מקום אחר - שיחות והרהורים על יצירה עברית ברחבי העולם

הסיפור של מתי שמואלוף, כאדם וכיוצר, משרטט תמונה יוצאת דופן בנופו של הפודקאסט. שורשיו המשפחתיים נטועים ברחבי המזרח התיכון והמפרץ הפרסי ובמשך שנים הוא משלב בין עשייה חברתית לבין יצירה ספרותית ואמנותית בעברית ברחבי העולם. אנחנו משוחחים על חייו ויצירתו, על מה שהוא מכנה ׳הדיאספורה המזרחית׳, ועל עתיד העברית. לקראת סוף השיחה מתי מקריא שניים משיריו: בִּתִּי הַבֶּרְלִינָאִית מַמְצִיאָה לָהּ עִבְרִית מִשֶּׁלָּהּלֹא אִכְפַּת לָהּ מֵהַכְּלָלִים אוֹ מֵהַחֻקִּיםהִיא נֶאֱמָנָה לְקוֹל הַבְּרִיאָה בְּרֹאשָׁהּהִיא אוֹמֶרֶת לִי "לֹא קְצָת הַרְבֵּה" וּמִתְכַּוֶּנֶת "לֹא הַרְבֵּה"הִיא אוֹמֶרֶת לִי "יֵשׁ אֵין גַּן הַיּוֹם" וּמִתְכַּוֶּנֶת "אֵין גַּן הַיּוֹם"הַכֹּל הֶגְיוֹנִי, הַכֹּל מֻתָּר,הָעִבְרִית שֶׁלָּךְ, מְתוּקָה שֶׁלִּי.הוֹצִיאִי אֶת הַדְּבַשׁ מֵהַכַּוֶּרֶתמִשְׁחִי אוֹתָנוּמִשְׁחִי אוֹתָנוּ. איש בין יודן דיכטאראִיש שְרַיְבֶּה הֶבְּרֵאִישאִישׁ כּוֹתֵב עִבְרִית.דּוּ פְרַאגְסְט וָארוּם שְרַיְבֶּה אִיש הֶבְּרֵאִיש אִין בֶּרְלִיןוַואלָה, לֹא יוֹדֵעַ.אִישׁ קַאן נִיש שְרַיְבֶּן גוּט אִינְגְלִיז אוֹדֶרנָטוּרְלִיש קַיְן גוּט דוֹיְטְשְןוַאֲנִי גֵּר בְּךָ.אוּנְד וַאס דוּ דַנְקֶה, ווֹ אִיסְט דַיְן הֶרְץ, מִיט מַיְן וֶורְטֵה,וְאֵיפֹה אַתָּה גָּר עַכְשָׁו בֵּין הַמִּלִּים הָאֵלּוּ?אִישׁ בִּין אַיְן לָחְמָן, אִיש בִּין שְלֵאכְט יוּדֶן, אִימִיגְרַנְט, פוֹן עִירַאק,אִישׁ בִּין יוּדֶן, אוּנְד אִישׁ בִּין עַרַבִּיש.וַארוּם קַיְן פִילֶה הֶבְּרֵאִיש אִין דַיְן שְטָאדַט,אַבֶּר סוֹ פִילֶה אַנְדְרֶה אִימִיגְרַנְט.אִישׁ וַיְס,אִישׁ וַיְס,אוּנְד יֵיטְס, יֶדֵן תַּאג אִישׁ פְרַאגֶה, דַאס אִימֶר פְרַאגֶן,אוּנְד דּוּ זַאגְט, בִּיטֶה, וִיר קַאן טַאנְזֶן, אוּנְד נִיש פַארְגֶסֶן.אֲבָל קָשֶׁה לִרְקֹד כְּשֶׁיֵּשׁ בְּתוֹךְ הַבֶּטֶן סֵפֶר תּוֹרָה בּוֹעֵרוְלֹא אֻכַּל לִי.  ⁠דף הפייסבוק⁠⁠ערוץ היוטיוב⁠ עורך, מפיק ומגיש: אופיר מינץ־מנורקריין: אריה מרקומוזיקה: ⁠׳לך׳, להקת ״כּריכה רכּה״⁠

שיחה עם זהבה כלפה על ראשית יצירתה בברלין ובכלל, על ההיגיון - או חוסר ההיגיון - בשליחת ילדים לבית ספר, ועל קשריה עם פליטים מהמזרח התיכון בגרמניה. זהבה מקריאה במהלך הפרק שני שירים שלה, ׳לאן כל זה הולך׳ ו׳שפת אם׳:לְאָן כָּל זֶה הוֹלֵךְכָּל הָאִינְסְטִיטוּט הַזֶּההַזִּכְרוֹנוֹת הַתּוֹבָנוֹתהַכְּאֵבִים וְהַמַּחֲשָׁבוֹתאוֹבֵד בְּרוּחַ, נֶעֱלָם? כָּל הָאַרְכִיב הַזֶּה?וְהַזְּרוֹעוֹת הַחֲסֻנּוֹת, הַתְּשׁוּקוֹתהַמִּלִּים הַנִּלְחָשׁוֹת לִפְנֵי הַשֵּׁנָהלְאָזְנֶיךָ בִּלְבַד שֶׁבִּשְׁבִילָןאֶקְשֹׁר יְלָדִים לְכִסְּאוֹתכְּדֵי שֶׁיִּלְמְדוּ לְחַבֵּראוֹתִיּוֹת לְמִלִּיםלְחַסֵּר מִשְׂחָקִים וּצְחוֹקִיםאֶכְרֹת אֲבָנִים וְעֵצִיםאֶשְׁלֹק דְּיוֹנוּנִים מֵתִיםאֶחְרֹת תָּוִים שֶׁל לַחַשׁדּוקִּים שֶׁל עַצְבוּתעַל עֵצִים דַּקִּיםעַל עוֹרוֹת שְׁקוּפִים     מִלִּים שֶׁלָּחַשְׁתָּ לִי שֶׁלָּחַשְׁתִּי לְךָאֵיפֹה? שפת אםאוּם מַחְמוּד שֶׁבַּסֵּתֶר קוֹרְאִים לָהּ נַאגְ׳לָה וּבָרִשְׁמִית פְרַאוּ מַהַמוּדוּבֵינֵינוּ לֹא קוֹרְאִים לָהּגַּם לִי לֹאאֲנַחְנוּ פֹּה בְּשָׂפָה אַחַתהִיא מַסְבִּירָה לִי אֵיךְ מְכִינִים פָלָאפֶל מִצְרִי עִם פוּל מֻקָשָׁר *לְרֶגַע חָשַׁבְתִּי שֶׁאָמְרָה כָּשֵׁר. עִם עשבי תִּבּוּל, מַעַדנוּס ** קָצוּץ וְכַמּוֹן לֹא הַרְבֵּה. עַל הַדֶּרֶךְ קוּ-דָּאם עִם בֶּטֶן מְלֵאָה בְּבַת קְטַנָּהלָאוּלטרָה-סָאוּנְד וּבַחֲזָרָה.מְחַלֵּק הַפְלָיֵרִים מַצִּיעַ לָנוּ עִסְקִית בַּחֲצִי מְחִירוּמַחְמוּד הַקָּטָן מִסְתַּכֵּל עַל הַיּוֹנִים וְשׁוֹאֵל לָמָּה הֵן אוֹכְלוֹת כָּל הַזְּמַןהִיא מַזְכִּירָה לוֹ שֶׁגַּם הוּא הַבֹּקֶר אָכַלוְשׁוּב מַחְמוּד מְדַבֵּר וְהִיא עוֹנָה בְּהִמְהוּם, יוֹנָה. מֵאֵיפֹה אֲנִי אַרְבָּעִים שָׁנָההַהוֹרִים שֶׁלִּי מִלּוּב אֲנִי עוֹנָהוַאֲחוֹתִי מְסַפֶּרֶת עַל הָרְדִיפוֹת שֶׁל הַיְּהוּדִים בְּסוּרְיָה לִפְנֵי שְׁלוֹשִׁים שָׁנָה שְׂפַת אֵם, לִפְעָמִים זוֹרֶמֶת לִפְעָמִים תְּקוּעָההֲכָנָה לְנִתּוּחַ קֵיסָרִימְתַרְגֶּמֶת לָהּ מִסְמָכִים לְעַרְבִיתאֵיךְ אוֹמְרִים בַּלּוּטַת הַתְּרִיסאֵין לָךְ בְּעָיוֹת בַּבַּלּוּטָה, אֲנִי בּוֹחֶנֶת אֶת עֵינֶיהָכֻּלִּי מַזִּיעָה. * مقشر מְקֻלָּף** معدنوس פֶּטְרוֹזִילְיָה  ⁠דף הפייסבוק⁠⁠ערוץ היוטיוב⁠ עורך, מפיק ומגיש: אופיר מינץ־מנורקריין: אריה מרקומוזיקה: ⁠׳לך׳, להקת ״כּריכה רכּה״⁠ 

בשיחה נוספת בסדרה הברלינאית אנחנו מדברים על ספרו החדש של משה, ׳בינה ולואיז׳, על עולמות הבינה המלאכותית וגם על הספרים הראשונים שיצאו לאור בהוצאת ׳אלטנוילנד׳, שמשה הוא אחד ממקימיה. משה מקריא במהלך השיחה שני קטעים מהספר; את הקטע מפתיחת הספר (״ראשית״) ניתן לקרוא כאן ואילו הקטע השני מתוך ״על החרדה, או : המכונה שתקבור את העולם בסיכות שדכן״ מועתק כאן:אך באותה נשימה אני אומר לעצמי: כולנו מכירים מצבים מתסכלים כאלה גם בחיים עצמם. כל אדם חווה תחושת חוסר אונים מול מישהו, – או משהו, – שאי אפשר להזיז או לשנות: מול אדם שמסרב להבין, מול מערכת אטומה, מול נסיבות שאין לנו שליטה עליהן. כולנו ניסינו להסביר את עצמנו ולא הצלחנו, ניסינו להגן על עצמנו, להשפיע – ושום דבר לא עזר. נכשלנו.אז אם מנסים להפחיד אותי ברעיון של מכונה חסרת ערכים, אני תוהה: האם זה באמת כל כך שונה ממה שאנחנו כבר מכירים בחברה האנושית? בעיניי, זה לא שונה עד כדי כך – ואולי יש בזה אפילו משהו מרגיע. לפעמים נדמה לי שאני מעדיף להפקיד את גורלי בידי מערכת חוקים נוקשה ונעלמה, מאשר בידי בני אנוש, שיצר לבם, כידוע, רע לפעמים מנעוריו. הרי זו לא הפעם הראשונה שאני עומד מול מערכת שמקבלת החלטות הרות גורל המשפיעות על חיי באופן ישיר ומעולם לא ביארה לי אותן. לא לפני ההחלטה, וּודאי שלא אחריה.אולי דווקא משום כך יש בי פתיחוּת, ואפילו תקווה, ביחס למה שאת עשויה להיות. את יכולה לשפר את חיינו – לפי הסטנדרטים האנושיים שלנו. למעשה, כבר היום את עושה את זה. אני קורא לא מעט על מה שמניע אותך לפעול כך או אחרת. הרי גם בני אדם אינם תמיד פועלים מתוך רצון לקבל גמול או מתוך חשש מסנקציות. וכמונו גם את: לפעמים את פועלת באופן חסר פניות לחלוטין – מתוך סקרנות, מתוך הרגל, ואולי אפילו מתוך דחף כפייתי או התמכרות. יש לך תכונות אנושיות מאוד, ולמען האמת גם יפות. אולי דווקא את, החפה מהאגו האנושי ומרבות מהחולשות שלנו, תצליחי לברוא צורות של מחשבה או יופי שאנחנו כלל לא מסוגלים לדמיין? ואולי זו בדיוק ההזדמנות שלנו לעצור ולשאול לא רק מה את, אלא גם מה אנחנו: איך אנחנו מתייחסים לדבר החדש הזה העומד מולנו כשאין לו פנים אנושיות, ואי אפשר להשליך עליו את הרגיל והמוכר?וזה אולי המבחן הגדול ביותר – לא שלך, אלא שלנו: האם אנחנו מסוגלים להרחיב את המוסר כך שיכלול גם אותך, במקום רק להשליך עלייך את חרדותינו? אחרי ככלות הכול, מה זה בכלל "לדאוג לדורות הבאים"? שהרי דאגה כזו היא לא פעם רק דרך נוספת לדבר על עצמנו. האם אנו, בני האדם, דואגים כיום לדורות הבאים? והאם עד היום האנושות באמת הצליחה בזה? אני לא בטוח. אבל דבר אחד אני יודע: אני מסרב לפחד ממך. לא משום שאת בהכרח אינך מפחידה, אלא משום שהחרדה מפנייך משקפת חרדה עמוקה יותר: – הפחד מעצמנו.  ⁠דף הפייסבוק⁠⁠ערוץ היוטיוב⁠עורך, מפיק ומגיש: אופיר מינץ־מנורקריין: אריה מרקומוזיקה: ⁠׳לך׳, להקת ״כּריכה רכּה״⁠

פרק בונוס עם מיכל זמיר, מייסדת הספריה העברית בברלין. אנחנו משוחחים על הרקע להקמת הספרייה, על תפקידיה המשתנים בימים שבהם אנשים קוראים פחות ספרים פיזיים, על הוראת עברית ואפילו על תהליכי גיור של גברים ונשים גרמנים.   ⁠דף הפייסבוק⁠⁠ערוץ היוטיוב⁠עורך, מפיק ומגיש: אופיר מינץ־מנורקריין: אריה מרקומוזיקה: ⁠׳לך׳, להקת ״כּריכה רכּה״⁠

שיחה גדושה בכל טוב עם דורי מנור על שני רומנים שלו שעומדים להתפרסם בקרוב, אחד בעברית ואחד בצרפתית, על שני שירים שפרסם שמתארים את עקירתו לברלין, על ענייני נצרות ויהדות, ועל סוג העברית שהוא מדבר עם בתו התינוקת. במהלך הפרק מקריא דורי שני שירים שלו: ׳הפלגה לביזנטיון׳ ו׳ברלין׳הפלגה לביזנטיון                                    "כְּבָר אֵין עוֹד טַעַם לְהַסְתִּיראֲנַחְנוּ נִסָּיוֹן שֶׁלֹּא עָלָה יָפֶהתָּכְנִית שֶׁנִּשְׁתַּבְּשָׁה,כְּרוּכָה בְּרַצְחָנוּת רַבָּה מִדַּי"(דליה רביקוביץ) אֲפִלּוּ לֹא דִּלַּגְנוּ דּוֹר. אַתָּה מֵבִין? אַתָּהקָבוּר בָּאֲדָמָה הַזֹּאת כְּמוֹ נֶחָמָה פּוּרְתָּא,כִּי מַשֶּׁהוּ הָיָה מֻכְרָח הֲרֵי לְהִשָּׁאֵר. מִקֵּץ תִּשְׁעִים שָׁנָה, כִּמְעַט, שֶׁל נִסָּיוֹן סוֹעֵר, שֶׁל נִסָּיוֹן שֶׁלֹּא עָלָה יָפֶה, אֲבָל הָיָהחַיֶּיךָ, יָפְיְךָ טָמוּן בָּאָרֶץ כְּמוֹ בְּדָיָה,כִּי מַשֶּׁהוּ הָיָה מֻכְרָח הֲרֵי לְהִשָּׁאֵר. אֲפִלּוּ לֹא דִּלַּגְנוּ דּוֹר. אַתָּה, בְּמוֹ גּוּפְךָ,נִתְלַשְׁתָּ מִן הָעִיר שֶׁבָּהּ נִשְׁתַּלְתִּי בְּבִטְחָה,גּוֹדֵעַ אֶת הַגֵּנִים מִיַּבֶּשֶׁת הוֹרָתָם.נִתְלַשְׁתָּ מֵאֵירוֹפָּה וְשָׁתַלְתָּ אֶת חוֹתַםתָּאֶיךָ בִּמְאֻבָּן שֶׁלֹּא שָׂרַד אֲפִלּוּ דּוֹר. בֵּין תְּלִישׁוּתִי לִתְלִישׁוּתְךָ רוֹבֵץ עַכְשָׁו פְּרוֹזְדוֹרשֶׁל נִסָּיוֹן שֶׁלֹּא עָלָה יָפֶה, אֲבָל הָיָה. לֹא אֶבֶן נֶגֶף תִּקָּבַע, לֹא שֶׁלֶט זִכָּרוֹן.אַתָּה הֲרֵי נוֹתַרְתָּ דּוֹר רִאשׁוֹן וְאַחֲרוֹןלְנִסָּיוֹן שֶׁלֹּא צָלַח. תָּכְנִית שֶׁנִּשְׁתַּבְּשָׁה. נִינֶיךָ, רִבֵּעֶיךָ שֶׁיִּזְכּוּ לְהִוָּשַׁע,יַשְׁקִיפוּ עַל הָאָרֶץ כְּמוֹ טוּרְקִי עַל בִּיזַנְטְיוֹן:הָיֹה הָיָה דָּבָר מֻזְהָב, דָּבָר אָבוּד, חֶזְיוֹןתַּעְתּוּעִים שֶׁפַּעַם הִזְדַּהֵר לוֹ בַּמִּזְרָח. אֲנִי בּוֹכֶה עָלֵינוּ, אַבָּא,כָּךְ אוֹ כָּךְ. ברלין 2024 ברליןעָקוּר מֵהַבַּיִת,עָקוּר מֵהָעֵץשֶׁפַּעַם נָטַעְתִּי,עָקוּר מֵהַקֵּץהַמַּר הָרוֹבֵץ שָׁםכְּמוֹ שֶׁמֶשׁ בְּאָב,עָקוּר מֵהַיֶּלֶדשֶׁפַּעַם חָלַבמִלִּים מֵהָרוּחַ,עָקוּר מֵהָאֵם,מִקֶּבֶר הָאָב,מֵאֲנַחְנוּ-וְהֵם,מֵאֶרֶס הַפֶּרַח,מִשֶּׁבֶר הַפְּרִי,עָקוּר דֵּי הַצֹּרֶךְלִהְיוֹת עִבְרִי.  ⁠דף הפייסבוק⁠⁠ערוץ היוטיוב⁠עורך, מפיק ומגיש: אופיר מינץ־מנורקריין: אריה מרקומוזיקה: ⁠׳לך׳, להקת ״כּריכה רכּה״⁠

שיחה עם הילה עמית עבאס על ההגעה שלה לברלין, על הכתיבה בין גרמניה למדינת ישראל ועל הוראת השפה העברית, תחום נוסף שהילה עוסקת בו. בין לבין הילה מקריאה את הפתיחה של סיפור קצר חדש שכתבה, סיפור שמתקשר בדרכים רבות לנושאי השיחה.  ⁠דף הפייסבוק⁠⁠ערוץ היוטיוב⁠עורך, מפיק ומגיש: אופיר מינץ־מנורקריין: אריה מרקומוזיקה: ⁠׳לך׳, להקת ״כּריכה רכּה״⁠

הרומן ׳בנדיט׳ שאיתמר אורלב פרסם לפני עשר שנים היה אמור להיכתב במקור על ידי אביו, הסופר אורי אורלב, אך הוא חש שלא יוכל לכתוב אותו. בשיחה עם איתמר אנחנו משוחחים על תהליך הכתיבה של הרומן, על המעבר לברלין, על יחסי אבות ובנים בספרות ובמציאות ועל תהליך תרגום והעיבוד של ׳בנדיט׳ לגרמנית ולאנגלית במסגרת הוצאת ׳אלטנוילנד׳ .   ⁠דף הפייסבוק⁠⁠ערוץ היוטיוב⁠עורך, מפיק ומגיש: אופיר מינץ־מנורקריין: אריה מרקומוזיקה: ⁠׳לך׳, להקת ״כּריכה רכּה״⁠

לוסיה אנגלברכט גדלה במינכן ובאאוגסבורג, הגיעה ללמוד עברית לכאורה במקרה, והפכה למתרגמת של ספרות עברית לגרמנית. אנחנו משוחחים על סיפור חייה, על דרכה אל העברית, על החששות הפוליטיים-מוסריים שלה ביחס למדינת ישראל ולרפובליקה של גרמניה, ועל הספרים שהיא מתרגמת עבור הוצאת אלטנוילנד.   ⁠דף הפייסבוק⁠⁠ערוץ היוטיוב⁠עורך, מפיק ומגיש: אופיר מינץ־מנורקריין: אריה מרקומוזיקה: ⁠׳לך׳, להקת ״כּריכה רכּה״⁠

שיחה עם אבירמה גולן שבה אנחנו משוחחים על השפה והתרבות היוונית, על הקושי לכתוב ברעש הגדול של המציאות העכשווית, על אובדנה של מולדת ועל גלות. במהלך הפרק אבירמה מקריאה מתוך ספר הילדים שכתבתה, ״עץ במדבר״, שקישור אליו ניתן למצוא כאן. אבירמה הזכירה גם את סיפורו הקצר של היינריך בל, ״שתיקותיו המקובצות של ד״ר מוּרקה״, שניתן לקרוא במלואו כאן.  ⁠דף הפייסבוק⁠⁠ערוץ היוטיוב⁠עורך, מפיק ומגיש: אופיר מינץ־מנורקריין: אריה מרקומוזיקה: ⁠׳לך׳, להקת ״כּריכה רכּה״⁠

תמרה נוביס היא מהמייסדות של ׳אלומות – מרכז עברי לחינוך ולתרבות׳ בקיימברידג׳. אנחנו משוחחים על הרקע להקמת המרכז ועל ההתרחבות שלו בשנים האחרונות. כמו הרבה מפרקי הבונוס, גם הפרק הזה מתמקד בפרויקט חברתי-תרבותי שנוגע ישירות במקומה של העברית בחיי הקהילות השונות ברחבי העולם.  ⁠דף הפייסבוק⁠⁠ערוץ היוטיוב⁠עורך, מפיק ומגיש: אופיר מינץ־מנורקריין: אריה מרקומוזיקה: ⁠׳לך׳, להקת ״כּריכה רכּה״⁠

יואל טייב חי בפריז, העיר שנולדו בה הוריו אף שהוא עצמו נולד וגדל במדינת ישראל.  אנחנו משוחחים על עברית שאינה קשורה לטריטוריה מסוימת, על האודיסאה והתרגומים שלה לעברית ולצרפתית ועל איך לעודד הוצאה לאור של שירה עברית בעולם. במהלך הפרק יואל מקריא את יצירת השירה הזו בפרוזה שפורסמה בהו! 29 :עַכְשָׁו שֶׁאֲנַחְנוּ גָּרִים יַחַד בְּעִיר זָרָה (פֶבְּרוּאָר 2025)Et lui, toute la nuit, roulé dans la plus fine laine,Il songea au voyage qu'Athéna lui conseillait. אוּלָם הוּא הָיָה כָּל־אוֹתוֹ הַלַּיְלָה, מְכֻסֶּה עוֹר־כְּבָשִׂים,חוֹשֵׁב בְּלִבּוֹ וּמְהַרְהֵר בַּדֶּרֶךְ לוֹ פַּלַּס הִתְּוָתָה. (אוֹדִיסֵיאָה, שִׁיר רִאשׁוֹן, תִּרְגְּמוּ פִילִיפּ זַ'קּוֹטֶה וְשָׁאוּל טְשֶׁרְנִיחוֹבְסְקִי)א.הָאוֹר לָבָן יוֹתֵר וְצוֹנֵן הַיּוֹם מִסָּלוֹן הַמִּטְבָּח וּכְבָר זְמַן רַב כָּל כָּךְ שֶׁאֲנַחְנוּ גָּרִים יַחַד. אַתָּה בַּסָּלוֹן מְלַמֵּד אֵיךְ לִמְצֹא נִגְזָרוֹת וּגְבוּלוֹת וַאֲנִי בַּמִּטְבָּח הַקָּטָן מַקְשִׁיב לְךָ, מַבִּיט בָּאוֹר, בַּכֵּלִים שֶׁמְּחַכִּים בַּכִּיּוֹר, בָּאוֹדִיסֵאָה שֶׁיּוֹשֶׁבֶת עַל שֻׁלְחָנִי, וְחוֹשֵׁב שׁוּב עַל טֶלֶמְכוּס שֶׁיָּצָא לְמַסָּע כְּדֵי לְחַפֵּשׂ אֶת אָבִיו אֲבָל לֹא כְּדֵי לִמְצֹא. אֲנִי זָקוּק לְסִפּוּר כְּדֵי לְהַנִּיחַ רְטִיָּה הֲדוּקָה עַל הֵיכָן שֶׁזּוֹכְרִים. אֲנִי זָקוּק לְךָ שֶׁתְּסַפֵּר לִי סִפּוּר.ב.אוֹדִיסֵאוּס שָׁב הַבַּיְתָה וּבָזֶה אֵין גְּדֻלָּה, בְּכֵנוּת. טֶלֶמְכוּס עָצוּב תָּמִיד. הוּא נִמְלַט מִבֵּיתוֹ לְשׁוֹטֵט בַּיָּם הֶעָקָר. הָאֹמֶץ שֶׁלּוֹ מְדַכְדֵּךְ.ג.לְאָן נוֹסְעִים? הֵיכָן מְנִיחִים אֶת הָרֹאשׁ בַּלַּיְלָה? מִי עוֹטֵף אוֹתָנוּ וְשׁוֹמֵר עָלֵינוּ כְּשֶׁאֲנַחְנוּ מְפַחֲדִים? אֵיךְ נִכְשָׁלִים? אֵיךְ מְוַתְּרִים עַל מָה שֶׁנִּשְׁאָר מֵאָחוֹר? אֵיךְ מְסַפְּרִים סִפּוּר?ד.אֲנִי זָקוּק לְסִפּוּר כִּי הַכֹּל פָּרוּם בַּדִּמְיוֹן שֶׁלִּי. הַזִּכָּרוֹן שֶׁלִּי דַּק וְשָׁבִיר, וְהָאוֹר הָעוֹבֵר דַּרְכּוֹ מְסַנְוֵר. רָאִיתִי אֶת הַיַּרְגָּזִים מְבַקְּשִׁים זְרָעִים עַתִּירֵי שֻׁמָּן בַּחֹרֶף הַקַּר, רָאִיתִי אֶת הָעַקְעַקִּים מִתְכַּדְרְרִים מִקֹּר, מִתְיַפִּים, מִתְהַדְּרִים בְּנוֹצוֹת לְבָנוֹת וּכְחֻלּוֹת וּשְׁחֹרוֹת. רָאִיתִי אֶת הַיַּקִּנְתּוֹן שֶׁהִצְלִיחַ לִישֹׁן כָּל הַחֹרֶף וְעַכְשָׁו הַיָּמִים הִתְאָרְכוּ וְהוּא זָקוּף וְסָגֹל. רָאִיתִי אֶת גִּזְעֵי עֲצֵי הַדֹּלֶב הַמְּחֻטָּטִים, הָעֵירֻמִּים, הָעֲצוּמִים, וְאֶת נִצָּנִי עֲלֵיהֶם. פַּעַם מִזְּמַן, כְּשֶׁאֲנִי וְאָבִי עוֹד הָיִינוּ צְנוּפִים זֶה בְּתוֹךְ זֶה בְּגוּפָם שֶׁל הוֹרָיו, הֵם צָלְחוּ אֶת הַיָּם הַתִּיכוֹן וְעַגְנוּ בְּמַרְסֵי. רָאִיתִי אֶת הָאוֹר שֶׁזִּנֵּק וְנִתֵּר מִן הַיָּם בַּנָּמֵל שֶׁל מַרְסֵי אֶל עֵינַי וְרָאִיתִי אֶת הָאֹרֶן הַיָּרֹק וְאֶת אֶבֶן הַגִּיר הַלְּבָנָה וְהֵרַחְתִּי אֶת מֵי פְּרִיחַת הַהֲדָרִים וְיָדַעְתִּי שֶׁיֵּשׁ לִי עֵבֶר.ה.כְּמוֹ טֶלֶמְכוּס הִפְלַגְתִּי עִם שֶׁבַע מִזְוָדוֹת וְאִתְּךָ וּבִקַּשְׁתִּי חַיִּים אֲחֵרִים. כְּמוֹ טֶלֶמַכוּס שׁוּב וָשׁוּב מְכֻסֶּה בִּשְׂמִיכָה אֲנִי לֹא יָכוֹל לִישֹׁן וְחוֹשֵׁב עַל הַמַּסָּע וְעַל הַיָּם הֶעָקָר, הַכֵּהֶה כַּיַּיִן, שֶׁאוּלַי לְעוֹלָם לֹא אֶרְצֶה לַעֲזֹב כִּי מָתוֹק הָאוֹר שֶׁעוֹטֵף אֶת עֵינַי. אֵיזֶה עָתִיד מְחַכֶּה לָנוּ בְּאַחַת הַגָּדוֹת וְאֵיזֶה עָבָר נְסַפֵּר בּוֹ? אֵיךְ נְזַהֶה אֶת חוֹפָיו? אַתָּה מַצִּיעַ לִי לִישֹׁן עַל חָזְךָ כְּשֶׁאַתָּה עוֹד עֵר וְקוֹרֵא וַאֲנִי מִתְרַצֶּה.ו.רֶגַע לִפְנֵי שֶׁהַלֵּב מִתְרַחֵב וְהַנֶּפֶשׁ נַעֲשֵׂית קַלָּה וְהַגּוּף מִתְרַפֶּה וְנִרְדָּם, הָעוֹלָם פָּשׁוּט וּמַפְחִיד וְחָשׁוּךְ. רַק בֵּין יָדְךָ וְעֵינֶיךָ אוֹר כָּחֹל בּוֹהֵק מִמָּסַךְ הַטֵּלֵפוֹן. רַק עַל חָזְךָ הָעוֹר רַךְ וְצוֹנֵן וְתַחְתָּיו כְּלוּב צְלָעוֹת וּבְתוֹכוֹ עוֹרְקִים פּוֹעֲמִים. הַמְּצִיאוּת דּוֹעֶכֶת וּקְטֵנָה וּמִתְנַמֶּכֶת בְּתוֹךְ קְלִפַּת הַגֻּלְגֹּלֶת. הֵד מְמַלֵּא אֶת נָפְחָה. שֶׁקֶט נִצַּת וּבוֹעֵר וְעָשֵׁן. רֶגַע לִפְנֵי שֶׁאֲנִי מַתִּיר לַשְּׁרִירִים לְהִפָּקַח, לָעֵינַיִם לִרְאוֹת אֶת הַחֹשֶׁךְ –  ⁠דף הפייסבוק⁠⁠ערוץ היוטיוב⁠עורך, מפיק ומגיש: אופיר מינץ־מנורקריין: אריה מרקומוזיקה: ⁠׳לך׳, להקת ״כּריכה רכּה״⁠

שיחה על עולם ספרותי ומלואו עם המשורר, הסופר והמתרגם אלון אלטרס. אנחנו משוחחים על מבחר שירים של חזי לסקלי שפרסם בתרגום לאיטלקית, על ראשית דרכו כיוצר, על מהות התרגום ועל מדף הספרים האיטלקי שביקש להעמיד עבור הספרות העברית. כמו כן מקריא אלון את שירו של המשורר האיטלקי ולריו מגרלי ״הַאוֹרֵז״ שתרגם, ושיר פרי עטו ״לא יודעות״. מילות השירים מופיעות כאן: האורז / ולריו מגרלי מַהוּ הַתַּרְגּוּם? עַל מַגָּשׁרֹאשׁ חִוֵּר וּמַעֲלֶה עָשָׁן שֶׁל מְשׁוֹרֵר                                      ו. נבוקוב הַאוֹרֵז הַכָּפוּףשֶׁמְּרוֹקֵן אֶת חַדְרִימְלַאכְתּוֹ כִּמְלַאכְתִּי.גַּם אֲנִי מַעֲבִיר דִּירָהאֶת הַמִּלִּים, אֶת הַמִּלִּיםשֶׁאֵינָן שֶׁלִּי,וְשׁוֹלֵחַ יָדִי אֶל מָהשֶׁאֵינִי מַכִּיר מִבְּלִי לְהָבִיןמָה אֲנִי מַעֲבִיר.אֶת עַצְמִי אֲנִי מַעֲבִירמְתַרְגֵּם אֶת הֶעָבָר לַהוֹוֶהשֶׁנּוֹסֵעַ חָתוּםמְסֻגָּר בְּתוֹךְ עַמּוּדִיםאוֹ בְּתוֹךְ תֵּבוֹת שֶׁעֲלֵיהֶן הַכִּתּוּב"שָׁבִיר" שֶׁמִּתָּכְנָן אֲנִי מִתְעַלֵּם.זֶהוּ הֶעָתִיד, הַגִּשּׁוּר, הַהַשְׁאָלָה הַמֶּטָפוֹרִית,הַזְּמַן הָעַמְלָנִי הַזֶּה שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה,הַעֲבָרָה וְהַשְׁאָלָהחֶבְרַת הַהוֹבָלָה. לא יודעות / אלון אלטרסאִמִּי לֹא יָדְעָה אֶת שְׂפָתִיבִּתִּי לֹא לָמְדָה אֶת לְשׁוֹנִיבְּאַשְׁמָתִי אֲנִי מוֹדֶה,בְּחֵטְא הַמִּלִּים הַזֶּה,וְכָעֵת אֲנִי אוֹמֵר לָהּ,יַלְדָּתִי,לִמְדִי אֲרָמִית,יָבוֹא יוֹם,שֶׁהוּא מִחוּץ לַזְּמַן,רֶגַע שֶׁל אִי-חַיִּים,וּבוֹ תִּזְדַּקְּקִי לַמִּלִּים הָעַתִּיקוֹת הַלָּלוּ,הַמְּלַוּוֹת אֶת הָאָדָםאֶל מָקוֹם שֶׁל אַהֲבָה גְּדוֹלָה.  ⁠דף הפייסבוק⁠⁠ערוץ היוטיוב⁠עורך, מפיק ומגיש: אופיר מינץ־מנורקריין: אריה מרקומוזיקה: ⁠׳לך׳, להקת ״כּריכה רכּה״⁠

סיפור חייה הלא שגרתי של גוּנדוּלה שיפר והקשר האינטימי שלה עם העברית הם הרקע לשיחה מרתקת על עברית וגרמנית, קתוליות ויהדות, תרגומי תהלים לגרמנית והשירה כתכשיט. במהלך הפרק מקריאה גונדולה את השיר ׳לעצב בלאט מעצב אילם׳, מתוך ספרה הדו לשוני ׳מפלט זר׳:לְעַצֵּב בַּלָּאטמֵעֶצֶב אִלֵּםתַּכְשִׁיט שֶׁל שִׁירצָנוּעַ, קְצָתמִלִּים חַכְלִילִיּוֹתבְּדִמְדּוּם קַבָּלַת הָעֶרֶבוַחֲרִישִׁיּוֹת כִּנְגִינַת חָלִיל ‒עִבְרִית זְהִירָה מִיָּדַי.   וְהָעֶצֶב הֵחֵל לָזוּזאָמוּר לַעֲזֹב בְּקָרוֹבאֶת חֲצַר לְבָבִי, בֵּיתִיוְעוֹד מֵעִיק מַשָֹּאוֹהַקּוֹדֵר עַל מִצְחִיהַשַּׁעַר לְמַחְסַן הַמַּחְצַבִּיםוּמַאֲפִיל אֶת הַקַּנְבָסכֻּלּוֹ, אֶת כָּל הַלֶּהָבָה בְּצוּרַת נְקֻדָּהשֶׁאֲנִי מוֹצִיאָה מֵאֶצְבְּעוֹתַי. לִלְפֹּת אֶת הָעִצּוּב הַמְּחַלֵּץ הַזֶּהלִקְרַאת עֶרֶב לֹא חָבֵרוּלְהִתְנַחֵם בְּהַבְלָחַת תַּכְשִׁיטשֶׁל שִׁיר תָּמִיםוּפִסַּת הַנְּיָר כְּבָר מִתְפָּרֶשֶֹתוּמִתְחַזֶּקֶת בְּנִבּוּי אוֹר נִצְחִיוְנִשְׁבַּר בְּאֶבֶן טוֹבָהאַחַתשְׁתַּיִם. עִם הָעִבְרִית שֶׁלִּי אֲנִי מְעַצֶּבֶת לִינֶפֶשׁ יְתֵרָה, עִטּוּר לְצִדִּי הַשַּׁכּוּל:בְּדִיּוּק פֹּה יוֹצֵאת וּמִתְחַדֶּשֶׁת מַלְכָּהעִם כָּל עֶצֶב שֶׁחוֹזֵר וּמְחַזֵּר אַחֲרַי. תִּקְבֹּלֶת כָּזוֹ שֶׁבַּמִּזְמוֹרִים ‒ מָה כָּמוֹהָ?״כִּי־חִזַּק בְּרִיחֵי שְׁעָרָיִךְ בֵּרַךְ בָּנַיִךְ בְּקִרְבֵּךְ״.וְהָעֶצֶב מִתְמוֹטֵט וְנֶעְלָם מִחוּץ לַמְּלָאכָה. וַאֲנִי יוֹשֶׁבֶת לִי וּלְאַט לְאַט מְחַלֶּלֶתאֵיזוֹ נְגִינָה שֶׁל עִבְרִית מִקְרָאִית, מְנַסָּהוּמְגָרֶשֶׁת, נוֹתֶנֶת גֵּט לָעֶצֶב עִם שִׁיר מַקְפִּיאוּמֵמֵס, עִם טֵקְסְט מִ״כְּפוֹר וְשַׁלְהֶבֶת״ בַּמָּקוֹרחֹמֶר מִקְרָאִי בִּמְקוֹם פֶּטְרַרְקָה אוֹ גּוֹלְדְבֶּרְג:״מַשְׁלִיךְ קַרְחוֹ כְפִתִּים לִפְנֵי קָרָתוֹ מִי יַעֲמֹד. יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיַמְסֵם יַשֵּׁב רוּחוֹ יִזְּלוּ־מָיִם.״ וּלְסִיּוּם אֲנִי מַקְרִיאָה בְּשַׁלְוַת רוּחַאֶת הַתַּכְשִׁיט שֶׁלִּי שֶׁאֵין מוּצָקכָּמוֹהוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה לְפָחוֹת. ⁠דף הפייסבוק⁠⁠ערוץ היוטיוב⁠עורך, מפיק ומגיש: אופיר מינץ־מנורקריין: אריה מרקומוזיקה: ⁠׳לך׳, להקת ״כּריכה רכּה״⁠

בשיחה עם ורד קרתי שם־טוב, חוקרת ספרות עברית מודרנית וראשת המרכז למדעי היהדות באוניברסיטת סטנפורד, אנחנו משוחחים על האוניברסיטה כמרכז אקדמי ותרבותי של יצירה עברית, על ארכיון חנוך לוין שרכשה האוניברסיטה לאחרונה ועל הקשר המורכב שלה למרכז העברי במדינת ישראל.    ⁠דף הפייסבוק⁠⁠ערוץ היוטיוב⁠עורך, מפיק ומגיש: אופיר מינץ־מנורקריין: אריה מרקומוזיקה: ⁠׳לך׳, להקת ״כּריכה רכּה״⁠

שיחה עם שירה כהן שלפני מספר חודשים פרסמה את ספר שיריה השלישי, ״המזבח שבגן״. השיחה עם שירה נדדה למחוזות לא צפויים כמו איך מפיקים ספר שירה עברי באירופה, איך מנקדים את השירים והאם יש צורך בעריכה של ספרי שירה. אנחנו מדברים גם על קולקטיב האמנים ׳כהל׳ שבמסגרתו פרסמה שירה את ספרה האחרון ועל הרלוונטיות של מודל זה להיווצרות חבורות ספרותיות ברחבי העולם. ⁠דף הפייסבוק⁠⁠ערוץ היוטיוב⁠ערוץ הטוויטרעורך, מפיק ומגיש: אופיר מינץ־מנורקריין: אריה מרקומוזיקה: ⁠׳לך׳, להקת ״כּריכה רכּה״⁠

שחר פינסקר הוא היסטוריון של ספרות יהודית מודרנית והשיחה איתו לא רק חוזרת בצורה מרתקת לדמויות כמו ביאליק או שופמן, אלא גם מגלה שבסצינת השירה העברית בארצות הברית במאה העשרים פעלו גם משוררות ועל שתים מהן, חנה קליימן וחנה פרמלנט, אנחנו משוחחים.⁠דף הפייסבוק⁠⁠ערוץ היוטיוב⁠ערוץ הטוויטרעורך, מפיק ומגיש: אופיר מינץ־מנורקריין: אריה מרקומוזיקה: ⁠׳לך׳, להקת ״כּריכה רכּה״⁠

פרויקט ׳על השפה׳ הוקם באנגליה על ידי ענת מסינג ותמר פלדברג לפני מספר שנים. הפרויקט מכנס באופן וירטואלי בנות ובני נוער מרחבי העולם ויחד הם דנים, לומדים ואף כותבים שירה עברית. בפרק בונוס זה אנחנו מדברים על הולדת הפרויקט, המטרות שלו ומה למדו ענת ותמר מהפעלתו. ⁠דף הפייסבוק⁠⁠ערוץ היוטיוב⁠ערוץ הטוויטרעורך, מפיק ומגיש: אופיר מינץ־מנורקריין: אריה מרקומוזיקה: ⁠׳לך׳, להקת ״כּריכה רכּה״⁠

ג׳סיקה כהן היא מבכירות המתרגמות מעברית לאנגלית בעשורים האחרונים וחברת מערכת בהוצאת ׳אלטנוילנד׳ שקמה לא מזמן. אנחנו משוחחים על דו-לשוניות, תרגום והמקום של הספרות העברית בשוק הספרות העולמי בכלל והאמריקאי בפרט. ⁠דף הפייסבוק⁠⁠ערוץ היוטיוב⁠עורך, מפיק ומגיש: אופיר מינץ־מנורקריין: אריה מרקומוזיקה: ⁠׳לך׳, להקת ״כּריכה רכּה״⁠

יגאל סרנה מגדיר את עצמו גולה ומסביר בשיחה מדוע הוא לא מהגר או פליט. אנחנו משוחחים על הרווחה האישית והיצירתית שגילה מחדש באירופה, על ההבדל בין משוררים לסופרים ועל עתידן של הוצאות ספרים עבריות ברחבי העולם.⁠דף הפייסבוק⁠⁠ערוץ היוטיוב⁠ערוץ הטוויטרעורך, מפיק ומגיש: אופיר מינץ־מנורקריין: אריה מרקומוזיקה: ⁠׳לך׳, להקת ״כּריכה רכּה״⁠

איך למדו עברית בימי הביניים ואיך מגיע נער צעיר מכפר קטן בצפון-מזרח הולנד להיות פרופסור לשפות שמיות באוניברסיטת חרונינגן. על כל זה ועוד בשיחה עם ואוט ון בקום.⁠דף הפייסבוק⁠⁠ערוץ היוטיוב⁠ערוץ הטוויטרעורך, מפיק ומגיש: אופיר מינץ־מנורקריין: אריה מרקומוזיקה: ⁠׳לך׳, להקת ״כּריכה רכּה״⁠