הסיפור של מתי שמואלוף, כאדם וכיוצר, משרטט תמונה יוצאת דופן בנופו של הפודקאסט. שורשיו המשפחתיים נטועים ברחבי המזרח התיכון והמפרץ הפרסי ובמשך שנים הוא משלב בין עשייה חברתית לבין יצירה ספרותית ואמנותית בעברית ברחבי העולם. אנחנו משוחחים על חייו ויצירתו, על מה שהוא מכנה ׳הדיאספורה המזרחית׳, ועל עתיד העברית. לקראת סוף השיחה מתי מקריא שניים משיריו: 

בִּתִּי הַבֶּרְלִינָאִית מַמְצִיאָה לָהּ עִבְרִית מִשֶּׁלָּהּ

לֹא אִכְפַּת לָהּ מֵהַכְּלָלִים אוֹ מֵהַחֻקִּים

הִיא נֶאֱמָנָה לְקוֹל הַבְּרִיאָה בְּרֹאשָׁהּ

הִיא אוֹמֶרֶת לִי "לֹא קְצָת הַרְבֵּה" וּמִתְכַּוֶּנֶת "לֹא הַרְבֵּה"

הִיא אוֹמֶרֶת לִי "יֵשׁ אֵין גַּן הַיּוֹם" וּמִתְכַּוֶּנֶת "אֵין גַּן הַיּוֹם"

הַכֹּל הֶגְיוֹנִי, הַכֹּל מֻתָּר,

הָעִבְרִית שֶׁלָּךְ, מְתוּקָה שֶׁלִּי.

הוֹצִיאִי אֶת הַדְּבַשׁ מֵהַכַּוֶּרֶת

מִשְׁחִי אוֹתָנוּ

מִשְׁחִי אוֹתָנוּ.

איש בין יודן דיכטאר

אִיש שְרַיְבֶּה הֶבְּרֵאִיש

אִישׁ כּוֹתֵב עִבְרִית.

דּוּ פְרַאגְסְט וָארוּם שְרַיְבֶּה אִיש הֶבְּרֵאִיש אִין בֶּרְלִין

וַואלָה, לֹא יוֹדֵעַ.

אִישׁ קַאן נִיש שְרַיְבֶּן גוּט אִינְגְלִיז אוֹדֶר

נָטוּרְלִיש קַיְן גוּט דוֹיְטְשְן

וַאֲנִי גֵּר בְּךָ.

אוּנְד וַאס דוּ דַנְקֶה, ווֹ אִיסְט דַיְן הֶרְץ, מִיט מַיְן וֶורְטֵה,

וְאֵיפֹה אַתָּה גָּר עַכְשָׁו בֵּין הַמִּלִּים הָאֵלּוּ?

אִישׁ בִּין אַיְן לָחְמָן, אִיש בִּין שְלֵאכְט יוּדֶן, אִימִיגְרַנְט, פוֹן עִירַאק,

אִישׁ בִּין יוּדֶן, אוּנְד אִישׁ בִּין עַרַבִּיש.

וַארוּם קַיְן פִילֶה הֶבְּרֵאִיש אִין דַיְן שְטָאדַט,

אַבֶּר סוֹ פִילֶה אַנְדְרֶה אִימִיגְרַנְט.

אִישׁ וַיְס,

אִישׁ וַיְס,

אוּנְד יֵיטְס, יֶדֵן תַּאג אִישׁ פְרַאגֶה, דַאס אִימֶר פְרַאגֶן,

אוּנְד דּוּ זַאגְט, בִּיטֶה, וִיר קַאן טַאנְזֶן, אוּנְד נִיש פַארְגֶסֶן.

אֲבָל קָשֶׁה לִרְקֹד כְּשֶׁיֵּשׁ בְּתוֹךְ הַבֶּטֶן סֵפֶר תּוֹרָה בּוֹעֵר

וְלֹא אֻכַּל לִי.

 ⁠דף הפייסבוק⁠

⁠ערוץ היוטיוב⁠

עורך, מפיק ומגיש: אופיר מינץ־מנור

קריין: אריה מרקו

מוזיקה: ⁠׳לך׳, להקת ״כּריכה רכּה״⁠