יזמות או למות

נפגשנו עם אחת הדמויות הבולטות מההיבט הפיננסי של ההייטק הישראלי, רובי סולימן, כדי לדבר על הצד הפיננסי של היזמות הטכנולוגית. רובי סולימן התחיל את דרכו באחת מפירמות ראיית החשבון הגדולות בעולם, PWC, לפני 21 שנה, מיד כשסיים לימודי משפטים וראיית חשבון באוניברסיטת תל-אביב. מאז, העניק רובי ליווי פיננסי למאות חברות הייטק ואף היה מעורב בהנפקות בורסאיות ורכישות ומיזוגים של חלק מהחברות הבולטות בהייטק הישראלי. כיום, משמש רובי כשותף, מנכ"ל חברת הייעוץ, ראש תחום הייטק וחבר במועצת המנהלים ב-PWC ישראל. בשיחה מדבר רובי סולימן על התפלגות ההשקעות של ההייטק בישראל, מהו הסכם השקעה טוב ליזמים, מהו הסכם שותפים טוב בין יזמים, על חשיבות מבנה נכון לחברת סטארטאפ, על הנפקת מובילאיי בה היה מעורב ועל המעורבות של PWC בעולם המטבעות הוירטואלים.

שמעון אקהויז גדל במעברה בתקופת הצנע להורים ניצולי שואה. עם סיום לימודי פיזיקה בטכניון כעתודאי הצטרף לחברת רפאל. להגיע מהמעברה לרפאל ולעבוד שם כפיזיקאי הייתה עבורו התגשמות של חלום. במשך הרבה מאוד שנים ההתגשמות של החלום הזה היווה אושר גדול עבורו. אחרי 17 שנים ברפאל עבר שמעון לנהל פיתוח מוצר בחבר בינלאומית בסן-דייגו שבקליפורניה בשם Maxwell. במהלך 5 השנים בהן היה ב-Maxwell, גילה שיש בו חיידק יזמי ולכן החליט שעם שובו לארץ הוא רוצה להיות יזם. הוא חזר לארץ בינואר 1991 עם פרוץ מלחמת המפרץ. שמעון לא תיאר לעצמו כמה קשה יהיה לגייס השקעה למיזם שלו. באותן שנים כמעט ולא היה כסף בישראל להשקעות. רק לצורך השוואה, אם היום קרנות הון-סיכון בישראל מנהלות כ-20 מיליארד דולר, ב-1991 קרנות ניהלו כ-30 מיליון דולר. בנוסף, שמעון היה אומנם מנהל מנוסה ואיש מחקר ופיתוח, אך מצד שני היה לו אפס ניסיון ביזמות. כעבור שנה של ניסיונות הצליח שמעון לגייס 510 אלף דולר תמורת 50.5% מהחברה. הוא אומנם ויתר על השליטה בחברה כבר בגיוס הראשון אך זוכר שהיה מאושר באדם כשקיבל את הצ'ק שאיפשר לו להקים את החברה עליה חלם. וכך, בגיל 47, הגשים שמעון את החלום השני שלו - להיות יזם. הוא הקים את החברה הראשונה שלו ESC Medical Systems, חברה שמפתחת מכשירים להסרת שיער וקעקועים בטכנולוגיית לייזר. בהמשך, שינתה החברה את שמה ל-Lumenis. אחרי 4 שנים בלבד הונפקה Lumenis בנסד"ק ובשלב מסוים הגיעה לשווי של יותר ממיליארד דולר. 3 שנים אחרי שהונפקה עזב אותה והקים חברה נוספת בשם Syneron, שגם היא הונפקה אחרי 4 שנים בלבד בנסד"ק וגם היא הגיעה לשווי של מעל למיליארד דולר. במקביל ל-Syneron הקים שמעון כ-20 חברות שחלקן כבר נרכשו. לפני 4 שנים הקים חממה טכנולוגית לחברות בתחום הרפואה בשם Alon MedTech Ventures.

מייקל אייזנברג נולד וגדל במנהטן שבניו-יורק. אחרי שנת הלימודים הראשונה שלו ב-Yeshiva university, שם למד מדעי המדינה, עלה לישראל לשנה והיה לתלמיד ישיבה בישיבת הר-עציון. שנה שהפכה לשנתיים... באחד השיעורים עם רב הישיבה, הרב יהודה עמיטל (זצ"ל), שאל מייקל את הרב שאלה: האם מצוות יישוב ארץ ישראל בנגב או בגליל גדולה יותר מאשר בירושלים או בתל-אביב? הרב ענה לו שהכל שטויות, ושאם יעלה לישראל ויקים מפעל שיעסיק 10,000 אנשים שיתפרנסו בכבוד – זו תהיה המצווה הכי גדולה ! מייקל זוכר שהרגע הזה שינה את חייו ושבאותו רגע החליט לעלות לישראל ולהקים מפעל שיפרנס בכבוד אנשים רבים. כשעלה לארץ עם אשתו יפה עסק בייעוץ פוליטי למפלגת השלטון בישראל מטעם ממשל קלינטון. אחרי שממשלת ישראל התחלפה מצא עצמו מובטל במשך 5 חודשים. מכיוון שהיה לו קשה למצוא עבודה החליט להקים משהו משלו ופתח נציגות של בנק ההשקעות מונטגומרי, אחד מבנקי ההשקעות העיקריים של חברות טכנולוגיות בשנות ה-90. בשלב מסוים מייקל חבר לשלמה קליש וכך הוקם בנק ההשקעות Jerusalem Global Ventures. לאחר 3 שנים שם, עבר מייקל להיות שותף-מנהל בקרן Israel Seed Partners שם השקיע בחברות כמו Shopping.com שהונפקה ואח"כ נרכשה ע"י eBay ובחברת answers.com שהונפקה ב-2004. אחרי 8 שנים ב-Israel Seed Partners הצטרף כשותף-מנהל לקרן Benchmark Capital והשקיע בחברות כמו Finjan שהונפקה ב-2014, Gigya שנרכשה ע"י SAP, WIX שהונפקה ב-2014, WeWork ואחרות. ב-2013, הקים מייקל ביחד עם אדן שוחט את קרן Aleph, קרן המנהלת כ-330 מליון דולר ומתמקדת בהשקעות בסטאראפים בשלבים מוקדמים. בשנת 2006 דורג מייקל אייזנברג במקום ה-39 ברשימת ״בעלי מגע הזהב של מידאס״ של מגזין פורבס העולמי ובמקום ראשון ברשימת ״בעלי מגע הזהב של מידאס״ של מגזין פורבס הישראלי.

ההורים של מיכה קאופמן עלו לארץ מארגנטינה חסרי כל כדי להילחם את מלחמת ששת הימים. הם רק לא ידעו שהיא תימשך ששה ימים בלבד והפסידו אותה. הם התיישבו בקיבוץ בצפון שם מיכה גדל כילד בעוד אביו משלים לימודי הנדסה בטכניון. כעבור מספר שנים הם החליטו שהמסגרת הקיבוצית פחות מתאימה להם והחליטו לעבור לגור בעיר. באותן שנים מי שהיה עוזב את הקיבוץ נחשב כבוגד ולכן נתנו לו לעזוב את הקיבוץ חסר כל. וכך שוב התחילו הכל מאפס. מכיוון שלא מצא עבודה כמהנדס, עבד אביו של מיכה כשרטט בחברה. 10 שנים לאחר מכן הוא הפך להיות המנכ"ל שלה ועם השנים גם אחד המנהלים הבכירים ביותר בתעשיית הסמיקונדקטורס. לראות אותו עושה את זה תוך הקרבה אישית מאוד גדולה השפיע מאוד על מיכה. את הקריירה שלו החל מיכה כעורך דין המתמחה בקניין רוחני. את החברה הראשונה שלו, Keynesis, הקים לפני 15 שנה כפרויקט ערב עם שותף טכנולוגי מרוסיה שהכיר באינטרנט ושעד היום לא פגש. החברה הצליחה ומוכרת עד היום. אח"כ הקים עוד 2 חברות: אתInvisia , שפיתחה פטנטים בתחום של שיפור ראייה, ואת Spotback, שעשתה משהו דומה למה שעושות אאוטבריין וטאבולה אלא שאחרי 3 שנים נגמר הכסף והחברה נסגרה. ב-2007 הקים מיכה Think Tank (קבוצת חשיבה) בשם Accelerate שכללה חברים קרובים כמו אריק צ'רניאק, ג'ואי שמחון, בנצי רונן וחברים נוספים. החברים בקבוצה היו נפגשים במשרד של מיכה אחת לשבועיים-שלושה, שותים הרבה, מפצחים הרבה פיצוחים ומעלים רעיונות. באחד המפגשים, סיפר שי וינינגר למיכה על רעיון עליו חשב - פלטפורמה לפרילנסרים שתפשט בצורה משמעותית את תהליך העסקה בין פרילנסרים ללקוחות שלהם. הם לא ייחסו משמעות יתרה לרעיון, אלא שביום למחרת הם דיברו בטלפון והסכימו שהרעיון תקוע להם בראש... וכך החליטו להקים את Fiverr. כיום, על הפלטפורמה של Fiverr, קיימים יותר מ-3 מיליון שרותים שונים שניתנים ע"י פרילנסרים מכ-190 מדינות כאשר עסקה מתבצעת בממוצע כל 3 שניות. Fiverr מעסיקה כ-300 עובדים מתוכם כ-200 במרכז הפיתוח בת"א. עד היום גייסה החברה כ-111M$ ב-5 סבבי גיוס שונים. בין המשקיעים הראשונים בחברה (עם השקעות המשך) ניתן למצוא את גיא גמזו (Seed) ואדם פישר.

עופר בן-נון קיבל את השיעורים הראשונים שלו ביזמות במסגרת תכנית Zell ב"מרכז הבינתחומי הרצליה" במקביל ללימודיו לתואר ראשון במדעי המחשב. את החברה הראשונה CampusVille, רשת חברתית לסטודנטים, הקים כשהיה סטודנט כבר בשנה הראשונה ללימודיו. הוא מעיד על כך ששם למד את אחד השיעורים החשובים שאפשרו לו להקים את המיזם הבא שלו – חשיבות מבנה הצוות והמרקם האנושי. לקראת סיום לימודיו החליט להקים סטארטאפ ביחד עם חבריו ליחידה 8200 בה שירת, אורון לביא וירון גלולה. כששאלו את עצמם מה היתרון שלהם ביחס לאחרים, למשל הבחור המבריק שסיים בהצטיינות את לימודיו בהארוורד, הגיעו למסקנה  שזו המומחיות שלהם בעולם הסייבר. בשלב הבא היו צריכים להחליט באיזה תחום בתוך עולם הסייבר כדאי להתמקד; ראשית, היה ברור להם שהם רוצים לגרום לאימפקט משמעותי. שנית, חיפשו  זירה שבה יוכלו להשיג יתרון טכנולוגי משמעותי על פני מתחרים קיימים, או כאלה שיקומו לאורך הדרך. שלישית, אתגר טכנולוגי שישמור על התשוקה והזיק בעיניים לשנים רבות קדימה. לבסוף, פוטנציאל לרווחיות כלכלית משמעותית. בתהליך החשיבה בחנו היזמים הרבה עולמות בתחום הסייבר: אבטחת סייבר לסמארטפונים, אבטחת סייבר לבתים חכמים, לתשתיות ביטקוין, לתשתיות קריטיות ועוד, עד שנתקלו בעולם של אבטחת סייבר לרכבים מחוברים (connected cars), עולם שכמעט ולא היה קיים בישראל באותה תקופה וענה בצורה הטובה ביותר על הקריטריונים שחיפשו. כשהחליטו להיכנס לתחום חברו לזוהר זיסאפל וביחד הקימו את Argus Cyber Security. מאז הקמתה לפני כ-4 שנים גייסה החברה 30M$ ומעסיקה כ-80 עובדים. בתחילת נובמבר 2017 נרכשה Argus ע"י חברת Continental הגרמנית בסכום המוערך ע"י גורמים שונים בכ-450M$  והפכה ליחידה עצמאית בחברת התכנה Elektrobit, ספקית התכנה הגדולה ביותר לעולם הרכב. בשיחה עם עופר בן-נון, מייסד ומנכ"ל Argus Cyber Security, מספר עופר את סיפור הקמת החברה עד לרכישתה, על הדברים שלמד במהלך הדרך ועל האירוע המשמעותי ביותר בחייו שקרה מספר ימים לפני רכישת החברה.

אלון בלוך התחיל את הקריירה שלו כיועץ במקינזי. אחרי 3 שנים שם, פנה אליו אראל מרגלית והציע לו להצטרף כמשקיע בקרן JVP. אחרי 7 שנים ב-JVP, בהן השקיע בלא מעט חברות מוצלחות, הצטרף אלון כמנכ"ל משותף לאבישי אברהמי ב-WIX ובהמשך כחבר Board של החברה. במקביל להיותו חבר Board ב-WIX, שימש כמנכ"ל בחברת mySupermarket, ולאחר מכן שוב חזר לכסא המשקיע, הפעם בקרן Greylock ישראל (כיום 83North). בנקודה זו, אלון וחברו אלי וורטמן, רצו לעשות משהו ביחד, משהו מאוד משמעותי. הם הסתכלו על כל מיני תעשיות והגיעו במקרה לשני חבר'ה מטקסס שדיברו על משהו שנורא עניין אותם. הם דיברו על שוק סוחרי מכוניות משומשות בארה"ב ואיך הוא עובד. הם אמרו שיש להם רקע בתעשיית המכוניות ושהם חושבים שהם יכולים לקנות ולמכור מכוניות דרך האינטרנט בלי לראות אותן. אלון ואלי הסתכלו על שוק המכוניות המשומשות, שוק ענק של 500 מיליארד דולר בשנה שעובר דרך 40 מיליון מכוניות משומשות בשנה. תעשייה שנשלטת ע"י המון המון דילרים קטנים. הם החליטו להקים את VRoom - חברה שמאפשרת לקנות ולמכור רכבים משומשים באופן מקוון. תוך שנתיים הספיקו לגייס כ-200 מיליון דולר ולחצות רף המכירות של מיליארד דולר. עוד לפני שאלון החליט להביא מנכ"ל אחר במקומו ולעזוב את VRoom, הוא התחיל לגלגל רעיון למיזם חדש עם אדם סינגולדה (מייסד ומנכ"ל טאבולה). אלון ואדם חשבו על הרעיון מתוך חוויות שכל אחד מהם עבר מול המערכת הרפואית, חוויות שכוללות טעויות באבחון מחלות ע"י רופאים והמלצות של תרופות לא נכונות שקיבלו מרופאים. הם רצו להיות מסוגלים ללחוץ על כפתור ולהשוות את המחלה שהם סובלים ממנה לאנשים עם סימפטומים דומים ועם רקע דומה (גיל, מין, משקל, רקע רפואי וכו') וללמוד מהניסיון שלהם (בדיקות שעברו וטיפולים שעזרו להם). הם הבינו שיש כאן הזדמנות מאוד גדולה, לא רק לתת לצרכנים לשלוט בטיפול הבריאותי שהם מקבלים אלא ממש לשפר משמעותית את עולם הבריאות. וכך הקים אלון את K-Health – עוזרת רפואית אישית, ביחד עם שותפים נוספים, ועם אדם סינגולדה ואדם פישר (Bessemer Ventures) כחלק מהמשקיעים.

גיא גמזו עבד בגיל 14 בתחנת דלק כדי לחסוך לגלשן גלים ומאז יש לו רומן עם הים. כשסיים את שרותו הצבאי עבד במפעל לליטוש יהלומים. כעבור מספר שנים הקים מפעל משלו. במפעל שהקים הטמיע טכנולוגיה אופטית חדשה שאפשרה מדידה של חומר הגלם בצורה מדויקת, וכך בנה מותג חדש בתחום היהלומים. באותה תקופה, אמצע שנות ה-90, חבר קרוב של גיא, עו"ד גיל ברנדס, סיפר לו שמידיי פעם מגיעים אליו למשרד לקוחות שהם גם יזמים צעירים. גיל גם סיפר לגיא שאותם יזמים צעירים היו שמחים לשותף מבוגר ומנוסה מהם שגם ישקיע בהם. גיא אומנם היה סה"כ בן 30, אבל החליט להגיע למשרד של גיל כדי לפגוש את אותם לקוחות. באחת הפעמים פגש גיא בחור בשם צביקה (צבי) איינטרכט שהיה כבר יזם פעם שניה. צביקה בנה טכנולוגיה שגיא הצליח להבין מה היא עושה פחות או יותר כיוון שהיא נגעה בתחומים שהוא הכיר. גיא החליט לעשות את ההשקעה הראשונה שלו ברעיון של צביקה ביחד עם אבא של גיל, חנינה ברנדס. ב-2005, כ-7 שנים לאחר ההשקעה הראשונה שלו, מכר גיא את המותג שהקים בתחום היהלומים לאחת הלקוחות שלו בהונג-קונג כדי שיוכל להקדיש את כל כולו להשקעות בהייטק. מאז ההשקעה הראשונה שלו, השקיע גיא בכ-32 חברות בסכום כולל של למעלה מ-10M$. מתוכן כ-10 נרכשו או הונפקו (6 ברווח) וכ-15 נמחקו. כ-7 חברות בהן השקיע עדיין פעילות. מבין ההשקעות הבולטות של גיא ניתן למצוא את Fraud Sciences שנרכשה ע"י PayPal ב-170M$, Passave שנרכשה ע"י PMC Sierra בכ-300M$, חברת MediaMind שנרכשה ע"י DG בכחצי מיליארד דולר, Firebase שנרכשה ע״י Google ב-120M$ ואחרות. בשיחה עם המשקיע גיא גמזו, מספר גיא על התהליך אותו הוא עובר יחד עם היזמים עד להשקעה בהם, על פילוסופיית ההשקעה שלו, על מערכת היחסים בין יזמים למשקיעים ומה הוא חושב על טכנולוגיית הבלוקצ'יין.

תמיר פולג רצה לעבוד בפינוי אשפה בעריית נתניה כשהשתחרר מהצבא. אביו, שהיה ראש העיר באותו זמן, לא הסכים לעזור לו כי לא רצה שיגידו שהוא 'סידר' לבנו עבודה בעירייה. אז הוא פנה לשכן-חבר שלו, הבן של הקבלן יצחק תשובה, כדי שיסדר לו עבודה כפועל בניין. זו הייתה הכניסה הראשונה שלו לעולם הנדל"ן, תחום שמהר מאוד התאהב בו. אחרי שנתיים וחצי הלך ללמוד תואר ראשון בכלכלה ועבד כאיש מכירות בחברת אלווריון. באותה תקופה, שנת 2005, שוק הנדל"ן בארה"ב רתח. חבר של תמיר הציע לו להשקיע את ה-50 אלף דולר שחסך בדירה במיאמי. אחרי שעשה את ההשקעה הראשונה שלו, החל תמיר להביא משקיעי נדל"ן מישראל לחברת ההשקעות שאותו חבר עבד בה. יום אחד פנה אליו איש עסקים שמתעסק בהשקעות נדל"ן ביוסטון, טקסס. תמיר חקר את שוק הנדל"ן ביוסטון והגיע למסקנה שהשוק שם לא מספיק אטרקטיבי. אותו משקיע אמר לתמיר שהוא עוד יחזור אליו... כעבור חצי שנה תמיר ראה שהולך להגיע משבר בשוק הדירות בארה"ב, היה ברור לו שיש שם בועה. הוא נסע ליוסטון, הסתובב עם אותו איש עסקים, והם החליטו לעשות יחד את העסקה הראשונה שלהם. העסקה הזו הובילה להקמת חברת ההשקעות שלהם בתחום הנדל"ן ביוסטון – Optimum. החברה הצליחה מאוד, במיוחד לאחר משבר הסאב-פריים ב-2008 שיצר הזדמנויות רבות בשוק הנדל"ן בארה"ב. כעבור 6 שנים, תמיר והשותף שלו החליטו לסגור את החברה ולמכור את נכסיה כיוון שחשבו שזו נקודת יציאה טובה מהשוק. אחרי שמכרו את מרבית הנכסים ב-Optimum, תמיר מצא זמן פנוי להתעסק בקידום מיזמים טכנולוגיים. יום אחד, תמיר ראה בפייסבוק פוסט של חבר מהצבא בשם יובל ניב. אחרי התכתבות קצרה קבעו להיפגש לארוחת צהרים. אחרי הפגישה תמיר התקשר ליובל ואמר לו שהם חייבים לעשות משהו ביחד. במשך שנה, אחרי אינספור רעיונות שתמיר העלה ויובל 'קטל', הציע תמיר לבנות משהו בתחום שהוא הכי מבין בו – תחום הנדל"ן בארה"ב. יובל אהב את הרעיון וכך הקימו ביחד עם עוד 2 שותפים את Real. Real מספקת פלטפורמה (ברוקר מקוון) לסוכני נדל"ן עצמאיים בארה"ב. על גבי הפלטפורמה של Real יש כיום למעלה מ-800 סוכני נדל"ן.

זוהר גילון עלה לארץ מפולין עם הוריו לפני כ-60 שנה כשהיה בן 10. כשסיים תיכון במגמה הריאלית בחולון נרשם לעתודה האקדמית ולמד בטכניון הנדסת חשמל. לאחר מכן שירת 5 שנים בחיל האוויר, שרות אותו סיים כראש מדור אוויוניקה ול"א, ובמקביל סיים לימודי MBA באוניברסיטת ת"א. באחת מחופשות הקיץ ללימודיו בטכניון, נתבקש במסגרת שרות מילואים להיות דייל בתערוכה של צה"ל בגני התערוכה. הבחור שעמד איתו בביתן בתערוכה למד גם הוא בטכניון. קראו לו זוהר זיסאפל. מאז הם נעשו חברים מאוד קרובים. כשהשתחרר מהשרות הצבאי שלו בגיל 27, עבר זוהר לארצות הברית ועבד בחברה שייצגה חברות אמריקאיות גדולות בתחום התעופתי והביטחוני, כמו GE, Northrop Grumman ואחרות. כשחזר מארה"ב, הוא בנה ביחד עם חבר מערכת אונליין למפעל הפיס. הפרויקט במפעל הפיס הניב לו רווח נאה וכ-190 אלף דולר בחשבון הבנק שלו ושל אישתו. את הכסף הזה הוא החליט להשקיע באחת החברות שהיו חלק מקבוצת RAD, קבוצה אותה הקים חברו הטוב זוהר זיסאפל ביחד עם אחיו יהודה. לחברה קראו Silicom והיא נסחרת עד היום בנסד"ק. מאז ההשקעה הראשונה שלו ב-Silicom לפני כ-26 שנים, השקיע זוהר במעל ל-170 חברות כאנג'ל ובעוד כ-20 חברות מתוך קרן שניהל בשותפות עם בנק השקעות אמריקאי בשם Tamar Ventures. כ-40 חברות מבין אלה בהם השקיע נרכשו או הונפקו וכ-80 נסגרו. כ-70 חברות בהן השקיע עדיין פעילות. מבין ההשקעות הבולטות של זוהר ניתן למצוא את RadVision, Allot Communications, ConduIt, Payoneer, Taboola, Outbrain, Ceragon, Galileo, Annapurna, American Well, Cybereason, RedisLabs, Bodyvision ורבות מוצלחות אחרות.

אייל ליפשיץ בנה את הקריירה שלו באופן דיי סולידי וחסר סיכונים. הוא למד הנדסת אלקטרוניקה באוניברסיטת תל-אביב מיד כשסיים את שרותו הצבאי בפלס"ר נח"ל. אחרי שהתחיל את התואר השני בהנדסת אלקטרוניקה החליט שלא מעניין אותו להתמקצע בצד הטכנולוגי ועבר לשיקגו כדי ללמוד שם מנהל עסקים. בסיום לימודיו עבד בחברת הייעוץ מקינזי וליווה חברות הייטק וקרנות השקעה פרטיות. כעבור שנה עבר להתיישב בכסא המשקיע בקרן Greylock (כיום 83North). קרן 83North השקיעה בחברות פינטק רבות כמו Payoneer ו-Wonga. זה מה שהביא את אייל להיחשף להשקעות רבות בתחום הפינטק בכלל ובתחום האשראי בפרט. לאחר משבר הסאב-פריים ב-2008 צצו חברות רבות בארה"ב שהציעו אשראי דרך האינטרנט ויצרו מהפכה בתחום. אייל חקר את הנושא וניסה למצוא נושאים בתחום האשראי שעדיין לא עברו את המהפכה הזאת. הוא למד על תחום שנקרא Invoice Factoring (סליקת חשבוניות) שעדיין לא היה קיים באינטרנט. הוא גילה שוק שמגלגל בארה"ב כ-100 מיליארד דולר בשנה, שוק שמורכב ממאות חברות קטנות שנותנות את השרות הזה בצורה מיושנת וללא טכנולוגיה בכלל. בשלב זה, אייל החליט לקחת סיכון מהותי בקריירה שלו בפעם הראשונה – להקים את BlueVine. מאז הקמתה לפני כ-4 וחצי שנים, גייסה החברה השקעה של כ-68M$ וחוב של כ-200M$. מבין המשקעים של BlueVine ניתן למצוא את יוני חפץ מ-Lightspeed Ventures, 83North, Kima Ventures ועוד. ל-BlueVine אלפי  לקוחות בארה"ב והיא מעסיקה כ-160 עובדים, מתוכם 60 במרכז הפיתוח ברמת-גן והשאר במשרדי הנהלת החברה בסיליקון ואלי. בשיחה עם אייל ליפשיץ, מייסד ומנכ"ל BlueVine, מספר אייל מה למד על יזמות כשעבד כמשקיע ב-83North, מה למד כשהקים את BlueVine שלא ידע כשישב בכסא המשקיע וגם נותן טיפ ליזמים בתחילת הדרך.

יובל טל הקים את החברה הראשונה שלו, BorderFree, לפני 18 שנה. חמש וחצי שנים אחרי שהקים אותה מצא מנכ"ל שיכול להוביל את החברה טוב יותר ממנו בשלב שהחברה נמצאת בו ולכן פינה לו את כיסא המנכ"לות. ב-2014 הונפקה החברה בנסד"ק לפי שווי של חצי מיליארד דולר. אחרי שסיים למלא את תפקיד המנכ"ל ב-2005, התפנה יובל להקים את החברה החדשה שלו, Payoneer, שמספקת פתרונות מתקדמים לתשלומים ברשת. כעבור חמש שנים שוב מצא מנכ"ל שיכול להוביל את החברה טוב יותר ממנו בשלב שבו החברה נמצאת וכך עבר מתפקיד המנכ"ל להיות נשיא Payoneer. עד היום גייסה Payoneer השקעה של כ-270M$. ל-Payoneer אלפי חברות בעולם שמשתמשות במערכת שלה ומשלמות למיליוני חברות אחרות, ספקים ופרילנסרים. החברה מעסיקה כ-1000 עובדים, מתוכם 600 במרכז הפיתוח של החברה בפתח-תקווה. בפרק הזה של הפודקאסט יובל טל משתף בתובנות אליהן הגיע מ-2 החברות המצליחות שהקים ונותן טיפים ליזמים שנמצאים בשלבים שונים. יובל גם אומר מה דעתו (נכון להיום) על עולם הביטקוין, איתריום, בלוקצ'יין ו-ICO. בסוף הראיון יובל מזמין יזמים שרוצים להתייעץ איתו לגבי המיזמים שלהם לשלוח אימייל לרונה רפאלי (ronara@payoneer.com).

שיחה עם נימרוד להבי, מייסד ומנכ"ל Simplex שמספקת שרותי תשלום ללא הונאות

אייל הרצוג התחיל לנגן בפסנתר בגיל 5. בתקופת שירותו הצבאי ביחידה 8200, ניגן כקלידן בזמנו הפנוי עם זמר הרגיי טוני ריי והופיע איתו בכל הארץ. בהמשך הקים להקה עם עוד חמישה חברים שניגנו יחד במועדונים בתל אביב ועד היום מופיעים יחד. אייל היה בין המשתמשים הראשונים באפליקציית המסרים המידיים ICQ. הוא והחברים שלו ראו איך החברה צומחת בצורה יוצאת דופן עד שיום אחד הודיעו שנרכשה ע"י AOL ב-400 מיליון דולר. בהשראת ICQ חשב ביחד עם בן-דודו, ארנון דינור, על שתי רעיונות לסטארטאפים. הרעיון הראשון היה הקמה של רשת חברתית, הרבה לפני שנקראה ככה. זה היה ב-1998, תחילתה של בועת האינטרנט. לרעיון הזה הם גייסו 16 מיליון דולר דיי בקלות ולחברה שהקימו קראו Contact. באפריל 2000 התפוצצה בועת האינטרנט וכעבור מספר חודשים נסגרה החברה. הרעיון השני היה אפליקציה שתציג את הסרטונים החמים והמצחיקים ביותר ברשת וב-2003 הקים ביחד עם חברו אריק צ'רניאק את MetaCafe. ההצלחה הייתה מסחררת ובשלב מסוים הגיעו למיליון משתמשים ביום. בסופו של דבר YouTube הצליחו יותר בגלל אסטרטגיה שונה שהתבררה כטובה יותר. כששמע אייל בפעם הראשונה על ביטקוין ב-2011 הוא מייד נדלק כמו שקרה לו כששמע בפעם הראשונה על האינטרנט ב-1994. זה היה נראה לו מהפכה מאוד מאוד גדולה. הוא אירגן מפגש בנושא הביטקוין ביחד עם מני רוזנפלד – יו"ר ארגון הביטקוין, ורון גרוס שמאוחר יותר ניהל את MasterCoin. הוא גם שלח אימייל לכל החברים שלו וכתב להם שזה העתיד של הכלכלה – "רוצו לקנות ביטקוין". ב-2012 הקים חברה בשם AppCoin שאפשרה לכל אחד ליצור מטבע קריפטוגרפי. הבעיה העיקרית ב-AppCoin הייתה שלא הייתה למטבע נזילות, כלומר, לא היה ניתן להמיר אותו למטבעות אחרים. כדי לפתור את בעיית הנזילות של מטבעות קריפטוגרפיים החליט אייל להקים את Bancor. ביוני 2017, הונפקה Bancor באמצעות ICO וגייסה תוך שעתיים וחצי כ-150M$. ההנפקה הגדולה ביותר בהיסטוריה דרך ICO עד לאותו זמן. בראיון עם אייל הרצוג, מייסד וארכיטקט המוצר של Bancor, מספר אייל על המייזמים שהקים לפני Bancor, מה למד מהם, על האבולוציה של המטבעות הקריפטוגרפיים ועל איך הצליח לגייס בהנפקה של Bancor כ-150M$ תוך שעתיים וחצי.

דני כהן למד מדעי המחשב ופסיכולוגיה באוניברסיטת ת"א. לא שיש קשר בין השניים, פשוט במדעי המחשב לא היו כמעט בנות ובפקולטה לפסיכולוגיה היו המון אז היה נראה לו הגיוני לשלב בין שניהם. בשבוע הראשון ללימודים הוא הכיר את אישתו לעתיד, אז התברר לו שקיבל החלטה טובה... כשסיים את התואר השני ב-INSEAD עבר לעמק הסיליקון בארצות הברית לעשות תפקיד עסקי ראשון בחברת Commtouch. כעבור שנה וחצי התחיל לתכנן את חזרתו לישראל עקב סיבות משפחתיות. באותו זמן קיבל טלפון מ-Head hunter לגבי תפקיד בקרן הון סיכון בשם Gemini Ventures. התפקיד נשמע לדני מעניין. הוא גם חיפש משהו לעשות כשיחזור לארץ. הוא חשב שיעשה את התפקיד כשנה-שנתיים ואז יעבור לסטארטאפ אחר. 16 שנה מאוחר יותר מצא עצמו עדיין משקיע בסטארטאפים. בין החברות בהן השקיע בתור שותף וכחבר board ב-Gemini Ventures ניתן למצוא את Adapt.tv שנרכשה ע"י AOL ב-400M$, Outbrain, EyeView ו-90Min. 12 שנים אחרי שהצטרף ל-Gemini Ventures עבר דני כהן כשותף בקרן Viola Ventures (לשעבר Carmel Ventures). ב-Viola השקיע ב-Splacer, Tapingo, LuckyFish, LightRicks, PlayBuzz, Deep ו-Palls.

אודי מוקדי גדל כבן של איש משרד החוץ כך שבילדות הוא עבר ממקום למקום כל קדנציה של 4 שנים. זה הביא אותו להיות רעב לעולם. את שירותו הצבאי עשה ביחידה 8200 שם נחשף לעולם המחשוב. בסיום השירות הוא למד משפטים באוניברסיטה העברית ולאחר מכן המשיך ללימודי תואר שני באוניברסיטת בוסטון. חבר ילדות שלו מירושלים, אלון כהן, שיתף את אודי ברעיון שהיה לו. במהלך שירותו הצבאי בממר"ם, אלון שם לב שלעובדים בתוך ארגונים יש גישה להרבה מידע בתוך הארגון בלי שאף אחד יגן עליו מפניהם. מה גם, שברגע שתוקפים מצליחים לחדור את שכבת ההגנה של ה-IT בארגון (למשל, Firewall) אז הם יכולים לגשת לכל מידע שקיים בו. אודי התלהב מאוד מהרעיון ובאפריל 1999 הקימו השניים חברה שתיתן מענה לבעיה הזו. לחברה שהקימו קראו סייבר ארק (CyberArk). בספטמבר 2014 הונפקה CyberArk בנסד"ק (CYBR) וגייסה כ-86 מיליון דולר. לחברה כיום כ-1,000 עובדים, מחציתם במרכז הפיתוח בישראל. שוויה של סייבר ארק כיום מגיע לכ-1.5 מיליארד דולר. בשנתיים האחרונות רכשה סייבר ארק 4 חברות אבטחת מידע, מתוכן 3 ישראליות: Agata, Viewfinity ו-Cybertinel. בראיון מדבר אודי מוקדי, המייסד, המנכ"ל והיו"ר של CyberArk, על התנהלות חברה שמחפשת להישאר עצמאית ולגדול כל הזמן לעומת חברה שמחפשת את האקזיט, על אסטרטגיית חדירה לשווקים בעולם ואיך לבחור מפיצים טובים, על מסע ההנפקה בנסד"ק ועל הדבר שהוא הכי גאה בו.

עופר דרוקר הוא דמות קצת שונה בסצינת הסטארטאפים הישראלית, הוא שירת בצה"ל עד גיל 32. כשהשתחרר הצטרף להקמת חברה בתחום ה-AdTech (טכנולוגיות פרסום באינטרנט) בשם Ybrant. אחרי 6 שנים שם עבר לעבוד בחברה אמריקאית שם הכיר את עדי אורזל. עופר ועדי הסתכלו על שוק ה-AdTech וראו שיש בו הזדמנות מאוד גדולה. היו בו הרבה אנשים מוכשרים בישראל בתחום ה-Performance (שיווק באינטרנט), בעיקר בגלל חברות ההימורים ברשת שקמו כאן באותה תקופה. חברות אלו העסיקו אנשים מוכשרים מאוד שידעו לנצל ביעילות מירבית את תקציבי הפרסום שלהם. אז עופר ועדי החליטו לקחת את תחום ה-Performance ולהרחיב אותו לעולמות אחרים. לחברה שהקימו קראו XtendMedia. עם הזמן הם החליטו להקים Affiliate Network תחת חברה אחרת בשם AdsMarket. החברה שהקימו הייתה מעיין Marketplace שמחבר בין מפרסמים למקצועני שיווק באינטרנט. כך למשל, חברת לאומי קארד (המפרסם) הייתה מוכנה לשלם X שקלים עבור כל משווק באינטרנט שמביא להם לקוח שסוגר עסקה. ל-AdsMarket היו מתחרים גדולים מאוד בתחום ה-Affiliate Networks. עופר ועדי הבינו שהם צריכים לעשות משהו שונה ויצירתי כדי לנצח את המתחרים שלהם – חברות של מאות מליוני דולרים מאירופה וארה"ב. אז הם חיברו את חברת המדיה שהקימו קודם (XtendMedia) לחברת ה-Affiliate Network שלהם (AdsMarket) ויצרו הכלאה שלא הייתה קיימת עד אז. כך למעשה הם האיצו את הפעילות של XtendMedia אל מול המתחרים בצורה משמעותית. הניסיונות של המתחרים להעתיק את המודל לא צלחו. עם הזמן התמזגו Ads Market ו-XtendMedia לחברה אחת תחת השם Matomy Media Group. כיום ל-Matomy Media Group אלפי לקוחות ברחבי העולם והיא מעסיקה מעל ל-400 עובדים. מאז הקמתה ב-2007, רכשה מטומי 15 חברות בתחום ה-AdTech. ביולי 2014 הונפקה החברה והיא נסחרת בבורסה של לונדון ותל-אביב בשווי של כ-500 מליון שקל.

אורני פטרושקה הקים את החברה הראשונה שלו ביחד עם חברו רפי גדרון ב-1993. לחברה שהקימו ושעסקה בתקשורת נתונים קראו סקורפיו. אלו היו ראשית ימי ההייטק הישראלי, ימים בהם עדיין לא היו קרנות הון סיכון בישראל וגם לא את הקרקע הפוריה שיש היום בשוק הישראלי לצמיחה של חברות סטארטאפ. 3 שנים אחרי שהוקמה נרכשה סקורפיו ע"י US Robotics בסכום של 72 מליון דולרים. כחצי שנה אחרי הרכישה, רכשה חברת 3COM את חברת US Robotics והחליטה לסגור את הפעילות של סקורפיו. באותו זמן נסעו אורני, רפי ויאיר אורן (ממקימי סקורפיו) לתערוכת תקשורת גדולה בשם SuperCom בניו-אורלינס שבארה"ב. אורני, רפי ויאיר החליטו לקחת יום חופש מהתערוכה ולצאת לשייט בנהר המיסיסיפי. בשיט הם דיברו על פריחת האינטרנט באותן שנים. אנשים התחילו להבין שהאינטרנט יהיה פלטפורמה שתהיה חלק בלתי ניפרד מהחיים של כולנו. שבנוסף למידע טקסטואלי יהיה עליה גם וידאו ואודיו. ושהנפחים שיעברו על הפלטפורמה הזאת יהיו נפחים אדירים שהרשת לא בנויה להם ולכן יהיה צורך להרחיב באופן משמעותי את רוחב הפס. הדרך היחידה להרחיב את רוחב הפס היא באמצעות סיבים אופטים. ושגם צריך איזושהי מערכת שמחברת בין הפרוטוקולים השונים שעוברים ברשת. הם דיברו גם על השינויים המהותיים שעוברים על שוק התקשורת בארה"ב. חברות התקשורת בארה"ב שהיו מונופוליסטיות בתחומן אולצו ע"י הממשלה לפתוח את עצמן לתחרות. וכך קמו חברות תקשורת מקומיות אלטרנטיביות שהיו צריכות ציוד, ציוד שיתאים לדור הבא של שוק התקשורת. סגירת הפעילות של סקורפיו ב-3COM והתובנות אליהן הגיעו בשייט בנהר סימנו אורני, רפי ויאיר את הכיוון אליו הם צריכים ללכת. וכך התקבלה ההחלטה להקים את כרומטיס. שנתיים וחצי לאחר הקמתה נרכשה כרומטיס ע"י לוסנט בסכום של 4.75 מיליארד דולר. הסכום הגבוה ביותר ששולם אי פעם עבור חברה ישראלית באותן שנים. מאז האקזיט ההוא החליט אורני להקדיש את זמנו למיזמים חברתיים כדוגמת עיגול לטובה, יוזמות קרן אברהם ועתיד כחול-לבן.

אורן הרנבו התחיל את הקריירה שלו כמנהל מוצר בחברת ההימורים המקוונים 888. זה היה עבורו בית ספר מדהים. הרבה יזמים מוצלחים יצאו משם, בינהם היזמים של Playtika, אחד היזמים של Matomy, דודו רינג שהקים ביחד עם האחים אסיה את eToro ורבים אחרים. ב-888 הכיר אורן את אישתו לעתיד, מנהלת התוכן של החברה עבור השוק הצרפתי. אחרי החתונה החליטו הזוג המאושר לעבור לגור זמן מה באוסטרליה. כשגרו שם, עבד אורן בסוכנות פרסום מקומית בתור מנהל פרויקט. הבוסית שלו הייתה בחורה אוסטרית-אוסטרלית ליברלית-שמאלנית אז לא היה יכול להיות לה יותר גרוע מכך שבצוות שלה יש בחור יהודי-ישראלי. יום יום היא הייתה מספרת לאורן על הדברים "הנוראים" שהישראלים עושים לפלשתינים. היא גם הייתה מזכירה לו את הדברים המדהימים שהיטלר עשה לכלכלה הגרמנית ועד כמה זה לא הוגן שלא זוכרים לו את זה. זו הייתה חוויה אנטישמית לא נעימה במקום העבודה שהביאה להידרדרות במערכת יחסים בינו לבין הבוסית שלו. בשלב מסוים הוא החליט לעזוב את המקום עבודה ולא לעבוד יותר עבור אף אחד כשכיר אלא להקים עסק עצמאי משלו. בדיוק באותה שנה, 2006, גוגל רכשה את יוטיוב. אחיו רן בדיוק הקים את חברת 5min שגם התעסקה בוידאו. הוא החליט לקחת את כל מה שלמד בתור מנהל מוצר ב-888 בתחום של Performance advertising ולהקים פלטפורמת פירסום בוידאו. אורן התחיל לדבר עם חבר ילדות בשם טל ריזנפלד על הרעיון שלו. שניהם גדלו בנווה מונוסון ושירתו יחד בסיירת צנחנים. טל בדיוק עמד לסיים את לימודי ה-MBA שלו בהארוורד. אורן שיתף את טל ברעיון שלו וטל מצידו אהב מאוד את הרעיון. לחברה שהקימו קראו EyeView. מאז הקמתה גייסה החברה כ-57M$ ב-5 סבבים מקרנות כמו Innovation Endeavors, Gemini, Lightspeed, Marker, Qumra ואחרות. כיום מעסיקה החברה כ-160 עובדים.

לונלי פלג (פלג כהן) היה לוחם בגולני. החברים ביחידה שלו כל הזמן דיברו על הטיול לתאילנד אחרי הצבא. כשהשתחרר הוא לא ראה סיבה לעשות פסיכומטרי וללכת לאוניברסיטה. בנהריה, העיר בה גדל, היה נהוג ללכת לעבוד במפעל בשלומי אחרי הצבא. גם האופציה הזו לא נראתה לו. אז הוא החליט ליסוע לטייל עם החברים בתאילנד. מה כבר יכול להיות רע בטיול לתאילנד?! כשהגיע לשם הוא הרגיש שמתחולל בו שינוי. הוא התחיל לקרוא ספרים, להתעניין בהסטוריה, ללמוד אנגלית בזמן קצר, להכיר שם אנשים מגניבים, תרבויות ואוכל. הוא למד כל כך הרבה מהמסע לתאילנד ונפאל ולאוס... במהלך טיול של כמה חודשים החשיבה שלו השתנתה. הוא החליט שזה מה שהוא רוצה לעשות – להמשיך לטייל בעולם. אז הוא המשיך לטיול לאוסטרליה וניו זילנד. כשהיה שם, החברים סביבו אמרו לו כל הזמן שזה כיף לטייל אבל אי אפשר לעשות את זה תמיד. 'אתה חייב לחזור לחיים האמיתיים' הם אמרו לו, 'אתה חייב לחזור לחיים שלך, אתה לא יכול להיות כל הזמן ככה – זה כיף אבל זה לא החיים האמיתיים'. אחרי שנה הוא חזר לארץ. מיד כשחזר התחילה מלחמת לבנון השניה. הוא גוייס למילואים בצו 8 והיה באלכסנדרוני. הוא נלחם עם היחידה שלו 14 יום בלבנון. כשהיה על גג בלבנון וירו עליו הוא אמר לעצמו שאם הוא שורד את המלחמה הזו אז הוא עושה מה שהוא רוצה, ומה שהוא רוצה זה לטייל. את המלחמה ההיא הוא שרד ומאז הוא מטייל... ב-13 שנים מאז שיצא לטייל בעולם, הספיק לונלי פלג להיות ב-130 מדינות. בשנים האחרונות הוא התחיל לתעד את מסעותיו בדף הפייסבוק שלו – שם יש לו מעל ל-64,000 עוקבים. פלג מגיע לארץ פעם בשנה, בד"כ בחודשים שבין ספטמבר לאוקטובר, ומרצה על מסעותיו בעולם. חברות כמו גוגל, אינטל וסמסונג מזמינות אותו להרצות בפני העובדים שלהן. אבל מה שהכי מרגש את לונלי פלג זה יזמות חברתית. בין הפרויקטים החברתיים אותם הוביל במהלך מסעותיו בעולם אפשר למצוא בניית פארק אקולוגי בפאבלה בברזיל, עזרה לילדים נזקקים בפיליפינים, עזרה לילדים יתומים בקירגיזסטן, עזרה לילדים יתומים יהודים באוקראינה, בניית בית ספר בקמרון, עזרה לפליטים בהאיטי... הוא אפילו ביקר אסירים ביפן. בנובמבר הקרוב הוא נוסע לבנות בית ספר לילדים נכים בקניה.

משה פייגלין נולד בחיפה וזמן קצר לאחר מכן עברה המשפחה לרחובות מכיוון שאביו הקים וניהל מפעל חדש באשדוד. כילד קרא את כל הספרים בספריה העירונית של רחובות. מיד כשסיים את שרותו הצבאי בדרגת סרן בהנדסה קרבית הקים חברה משלו. זו הייתה החברה הראשונה בישראל שניקתה חלונות בסנפלינג. אחרי מספר שנים הקים משה חברה שאפשרה ליעל בצורה יוצאת דופן את מערך האבטחה במבנים. הלקוח הראשון היה הבורסה ליהלומים. הוא הציע להנהלת הבורסה עסקה שלא יכלו לסרב לה – לשלם אחוז אחד בלבד מהחיסכון שהמוצר הביא להם. עם חתימת הסכם אוסלו הצטרף משה להפגנות של גורמים שונים בישראל. אחרי שהבין שההפגנות בהן השתתף אינן מועילות להביא שינוי מהותי במה שקורה במדינה החליט לפעול בצורה שונה. הוא הביא לישראל את הקונספט של מרי אזרחי בלתי אלים בסגנון מרטין לותר קינג או הפגנות הסטודנטים בפאריס. הוא קרא לאנשים לצאת ולהתיישב במרכז הצמתים בכל רחבי הארץ עם ידיים קשורות בחולצות שהיה כתוב עליהן 'אני מבקש להיעצר למען מולדתי'. הרעיון היה למלא את בתי המעצר באלפי אנשים. כ-100 אלף איש יצאו לכ-80 צמתים בכל רחבי הארץ בעקבות קריאתו של משה. המרי האזרחי שארגן הביא אותו להיעצר ע"י המשטרה מספר פעמים. תוך זמן קצר הפך משה מאדם אנונימי למישהו שכל מדינת ישראל הכירה. לתנועה שהקים קרא "זו ארצנו". מאז, הספיק משה פייגלין לכהן כחבר כנסת מטעם "הליכוד", להיות סגן יושב ראש הכנסת ה-19, ולהיות חבר במספר ועדות ובראשן ועדת חוץ וביטחון. לאחר הבחירות האחרונות הוא פרש מהליכוד והקים את הסטארטאפ הפוליטי שלו : מפלגת זהות.