וכתבי- עת ומדריך טיולים בכיר.איך הופכים מיליארד וחצי סינים לבעלי זהות לאומית סינית?כמה קבוצות אתניות חיות בסין ומה מגדיר אותן?מהו דגל חמשת הלאומים ומה ניתן ללמוד ממנו?על הסיבות שהמיעוטים לא נוטשים את סין למדינות הלאום שלהם.מיהו המיעוט בן 17 מיליון התושבים שהוא המצאה ולמרות זאת "קרוב לצלחת השלטון המרכזי".איך משמרים בסין את המתח שבין שימור תרבויות עתיקות לבין רצון התושבים בקידמה?על קבוצות אתניות לא מוכרות באופן רשמי בסין.קצת על ההיסטוריה של היהודים בסין. איפה ניתן לראות תכשיטים יפים, בגדים צבעוניים ועבודות כסף לשימור המורשת התרבותית של קבוצות המיעוט ומה מסתתר מאחורי הכוונה של השלטון המרכזי להקמת מוזיאונים אתנוגרפיים?על הדינמיקה של התיירות בסין שהפכה כפרים עתיקים למרכזי תיירות הומים לוועדי עובדים. מה הייחוד העולמי של מערכת כתב המיעוט הנקרא נאשי?על שימור מורשת אדריכלית בקרב מיעוטי סין.על קבוצות מיעוט קטנות מאד ומרתקות בייחודן. מהן דתות המיעוטים בסין ומהו "שער הכניסה" שלהן לדת הסינית?לאתר של זאביק רילסקי:https://legalot-olam.co.il/

"היימה, בשאון המים, היימהבין גלים, ברוח, מול הסערהלהבות בעיניים לוחמים נגד המיםוהרוח עוד פועמת איתנה.היימה באש לוהבת, היימהבערה רוחשת בלב האדמהמתוך מוספל אש בוערת, בעוד רגע מתפרצתוהרוח עוד הולמת נחושה.היימה בשדות הקרח, היימהגיבורים עולים לכבוש את הפסגהכבר קפאו הרגליים, שועטים אל ניפלהייםוהרוח עוד פועמת איתנה.היימה על שחור הארץ, היימהסכיני סלעים וקרקע שסועהאין עצים והעשב ממאן לגדול בקצבאך רוחנו עוד הולמת נחושה."Heima, þar særinn kallar, heima hrikalegar öldur svalur stormur knýrhetjur berjast þar við sjó með eld í djörfum augumáfram berst að vitum fítonsgnýr מילים ולחן- אפרת רז.אפרת רז, זמרת סופרן באופרה הישראלית ומורה מוכשרת לפיתוח קול, נדבקה גם היא ב"ווירוס הטיולים באיסלנד". לאחר ביקור במדינה, אפרת כתבה והלחינה מנבכי נשמתה את השיר "הביתה" ("היימה") בעברית ובאיסלנדית. זהו שיר עדין ברכותו ודרמטי בעוצמתו (וגם ההיפך, עדין בעוצמתו ודרמטי ברכותו...), בדיוק כמו איסלנד… שיר שכולו אהבה והערכה לעוצמות האי הקסום והייחודי.מומלץ מאד להגביר את הווליום ולהתחבר לאווירה ה"ויקינגית" של השיר.נפגשתי לשיחה פתוחה וקולחת עם אפרת ועם גיל פז, איסלנדופיל, מבקר מוזיקה ובעל פינה בתכנית "בילוי היום" בגל"צ ומדריך טיולים לאיסלנד (שכבר התארח כאן בפודקאסט בפרקים 24, 25), כדי לדבר על היווצרות השיר והייחודים הרבים שלו, וגם קצת חוויות תיירותיות מהאי.מה הקשר בין שיר שאפרת שרה במערת לבה למשפחתו של האסטרונאוט המפורסם, ניל ארמסטרונג?ואיזה עוד ארמסטרונג מפורסם התווסף כמושא לשיחה שלנו?מה עשתה אפרת עם נֵבֶל ותוף איסלנדיים?ושלוש המלצות מגיל פז על אתרי הטבע השווים והייחודיים באיסלנד:רכס הרי קרלינגארפיוטל (Kerlingarfjöll)הר הגעש לאקי (Laki)המעיין הגעשי החם של גרטיסלאוג ((Grettislaugניתן לרכוש מאפרת ספר מעשיות איסלנדיות מתורגם לעברית וחוברת העשרה לתרבות האיסלנדית.ליצירת קשר עם אפרת רז:פייסבוק- https://www.facebook.com/efrat.raz.5אינסטגרם: https://www.instagram.com/efrat.raz/קישור לשיר היימה: https://www.youtube.com/watch?v=8NkYq-fRr_gלאתר של גיל פז:https://gilpaz.org.il/בתמונה: אפרת וגיל מבלים באיסלנד.

עד הרחבת גבולותיה התרבותיים של אירופה, החל משנות התשעים של המאה העשרים, נחשבה איסטנבול העיר היחידה בעולם שנמצאת בין שתי יבשות, בין אסיה לאירופה. זו גם העיר היחידה שהייתה עיר הבירה של שתי אימפריות היסטוריות שונות, הביזנטית והעות'מנית. בשיטוט בסמטאותיה, ניתן לראות ולחוש היטב את הגיוון האתני של החברה האיסטנבולית בין אסלם מסורתי ואסלם מודרני, נשים בבורקה וחיג'אב מול נשים במכנסיים ובג'ינס אופנתי, צומת דרכים די נדיר בעולמנו. באיסטנבול אפשר לנוע בין העולמות השונים כמטוטלת. אתם מוזמנים למסע. מהי ההיסטוריה הסבוכה והמרתקת של העיר, שהחליפה ידיים רבות?מהם הייחודים התרבותיים, החברתיים, המסחריים, האדריכלים והתחבורתיים של העיר? מה הייתה חשיבותה של העיר במהלך חמישים שנים במאה ה- 13?למה היהודים כינו את העיר בשם נפרד משאר העולם ומה הקשר לקיסר הרומי?מה הקשר בין איסטנבול לעיר הניו זילנדית, כרייסטצ'רץ'?איך מתחברים סיפורי "אלף לילה ולילה" של מספרת הסיפורים שחרזדה לאוריינטליות של איסטנבול? על סיפורי ארמונות הסולטנים והארמון החדש של ארדואן, מנהיג טורקיה הנוכחי.פרק זה הוא אחד מחמשת הפרקים בפודקאסט העוסקים בטורקיה ובקשריה עם העולם שסביבה. את שאר הפרקים תוכלו למצוא בדף הראשי של הפודקאסט. שאר הפרקים הם פרקים מספר 15 (טורקיה- רוחות רפאים רודפות אחר אימפריה), מספר 17 (טורקיה ויוון- במסלול התנגשות), מספר 30 (מסע אתני- גיאוגרפי למזרח טורקיה- חלק א') ומספר 31 (מסע אתני- גיאוגרפי למזרח טורקיה- חלק ב').Image by hilmi ceper from Pixabay

יעל אנטבי- צדוק היא סוכנת נסיעות שעוסקת כמעט 40 שנים בעולם התיירות המורכב והדינמי עד מאד.עם התפרצות מגפת הקורונה השתנה לחלוטין אופי עבודתה ובעקבותיו הפכה ל"מלאכית של המטיילים הישראלים".איך חישבו מחיר כרטיס טיסה בשנות השמונים לפני שעבדו עם מחשבים?מה השתנה בעולם התעופה בתחילת המילניום החדש?על הסתבכות עולם התיירות בעידן הקורונה.על חילוץ מטיילת מברזיל ואיך "סכר החילוצים" נפרץ משם.למה קונסולים של ישראל פונים ליעל בעזרה לחלץ ישראלים מרחבי העולם?למה מטייל ישראלי נאלץ לשהות לבדו בחניון נטוש של נמל תעופה אוסטרלי נידח למשך כמעט יממה?על משימותיה החדשות בתחום הפונדקאות בחו"ל.מה עושים עם תינוקת ישראלית בת חודש שלא מעלים אותה על טיסה הביתה עם ההורים?על השליחות של אביה של יעל, "אסיר ציון" שישב בכלא במצרים עקב פעילות ציונית, ואיש המוסד שהעלה ארצה יהודים מרחבי העולם הערבי בתחילת שנות השישים וממקימי קיבוץ כפר עזה.מהו עתיד התיירות?פרק שנוצר באהבה רבה לחבריי הרבים בעולם התיירות. ובתקווה שנחזור ליהנות מהתחום בקרוב.תודה לשלי סבר, פודקאסטרית מוכשרת מאד מקהילת הפודקאסטרים, על שיצרה את החיבור עם יעל.