פרשת השבוע - בין השורות - מאת ברטי ונטורה

השבת, מיד לאחר יום כיפור, נקרא את פרשת האזינו – שירת הפרידה של משה, מלאה בכאב, אהבה, ומבט נוקב אלינו, הדורות הבאים. בפרק הזה ננסה להבין: למה דווקא אחרי יום של סליחה – מגיעה שירה של תוכחה? מה עושה השפע למוסר שלנו, ואיך שומרים על איזון? למה משה מבקש מאיתנו "זכור ימות עולם"? ואיך הזיכרון יכול להיות מצפן ולא עוגן? ומה הקשר בין פרשת האזינו, ספר יונה, ותפילת יום כיפור? בין הסערה למילים, בין השירה לצוואה, ננסה לזקק את הקריאה האקטואלית של משה: להפסיק להאשים. להתחיל לקחת אחריות. כי כמו שאומרת התורה: "לא דבר ריק הוא מכם – כי הוא חייכם."

השבוע, בעיצומם של עשרת ימי תשובה, אנו פוגשים את פרשת וילך – הקצרה בתורה, אך עמוסת משמעות. פרשת וילך איננה רק על הליכה פיזית, אלא על תנועה פנימית. היא מלמדת אותנו שהשינוי לא מתחיל באירועים גדולים, אלא בצעד אחד קטן ואמיץ – וילך. משה, ביום חייו האחרון, מדגים לנו כיצד משחררים שליטה, מעבירים מנהיגות, נותנים אמון בדור הבא, ובעיקר – נשארים בתנועה. בין "ניצבים" של שבת שעברה, ל"וילך" של השבת הזו – יש מעבר מהעמידה להתקדמות. זה הרגע שבו עוצרים לחשוב – מה אנחנו צריכים לשחרר? אילו דפוסים הגיע הזמן לנתק? ומה נכתוב השנה ב"ספר חיינו"? בפרק נעמיק בנושאים כמו: מה מלמדת אותנו פרשת וילך על שינוי אישי וחברתי? איך נלחמים באדישות ובלשון הרע בתקופה של מחלוקות ציבוריות? מדוע כל אחד מאתנו הוא "ספר פתוח" שילדיו והסובבים אותו מעתיקים ממנו? ואיך מחברים בין צום גדליה, פרשת וילך, וראש השנה כהזמנה לצמיחה ולא לתקיעות? השבוע, יותר מתמיד, נשאל את עצמנו: לאן אנחנו הולכים השנה? ונזכור את מילות משה: "חזקו ואמצו… כי ה' אלוקיך הוא ההולך עמך, לא ירפך ולא יעזבך."

השבת שלפני ראש השנה – פרשת ניצבים – מציבה אותנו מול השאלה הגדולה: איך נכנסים לשנה החדשה? משה, ביום חייו האחרון, מדבר על אחריות בין-דורית, על ערבות הדדית, על היכולת של כל אחת ואחד מאיתנו להשפיע ולבחור בטוב. הוא לא מבקש שנשנה את העולם לבד, רק מזכיר ש"הדבר קרוב אליך מאוד – בפיך, ובלבבך, לעשותו." 🕊 בפרק הזה נדבר על: למה דווקא עכשיו נדרשת מאיתנו החלטה מה הכוונה ב"ובחרת בחיים" איך פרשת ניצבים הופכת לא רק לקריאת התעוררות – אלא להזמנה רכה להתחיל מחדש והאם באמת אפשר לשנות? זהו לא רק נאום פרידה של משה – אלא קריאה אלינו, כאן ועכשיו. בואו נבחר בטוב, נרדוף שלום, ונכניס את השנה החדשה באמונה, באהבה ובאחריות מחודשת לחיים שלנו.

השבת הזו אנחנו קוראים את פרשת כי תבוא – פרשה שמתחילה במצוות הביכורים היפהפייה, ומסתיימת באחת התוכחות החריפות בתורה. חז"ל קישרו את התוכחה הזו עם חורבן בית שני – והמסר ברור: חברה שלא מפיקה לקחים – סופה ליפול שוב לאותם בורות. אבל דווקא מתוך עומק הקושי, נפתח פתח גדול לתיקון: 🍇 מצוות הביכורים מלמדת אותנו שלפני שאתה טועם מפרי הצלחתך – עצור, חייך, ותן. 👁‍🗨 הזיכרון ההיסטורי – הוא לא קישוט טקסי, אלא מראה מוסרית. 🗣 הלשון – יכולה לברוא עולם, או להחריב אותו. הבחירה – בידיים שלנו. 💫 הברכה – "ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך" – היא הזמנה לחיים של טוהר, יושר ואהבה. בימים של חודש אלול, בתוך מרחב של רחמים, סליחות, ותשובה – זו הזדמנות לשוב לחיים פשוטים, מחוברים, עם יותר לב פתוח, נתינה אמיצה, ודיבור שמקרב ולא מפלג.

השבת הזו, עם כניסת חודש אלול – חודש הרחמים והסליחות – אנחנו פוגשים את פרשת כי תצא, העשירה ביותר במצוות בתורה. 74 מצוות שמכסות כמעט כל תחום בחיים – ומציבות מראה מדויקת לחיינו, בדיוק בזמן שבו אנחנו מתבקשים לעצור, להתבונן ולשוב. הפרק הזה עוסק במה שמעבר לרעיונות: 🌿 על החשיבות של פעולה ולא רק כוונה ⚔️ על המלחמה האמיתית – זו הפנימית שבנו 🧍‍♂️ על האחריות האישית, גם כשקל להאשים אחרים 👀 על חמלה לחלשים, כבוד לעובדים, וזיכרון היסטורי עם רלוונטיות יומיומית 🔥 ועל עמלק של ימינו – הציניות, האדישות, השיפוטיות – ואיך לא לתת להם לנצח ומעל לכל, הקריאה של משה: "מוצא שפתיך תשמור ועשית" – לא מספיק לדבר, הגיע הזמן לעמוד מאחורי המילים שלנו. החיים לא משתנים בכוונות אלא בצעדים. והצעד הראשון? "כי תצא"...

בשבת הזו, בתחילתו של חודש אלול – חודש הרחמים והסליחות – אנחנו קוראים את פרשת שופטים, ומגלים שהיא לא מדברת רק אל מנהיגים פוליטיים או בעלי שררה, אלא פונה ישירות לכל אחת ואחד מאיתנו. מה משמעות הדרישה "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך"? האם אנחנו יכולים באמת להציב שופטים פנימיים בלב, בעיניים, באוזניים – ובפה? בפרק הזה נצלול למסר של משה רגע לפני הכניסה לארץ: איך בונים חברה צודקת? איזו מנהיגות דרושה לנו – לא רק שם למעלה אלא גם כאן למטה – במשפחה, בקהילה, במעגלים הקטנים? מה הקשר בין עקרונות נצחיים של צדק, גבולות וענווה – לבין ההתעוררות של חודש אלול? משה מציג מודל של מנהיגות מורכבת ואחראית, כזו שמורכבת ממוסר, הגינות, ושליחות. והוא מזמין אותנו לא רק לבקר מנהיגים – אלא להפוך לכאלה בעצמנו. מנהיגים שלא שואפים לשלוט, אלא מונעים מערכים. 🎧 הצטרפו אלי לפרק מעורר השראה – על צדק, שינוי פנימי, והכוח לבחור להיות קצת יותר ישרים, קצת יותר רגישים, וקצת יותר מנהיגים.

בפתחו של חודש אלול ולקראת ימי הסליחה והרחמים, פרשת ראה קוראת לנו לעצור, להביט פנימה – ולבחור. בפרק זה נצלול אל עומק הרעיון של הבחירה החופשית: למה משה פונה בלשון יחיד ואז ברבים? למה הוא מדגיש את ההווה? נדבר על אחריות אישית וחברתית, על האומץ לראות באמת – את המציאות, את הזולת, ובעיקר את עצמנו. נשוחח על איך נתינה היא לא רק כסף, אלא גם הקשבה, אמפתיה ומבט בגובה העיניים. ונשאל יחד – איך הופכים את ה"ראה" של משה לאקט של שינוי יומיומי? משה מציג בפנינו תכנית מהפכנית לחברה אנושית: כזו שמתנהלת מתוך בחירה, ענווה, ודאגה לאחר. אז לקראת השנה החדשה, זה הזמן לבחור אחרת. לבחור בברכה. לבחור בטוב. לבחור באדם.

בפרשת עקב אנחנו פוגשים את משה – המנהיג האהוב – כשהוא מבקש להעיר אותנו דווקא מהמקומות הקטנים והיומיומיים. בפרק הזה נצלול אל עומק הרעיון שמעשה קטן – חיוך, הקשבה, אמירת תודה – יכול להיות אבן דרך שמשנה את המציאות. נדבר על מצוות שרומסים בעקב, על אהבת הארץ שלא תמיד מובנת מאליה, ועל הכוח החברתי העצום שטמון בציווי "ואהבתם את הגר". נחשוב יחד מה אומר לשים את הלוחות השבורים לצד השלמים – ומה זה מלמד אותנו על כישלון, תיקון ועתיד. ונסיים בקריאה מעשית: להאיר את העולם, דווקא מתוך השגרה, דווקא מהמקומות שאנשים נוטים לפספס. פרק על אהבה שבמעשה, הקשבה שמרפאה, ותודה שבונה לב חדש. למידע על קלפי העצמה אישית מחכמת היהדות שפיתחתי לחצו כאן: https://bit.ly/49gatesCards

השבת הזו היא הרבה יותר מפרשת שבוע. "שבת נחמו", ט"ו באב, ותחילתו של נאום הפרידה של משה יוצרים יחד שילוב נדיר של רוך, עומק, תקווה והזמנה לחשבון נפש. במרכז הפרשה עומד משה רבנו, האדם שלא העז לדבר בתחילת שליחותו – וכעת, רגע לפני מותו, נושא את נאום חייו. הוא מבקש בקול שקט, בתחנונים, להיכנס לארץ. אבל הפעם – הוא נענה בשלילה. לא בזעם, לא בתסכול – אלא בענווה. ומכאן נולדת השאלה הגדולה של הפרק: איך מגיבים כשלא מקבלים את מה שכל כך רצינו? איך ממשיכים להאמין כשהדרך נסגרת? ומה המשמעות של לדבר מתוך אהבה – גם כשכואב? באותה נשימה, אנחנו מציינים גם את ט"ו באב, יום האהבה היהודי. לא סתם יום של פרחים ושירים, אלא הזמנה מעשית לשים את האגו בצד, להאיר פנים, ולבנות חברה מחוברת, מכילה, מרפאת. כי אהבה אמיתית – כמו שמשה מדגים – היא לא רק רגש, אלא מעשה יומיומי של תיקון. נדבר בפרק גם על המבט מלמעלה: הציווי של הקב"ה למשה לעלות לפסגה ולשאת עיניו לארץ. מסר עמוק שמזכיר לנו שגם כשלא זוכים להגיע ליעד – אפשר, ואולי חובה, לראות רחוק. וגם – על עשרת הדיברות שקורא משה לעם לחזור ולשמוע. לא כסיסמאות, אלא כיסודות מוסריים פשוטים ומעשיים, שנוגעים באדם, בכבודו, בחירותו, ובאחריות שלנו לבנות עולם טוב יותר. בין נחמה לאהבה, בין כאב לתקווה – זהו פרק שמזמין אתכם להתבונן אחרת, להקשיב עמוק יותר, ולבחור מחדש – לאן אנחנו הולכים, ואיך אנחנו מדברים זה עם זה.

השבת אנחנו פוגשים את משה ברגעיו האחרונים כמנהיג – לא ככובש, לא כלוחם, אלא כמי שלמד להקשיב ומבקש עכשיו לדבר. זהו הפרק שפותח את ספר דברים ומגיע דווקא בשבת שלפני ט' באב – שבת חזון. שבת שמבקשת מאיתנו לראות לאחור, לדבר אחרת ולבחור עתיד חדש. נדבר על השילוב העוצמתי שבין פרשת דברים, שבת חזון ויום האבל הלאומי – על הקשר בין חורבן הבית לבין חורבן השיח, בין "שנאת חינם" אז לבין קיטוב ושיפוטיות היום. נשאל איך אפשר לבקר בלי לשבור, להוכיח מתוך אהבה, ולדבר גם כשכואב – אבל בלי לשרוף. ונעמיק בכוחו של משה – מי שחשש לדבר בתחילת הדרך – שעומד כעת מול העם ונושא נאום של תקווה, של תיקון ושל אחריות. איך זה קורה? מה השתנה? ומה זה מלמד אותנו על הקשבה כבסיס למנהיגות אמיתית? זה פרק על שיח מקרב במקום שיח מפלג, על בניין במקום חורבן, ועל השאלה הגדולה: האם נכתוב סוף אחר לסיפור הזה?

השבוע, עם קריאת פרשות מטות ומסעי, אנחנו לא רק חותמים את חומש במדבר – אנחנו מוזמנים להתבוננות אישית ועמוקה במסע החיים שלנו. בפרק הזה ננסה להבין מה בין "שבט" ל"מטה", ולמה משה מדבר דווקא לראשי המטות – ומה זה אומר על העמידה העצמאית שלנו בעולם בלי להישען רק על השורשים, אלא לחזק את הגזע הפנימי שלנו. נדבר גם על כוחן של מילים – הבטחות, נדרים, התחייבויות – ואיך דיבור חסר אחריות לא מאפיין רק פוליטיקאים, אלא כל אחד מאיתנו בבית, בזוגיות, בהורות, בעבודה. כמה חשוב לא רק "לשדר אמינות", אלא להיות אמינים באמת. ובפרשת מסעי נצלול למסע של עם ישראל במדבר – 42 תחנות. למה התורה טורחת לפרט את כולן? אולי כי כל אחת מהן מלמדת אותנו משהו על הדרך שלנו. חלק מהתחנות נעימות, אחרות מאתגרות – אבל כל אחת מהן בונה אותנו. ננסה להבין מה התחנה שעיצבה אותנו, מה התחנה שעיכבה אותנו, ואיך ממשיכים קדימה בלי להיתקע מול דלתות סגורות. זהו פרק על אחריות, על בחירה, על מסע ועל תקווה. פרק שנועל ספר אחד – אבל פותח את הלב לפרק הבא.

בין ימי בין המצרים – פרשת פינחס קוראת לנו לעצור ולבחון: האם למדנו משהו מהחורבנות? או שאנחנו חוזרים שוב ושוב על אותה טעות? הפרשה טומנת בחובה רגעים של משבר עמוק לצד ניצוצות של תיקון ותקווה. היא פותחת בפעולה אמיצה של אדם אחד – פינחס – שבוחר לקום ולעשות כשכולם קפואים, וממשיכה עם תביעה נועזת של חמש נשים לשוויון ולצדק, ומסתיימת בפרידה שקטה ומרשימה של משה מההנהגה. בפרק הזה נצלול לעומק הכאב והכעס, נבין מה הופך מעשה לגדול באמת, ואיך מגשימים שינוי – לא בצעקות, אלא בענווה ובאחריות. נשוחח על מנהיגות, יוזמה, תקווה – ועל הבחירה שלנו לא להרים ידיים, אלא להחזיק חזק באמונה שיש מה לתקן.

תיאור הפרק – פרשת בלק בפרשת בלק אנחנו פוגשים סיפור שמתחיל בשנאה ומסתיים בברכה – פרשה על פחד, אגו, ואחדות שמטלטלת את הנפש עד היום. מה גרם למלך מואב להזעיק את בלעם? למה הוא בחר במילים במקום במלחמה? ואיך ייתכן שדווקא בלעם – הנביא הגוי – זיהה את הסוד שאנחנו לפעמים שוכחים: שכוחו של עם ישראל באחדותו? בפרק הזה נעמיק בכוח ההרסני של מילה אחת שנאמרת בלי אחריות, נחשוף את הפער בין מסכה לבין כוונה אמיתית, ונשאל – איך הופכים קללה לברכה? זה פרק על בחירה – בין ציניות לאמונה, בין פירוד לאחדות, בין קול פנימי לרעש מבחוץ.

בפרשת חוקת, רגע לפני הכניסה לארץ, אנחנו פוגשים את אחד המשברים האנושיים הכואבים ביותר – "מי המריבה" – בו משה מכה בסלע ומאבד את זכותו להיכנס לארץ. זהו רגע שמלמד אותנו על כוחה של תגובה מתוך כעס, על ההשלכות של דיבור שאינו נשלט – גם מצד אדם גדול. בפרק נדבר על: מה באמת קרה שם בסלע? ולמה זו לא רק שאלה של מים, אלא של הנהגה. האם כעס הוא תמיד שלילי? ומה קורה כשהוא מחליף תקשורת? מה מסמל נחל זרד – ולמה הוא הפך סמל לתקיעות שאנחנו יוצרים לעצמנו? ולמה דווקא מותה של מרים, הכעס של משה והמעבר בנחל – הם רגעי מעבר מדור של תלונות לדור של אחריות. זהו פרק על שינוי תודעתי, על כוחה של מילה, על החמצה – וגם על התקווה שעדיין אפשר לבחור אחרת. כי כדי להתחיל דרך חדשה, צריך לסיים תקופה ישנה באומץ.

השבוע בפרשת קרח אנחנו פוגשים את אחת המחלוקות הקשות והמפולגות בתולדות עם ישראל – לא רק מחלוקת של דעות, אלא מחלוקת שמונעת מאגו, קנאה וחמדנות, עטופה ברטוריקה משכנעת אך חסרת אמת פנימית. בפרק נבחן: איך אדם כמו קרח – חכם, מיוחס ומוערך – נופל למאבק כוח הרסני? מה גרם לו "להתפוצץ" דווקא עכשיו? מה ההבדל בין מחלוקת לשם שמיים – למחלוקת שמפרקת כל חלקה טובה? איך מזהים דמגוגיה במסווה של צדק חברתי? ואיך אנחנו, היום, יכולים להפוך קנאה לפרגון, שתיקה לקשב, ומחלוקות למפגשים שמייצרים תקווה? 💬 נזכיר לעצמנו גם שהחברה לא נבנית על ידי צעקות או פוסטים בוערים – אלא על ידי מילה טובה, חיוך, הקשבה ונכונות לראות את מעלת חברינו – ולא את חסרונם. למידע על קלפי העצמה אישית מחכמת היהדות שפיתחתי לחצו כאן: https://bit.ly/49gatesCards

השבוע בפרשת שלח־לך אנחנו פוגשים את אחד הסיפורים הטראומטיים בתולדות עם ישראל – חטא המרגלים. סיפור שבו עשרה נשיאים מתוך שנים־עשר חוזרים ממשימה של תצפית בארץ המובטחת – ומצליחים, במילים בודדות, למוטט את רוח העם ולחרוץ את גורלו ל־40 שנות נדודים במדבר. אבל מה באמת קרה שם? כולם ראו את אותו נוף, את אותם אנשים, את אותם פירות. אז למה הם חזרו עם מסר כל־כך שונה? כי לא העובדות הן ששינו את התמונה – אלא הפרשנות. הם לא רק ראו, הם בחרו לראות. הם לא רק דיברו – הם בחרו איך לדבר. בפרק הזה ננסה להבין: למה נשלחו בכלל המרגלים – ומה זה מלמד אותנו על חשיבות של הכנה ונקודת מבט? מה ההבדל בין "לתור את הארץ" לבין "לרגל אותה"? איך מילה אחת יכולה להפוך לשבר לדורות – ואיך אותה מילה יכולה גם לבנות תקווה? מהי האחריות של כל אחד ואחת מאיתנו כ"שליח", ולא כ"מרגל"? נדבר גם על הבחירה האישית שיש לכל אחד: האם לראות את העולם בעיניים של חגב – או של לוחם? האם לשקוע בבכייה – או לבחור לפעול ולעלות? 💬 כי כמו שכתוב בפרשה, בסופו של דבר "ונהי בעינינו כחגבים – וכן היינו בעיניהם" – מי שלא מעריך את עצמו, גם אחרים לא יעריכו אותו. אז בואו נבחר אחרת. בואו נבחר תקווה, אמונה, לקיחת אחריות ואור. עלה נעלה – כי יכול נוכל לה! למידע על קלפי העצמה אישית מחכמת היהדות שפיתחתי לחצו כאן: https://bit.ly/49gatesCards

השבוע אנחנו פוגשים את פרשת בהעלותך, פרשה שמתחילה באור – אבל מהר מאוד לוקחת אותנו גם למקומות של תלונה, כאב וחולשה אנושית. הפרשה פותחת בציווי לאהרן: "בהעלותך את הנרות". לא "בהדליקך". חז"ל מסבירים שהכוונה היא להמתין עד שהלהבה תעלה מעצמה – מסר עדין ועמוק לכל אחד מאתנו: תדליק, אבל גם תיתן לאור להתרומם. אל תסתפק בהדלקה חיצונית – הדלק את עצמך מבפנים. אבל האור הזה מתערער כשהעם נופל לקיטורים, לתאווה וללשון הרע. פתאום הם בוכים על הדגים של מצרים, שוכחים את העבדות, ונטמעים בנוסטלגיה שקרית. ואז מגיע גם הסיפור של מרים, שלימדה אותנו שמילה אחת יכולה לשרוף עולמות. בין לבין, משה פונה ליתרו ומבקש: "והיית לנו לעיניים" – כלומר: תהיה מגדלור מוסרי. ואולי זה מה שהכי חסר לנו היום – אנשים שמסוגלים להודות בטעות, לעצור, לחשוב, ולהאיר דרך חדשה. 🔔 אז מה נלמד מהפרשה? לחיות מתוך להבה פנימית ולא רק ל"הדליק" טכנית. לזהות את הרגע שבו אנחנו נגררים לתאווה, לתלונה או ללשון הרע – ולבחור אחרת. להיות מודלים של לקיחת אחריות, גם כשהיא לא נוחה. 🕯 כי כל עוד הנר דולק – אפשר לתקן.

פרשת נשא – איפוק, איזון וברכה באהבה השבת אנחנו קוראים את פרשת נשא – הארוכה ביותר בתורה, ולא בגלל ריבוי מצוות או דרמה, אלא דווקא בגלל החזרה המונוטונית על תרומת נשיאי השבטים. 12 פעמים – אותו נוסח בדיוק. אבל החזרה הזו היא לא טעות עריכה. היא שיעור עמוק בשוויון, באיפוק, וביכולת לוותר על הרצון להתבלט למען ערך גדול יותר – האחדות. אף נשיא לא אמר: "אני אוסיף משהו", "אני אעשה את זה אחרת". כולם בחרו לדבוק בדיוק באותו הדבר, ודווקא מתוך כך, נבנתה שותפות. 📌 הפרשה עוסקת גם בפרשות הסוטה והנזיר – שתיהן מציבות מראה לאדם על גבולות, שליטה עצמית ובחירה. הקנאה והתאווה מובילים לשבר, אבל איזון וגבולות מובילים לצמיחה. 📌 בסיום הפרשה, ברכת הכהנים – מהטקסטים האהובים ביותר בתורה – מזכירה לנו שברכה אמיתית יכולה לבוא רק כשיש אהבה בלב. זו הברכה היחידה שמתחילה בציווי: "לברך באהבה". ✨ אז מה ניקח איתנו מהפרשה הזו? • את הכוח לוותר על הצורך להיות מיוחד – למען ערך גדול יותר. • את ההבנה שהרוחניות לא דורשת פרישות אלא איזון. • את הידיעה שברכה אמיתית מתחילה בלב נקי. ומה איתך? על איזו "תחרות שקטה" בחיים הגיע הזמן לוותר? ומה יקרה אם נתחיל לברך אחרים באמת, באהבה? למידע על קלפי העצמה אישית מחכמת היהדות שפיתחתי לחצו כאן: https://bit.ly/49gatesCards

ביום ראשון בערב נחגוג את חג השבועות – חג מתן תורה. בקריאתה של מגילת רות, נזכרים בכוחה של בחירה אחת קטנה, של מעשה חסד אחד – שעשוי לשנות חיים שלמים. רות, בגישתה הצנועה והאכפתית, הופכת לאם המלוכה בישראל – ולנו היא מלמדת: אל תמעיטו בערך המעשה הקטן. יש לו כוח אדיר. השבת גם נפתח את חומש במדבר, המתאר את מסעם של בני ישראל אל ארץ היעודה. הוא נפתח דווקא בסדר מופתי: מפקד, תפקידים, מחנות. למה? כי חירות אמיתית דורשת סדר, אחריות ושיתוף פעולה. אבל הדרך לא תהיה פשוטה – ובהמשך ניתקל במרידות, פילוגים וכישלונות. וכאן מגיע המסר הגדול של הפרשה: לכל שבט יש את מקומו, צבעו, וסמלו. עם ישראל איננו עם אחיד – אלא פסיפס עשיר של זהויות סביב מרכז משותף. דווקא ההכרה בשוני, והבחירה להקיף יחד את המרכז הרוחני, הן שמאפשרות אחדות אמיתית – לא אחידות מזויפת. אז ביום הזה, בין ל"ג בעומר לשבועות, בואו נבחר באחריות. נבחר להקשיב. נבחר לכבד גם את מי ששונה מאתנו. רק כך נוכל לבנות עתיד של ברכה – לדורנו ולבאים אחרינו. חג שבועות שמח – באהבה ובהארת פנים. למידע על קלפי העצמה אישית מחכמת היהדות שפיתחתי לחצו כאן: https://bit.ly/49gatesCards

השבת נקרא בע"ה את שתי הפרשות "בהר" ו"בחוקותי", המסכמות את חומש ויקרא ומעבירות אותנו מהנחיות מוסריות לחיים בארץ – אל מסע האתגרים בספר במדבר. פרשת בהר מזכירה לנו שהשהות שלנו בארץ איננה מובנת מאליה: "כי לי הארץ, כי גרים ותושבים אתם עמדי". הארץ שייכת לבורא, ואנחנו שוכרים – רק בתנאי שנתנהל ביושר, בחמלה ובאחריות כלפי הזולת והחברה. פרשת בחוקותי מציגה את "הסכם השכירות": אם נלך בדרכי הצדק – יושפע שפע וברכה, ואם נמאס בערכים – הארץ תקיא את יושביה. זה אינו עונש נקמני אלא תוצאה של אובדן מוסרי. 📌 והשאלה הגדולה: האם אנחנו היום עומדים בתנאים? האם אנחנו פועלים בחברה מתוך ערבות הדדית, שמירה על החלש, אחדות פנימית וענווה? ⚠️ התורה קוראת לנו להיזהר מזחיחות ולבחור במוסר – לא בזרוע. ורק אם נעשה זאת, נזכה לשבת בארץ הזו "לבטח" – לא בכוח, אלא בזכות. למידע על קלפי העצמה אישית מחכמת היהדות שפיתחתי לחצו כאן: https://bit.ly/49gatesCards