שיעורי הרב אליעזר קשתיאל

הרב קשתיאל לצום עשרה בטבת:הרמב'ם כותב שהעיקר בצומות הוא התשובה.האירועים שהובילו לצום עשירי בטבת: כישלון גדול בהקשבה לנביא.ירמיה הנביא אמר למלכים שמלכות ישראל התדרדרה, וכדי שתימשך צריך לקבל עול מלך בבל.המלכים והציבור לא הקשיבו לו.זרקו אותו לבור, קרעו מה שכתב.גם על יחזקאל צחקו.גם לצפניה וחולדה לא הקשיבו.מרדו במלך בבל. ועד לחורבן.כשמקשיבים למסרים הנבואייים - עסוקים בתיקון ובדרך הרוחנית.סתימת פה הנביא חונקת אותנו מאוויר. מרוח אפינו.זהו מצור. חנק.גם אויבנו כיום רוצים לחנוק אותנו ולעשות עלינו מצור. צבאי, כלכלי, מדיני.בכל הדורות וגם בימינו עלינו לחזור לדברי הנביאים.לפעמים יש הקשבה יתירה לדברי מומחים ופוליטיקאים.בלשון הרב קוק: עם ישראל עוברים לפעמים על איסורי חנק.התיקון הוא לקרוא בדברי הנביאים. להתחיות בדברי הנחמה. להתמלא מהרוח הנבואית. ללמוד מוסר מספר משלי. מסופר על אחד מגדולי האדמו'רים שאמר שעד שהולכים ללמוד ספרי מוסר צריך לקרוא מדברי הנביאים, שאין מוסר גדול מזה.התשובה שלנו היא שלא לחזור על דברי הבוזים את הנביאים.אנחנו נרבה בגודל של האמת הנבואית, שהיא עיקר ונצחית.הרצי'ה כתב בתש'ו בעקבות ה'שבת השחורה' שהבריטים נכנסו בכוחות גדולים לתל אביב, עשו שם מצור וחיללו בתי כנסת ותורה.והרצי'ה כתב להם: אתם הולכים נגד דברי הנביאים, ואינכם ג'נטלמנים ולא אנשי בייבל. במקום ההזדמנות לקדם את דברי הנביאים - ולא יישאר מכם כלום. (ע''כ)כל המדינות שינסו להפריע למהלך האלוקי - הכתובת ברורה...נלמד ונחיה את דברי הנביא ירמיה ויחזקאל.נתרומם ונקבל כוחות ועוצמה לאומית ואישית.עוד ישמע בהרי יהודה קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה.הדור הצעיר הזה שלחם ונלחם - הקים בתים.בשורות טובות ישועות ונחמות.

המבט המהפכני על עולם העבדות

.

*זאת חנוכה הרב קשתיאל*אנחנו קוראים את קורבנות הנשיאים. הרמב"ן מביא מדרש שאהרון חלשה דעתו שכל הנשיאים מביאים קורבנות והקב"ה אמר לו "שלך גדולה משלהם שאתה מטיב את הנרות" - והרמב"ן מחדש שפה רמז לו הקב"ה על בית חשמונאי. מה החידוש ? מה איכפת לך הנשיאים?מסביר ר' צדוק שהנשיאים הכל היה מיוזמה והתלהבות ולא מחובה שהקב"ה ציווה.והמדרש מאריך שלמרות שכל הקורבנות נראים שווים לכל נשיא היתה סיבה וכוונה אחרת שהביא את הקורבן למרות שבסוף כולם הביאו אותו דבר.רש"י אומר הכהנים עושים כפי שציוו ואין להם יוזמות ( לשני בני אהרון היתה יוזמה והקבה לא קיבל אותה) והנשיאים יש להם יוזמות ואהרון התקנא - ענה לו הקב"ה חכה תהיה חנוכת בית חשמונאי . וזה מפחיד שללא נבואה וציווי לחשמונאים יש יכולת ליוזמה . והשאלה היא מאיפה הכח ליוזמות בקודש? הם המציאו חג שמונה ימים נרות הלל , מאיפה המצאתם? הזכות של הכהנים זו מסירות הנפש וזה יוזמה בעצמה והם התנדבו את המדרגה הגבוהה של הנפש ומתוך המדרגה הזאת היתה להם יכולת לחדש.ואיפה לנו יש את המדרגה הזאת?היום בסיום הקריאה נוסיף את הפסוקים מפרשת בהעלותך "ויעש כן אהרון" - להגיד שלא שינה אהרון. מה הכוונה? אומר השפת אמת במשך 40 שנה כל יום אהרון היה מטיב את הנרות ולא שינה את השמחה ואת ההתלהבות וזה לא השתנה עם הזמן , וזו מסירות נפש התמדה ללא שחיקה עם אותה התלהבות כל יום כמו חדש . וברוך השם שכמו שכל יום הדלקנו את הנרות בשמחה ובהתלהבות אז ככה נמשיך את השנה ומתוך ההתלהבות הזאת נצליח לחדש ...רשי בזאת הברכה על שבט לוי " מחץ מתניים קמיו, ומשנאיו מן יקומון" - תמחוץ את האויבים שלו - החשמונאים , מעט אנשים עם מסירות נפש ימחצו את האויבים ואויבהם לא יוכלו לקום.חנוכה שמח

הרב קשתיאל לשבת חנוכה, פרשת מקץ התשפ'ו:שבת וחנוכה וראש חודש - זוכים השבת לקדושה ועוד קדושה.גזירות היוונים עסקו בקדושת הזמן.סגרו את הסנהדרין ולא הרשו לקדש את החודש.ורדפו את שומרי השבת.גם את המילה של קדושת הגוף אסרו.התנגדו לקדושות המקום, הזמן והגוף.רצו ''להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך''.הם לא סגרו את בתי המדרש. מדגיש הרבי מליובאוויטש בשיחות: עם 'תורתך' היתה להם בעיה.אם לומדים את התורה כחכמה - הסכימו. כמוסר אנושי רגיל.הם התנגדו לקדושה, למצוות המורות על קדושה מיוחדת לעם ישראל .הראשונים עסקו בשאלה על אילו מצוות מברכים ועל אילו לא.המשיב אבידה לחברו או נותן צדקה, למשל, לא מברך.מצוות שבהן ניכרת קדושת ישראל - בהם מברכים. "אשר קידשנו במצוותיו", "מקדש ישראל".ההקפדה דווקא על מצוות אלו מבדילה ומייחדת אותנו ומביאה אותנו להנהגה שלא שייכת לשאר העמים.השכינה שליוותה את ישראל בכל הדורות. בכל מקום ומקום היתה בזכות ההקפדה של ישראל על מצוות המיוחדות להם.כשרות, שבת, מועדים.הדלקת הנרות במקדש לא היתה לאור או אפילו לראות - אחרי שהדליקו בהרבה שמן, המספיק אפילו ללילות טבת הארוכים, סגרו את המקדש לכל הלילה.מעל השכל הרגיל. וזה הרגיז את היוונים.יוסף שומר על הנהגה משלו. מבדיל עצמו מהעולם המצרי. אוכל בנפרד, מבדיל את אחיו מהמצרים. אומר ''את האלוקים אני ירא''.ולכן שכינה עימו בכל צעד וצעד.יוסף הפך להיות הסמל שבעקבותיו הלכו בכל הדורות. בכל המקומות. בכל המצבים.דניאל, אסתר ועוד..בהפטרת חנוכה בזכריה הוא רואה את מנורת הזהב ''וגולה על ראשה'' - יש מפרשים מלשון מעיין, גולות עילית וגולות תחתית, גל נעול מעיין חתום.מנורה עם מעיין של שמן - שמביא כל הזמן ברכה אינסופית - השכינה מלווה את ישראל כל הזמן. ומקבלים ישראל הישגים של חכמה, קדושה וברכה.גם בימינו חיילי צה''ל זוכים לעזרת ה' גדולה.לפני כמה שנים היה תלמיד חכם שהיה אחראי על כל הכשרות של צה''ל. סיפר שרמת הכשרות בצה''ל רק עולה כל הזמן.זה מהדברים ששומרים על סיעתא דשמיא לחיילים.בשנים האחרונות צה''ל הגיע למצב שכל הבשר במטבחיו הוא 'חלק'.ההקפדה על כשרות, שבת, קדושת המחנה - זה המעין שבזכותו צה''ל ינצח.השל'ה: שמירה על ברית המילה מביאה לחיילי ישראל נצחונות. כיוסף ששמר על המילה.הרב קשתיאל מעיד שבכל מפגש עם חיילים ומפקדים - כל כך הרבה שאלות שמורות על יראת שמים והתקרבות לה'.כמכבים בזמנם וכיוסף - ה' עימם.אנחנו כל הזמן צריכים לזכור, כשמדליקים נרות, את חיילי ישראל ואנשי כוחות הביטחון - את מסירות הנפש שלהם וההקרבה שלהם.אין לנו מילים, עלינו להיות אסירי טובה להם.הקב'ה שמח בהם ומאיר שם אור גדול.לפני 3 שנים אישה שבעלה בקבע שלחה הודעה לרב קשתיאל לפני חנוכה, על כך שלא יהיה בעלה בבית בכל חנוכה.וכתב לה הרב קשתיאל שיש בתים שמדליקים כדי להיזכר במכבים, ויש בתים שחיים את גבורת המכבים ואור השכינה כבר מאיר אצלם!אנחנו מודים לקב'ה שמזימת היוונים להשכיחם תורתך לא צלחה.הרב קוק מנבא שככל שתתקדם ותתחזק מדינת ישראל - יקפידו וישמחו יותר ויותר דווקא במצוות שמייחדות את ישראל. תפילין, ברית מילה, שבת.כבר קורה ויקרה עוד יותר.ואנו מתפללים שכשם שנתן כח למכבים בימים ההם - ייתן ברכה וכוחות לחיילים וכוחות הביטחון בזמן הזה. יילך בתוך מחנותינו ותהיה עוד ברכה וסיעתא דשמיא.שבת שלום וחנוכה שמח.

הרב קשתיאל לחנוכה תשפ'ו:מדוע בחר הרמב'ם בחר לכתוב דווקא בחנוכה את כל הלכות הלל, ולא בחג אחר? וכן הקדים הל' הלל להל' הדלקת הנר.ללמדנו שזאת מהות החג: ימי הלל והודאה.בחנוכה יש ניצחון, לא רק צבאי, אלא גם רוחני.היוונים היללו את מעשה האדם. עשו פסלים לכבוד האדם. לאדם יש יכולות שכליות, חברתיות ועוד.הם המציאו את הדמוקרטיה - דברי האדם הם הכי חשובים.אנחנו אומרים שההלל והשבח ליוצר האדם, בורא העולם.מחלוקת מה מרכז הכובד.ואם ההלל הוא לקב'ה - נהלל רק בני אדם מצד שעושים רצון ה'.בהלל מזכירים את היסוד של הללו עבדי ה'. רם על כל גויים ה'.גם תרבות הגויים בימינו עשויה בהלל לאדם.בחנוכה בולט שהמכבים ביותר אמיצים, נועזים ובלי תחבולות. ויכלו לקשור לעצמם תהילה. אבל בעל הניסים לא מופיעים שמות הלוחמים.מתתיהו כהן גדול ובניו.וכל על הניסים ומעוז צור להודות ולהלל לה'.תמיד נזהרים מהגאווה של תרבות יוון שעדיין בימינו מבלבלת את המוח.היוונים המציאו את המופעים. זמרים, שחקנים, נואמים.והאצטדיון, תיאטרון, מריע להם מוחא להם כפיים.על האצטדיון הזה יצאנו למלחמה.ובמס' ע'ז איסור ללכת לתיאטרון.לא מוחאים כפיים לחזן.הרב קשתיאל סיפר בבדיחותא שבסוף שיעור תורה באוניברסיטה מוחאים לו כפיים.."כי במה נחשב הוא" אל תיקרי במה אלא במה. אסור לעשות מאדם במה.סבא של משפחת ברמן, הרב שלמה מן ההר, היה הרב של שכונת בית וגן, נתנו לו תואר יקיר העיר ירושלים. הוזמן לטקס בתיאטרון.כתב בחזרה שאבותיו לא דרכו בתיאטרון וגם הוא לא ידרוך.התפרסם בספר שיצא לזכרו: 'ההר הטוב'.עסוקה תרבות העולם היום במילוי יכולות האדם וכדו', ויש כוכבים ואלילים שמעריצים. כעבודת כוכבים ועבודת אלילים.ההופעה היחידה אצלנו היא ממקומך מלכנו תופיע.הרמ'ק: וכל שמהללים את ה' - אורו יתגלה!חג חנוכה שמח!

הרב קשתיאל לפרשת וישב התשפו - "ראה שלום אחיך"אנחנו רואים שיוסף מביא דיבת אחיו רעה אל אביהם. רש״י כותב פעמיים שכל דבר רע שהיה רואה אצל האחים – היה הולך ומספר. לא רק שהיה מביא דיבה – אלא כל הזמן. ועל זה יוסף נענש. רש״י מביא שלושה דברים שחשד בהם ולוקה בשלושתם. המדרש הגדול אומר: יוסף, דיברת דיבה על עשרה אחים – תקבל עשר שנים בבית הסוהר.המפרשים מדייקים “הביא דיבה” – לא “הוציא”. להוציא זה לשקר, להביא זה אמת – אבל בכל זאת מביא דיבה תמיד.הרמב״ן אומר שגם על בני השפחות דיבר, לכן גם הם השתתפו במכירה. הספורנו אומר שגם בענייני כבוד העביר ביקורת – “אינכם רועים כמו יעקב”, “יש בעיות”. היו לו הרבה הערות.האמרי אמת (והחתם סופר כמותו) אומר: יוסף היה צדיק ויפה, רצה שהכול יהיה יפה ומושלם. אדם עם חוש מוסרי־אסתטי גבוה – כל דבר קטן צורם לו. כמו רשב״י שיצא מהמערה ושורף עולם שאינו מושלם; או רבי אלעזר שרואה אדם ונראה לו מכוער.יעקב שולח אותו: “לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן והשיבני דבר”. כביכול אומר לו: יש לך נטייה לביקורת, לשלמות וליופי – אבל יופי כולל גם לראות שלום אנשים, לברך, לדאוג, להתפלל, להרחיב לב. כמו שיעקב הגיע לחָרָן – מיד שאל “אחי, מאין אתם? השלום לו?”. רק אחרי זה העיר להם הערה.יוסף צריך לאזן: הרצון ליופי – יחד עם דרישת שלום. ובסוף הפרשה הוא עדיין דורש שלמות. אחרי עשר שנים בכלא הוא רואה את שר המשקים והאופים עצובים ושואל: “מדוע פניכם רעים היום?” – הוא לא יכול להשאיר דבר לא מתוקן.המדרש (לקח טוב): שר המשקים חוזר, שר האופים נתלה. שניהם עשו מעשה מכוער, אבל יש הבדל: זבוב ביין – פשלה, אך הכוונה טובה. אבן בעוגה – רשלנות. כלומר גם בדרישת מושלמות צריך לראות כוונה והשתדלות.זה היסוד של יופי אמיתי: יופי של מצוות, תורה, מוסר – אבל יחד עם ראיית שלום וראיית כוונה. כמו סיפור הרב שטיינמן שבחן ילדים – ילד שניסה לענות ולא הצליח שלוש פעמים – קיבל שלוש סוכריות: שלוש כוונות, שלוש השתדלויות.חנוכה – חג היופי. נרות יפים, שמן זך, מהדרין ומהודר. אבל דווקא ביופי צריך לזכור: “לך ראה את שלום אחיך” – יחד עם ביקורת יש הרבה דרישת שלום, תפילה, ברכה.בסוף יוסף עובר תהליך ארוך עד “בן פורת יוסף… בן פורת עלי עין” – מתקן את העין לבחינת עין טובה. ובסיום – הוא עם האחים בשלום, סליחה וסבלנות.אור הנרות נותן עין נכונה – ראייה שרוצה לתקן, ללמד זכות. העיניים שלנו עיני עם ישראל. שנזכה שְׁעֵינֵי ה׳ המשוטטות בארץ יאירו לנו ברחמים, ויביאו ברכה ושמירה, עד שנזכה לעלות לבית ה׳.שבת שלום וחנוכה שמח.

.

הרב קשתיאל לפרשת ויצא תשפ'ו:המילה "המקום" מופיעה שש פעמים בתחילת פר' ויצא.ותמיד ב'הא' הידיעה.כותב מדרש רבה שהקב'ה הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו.ר' חיים מוולוז'ין מוסיף בנפש החיים בשער ג' משנה, אומר רבי שמעון שכשעומדים לפני המקום צריך לעשות את התפילה תחנונים.חז'ל דווקא בתפילה קראו לה' - מקום.הקב'ה הכי לא שייך לכאורה למילה 'מקום'! מלוא כל הארץ כבודו ואיה מקום כבודו.אבל באמת רק לקב'ה יש מקום. אנו אלו שאין לנו מקום.אבל ברוב טובו וחסדו נתן לנו הקב'ה מקום.אין לנו מקום מצד עצמנו.הדרך שבה הכי בולט שה' נתן לנו מקום זה בתפילה.הקב'ה אומר לנו: מה אתם רוצים מה אתם מבקשים מה אתם חולמים.והוא מקשיב לנו.בתפילה רואים שנוצר לנו מקום.הקב'ה מנהיג עולמו בשיטה שמצמצם כביכול מקומו.סולם - הקב'ה מנהיג עולמו עם מתווכים רבים, אופנים, שרפים...המדרגות האלו נותנות לנו את התחושה וההבנה שיש לנו מקום.(מה שקשה להבין אם מסתכלים רק על הקב'ה ישירות)יעקב בורח והוא לבד בעולם ללא מקום.הקב'ה מתגלה אליו ואומר לו: אני נותן לך מקום, יש לך מקום.כשאנו מקיימים מצוות - יש לנו מקום.אב'ע ובזוהר: סולם- גימט': סיני.לאורך הפרשה רואים שגם רחל ולאה מחפשות מקומן.לאה מוצאת מקומה ע'י שמבינה שכל מקומה מה': ראה ה', שמע ה', והבן השישי: זבול - בית. יש לי מקום.רחל - מתה אנוכי, לא מוצאת מקומה. וכשנולדים הילדים: דנני אלוקים, עם ה' נפתלי, אסף ה' חרפתי.במצוות ובתפילה ובחיפושים - זה מקומנו.מי שמתגאה דוחק רגלי שכינה.בסוף הפרשה ה' אומר ליעקב שהגיע הזמן שיחזור למקומו. לבית אל.שלחני ואלכה אל מקומי - רק כשנולד יוסף שנקרא בית, שנקרא להבה, נוצרת אצל יעקב בהירות של מקום.כשאדם ברור לו שאת מקומו הוא מקבל מאת ה' - אל ייצא איש ממקומו ביום השבת - צבי אלימלך מדינוב: בשבת מקבלים המקום מאת ה'.אם תשיב משבת רגלך - והאכלתיך נחלת יעקב אביך.ופרצת ימה צפונה ונגבה.בתפילה אנחנו מבינים שיש לנו מקום, ויעקב מלמד אותנו, וישא יעקב רגליו - הולך בביטחה.אחרי מאות שנים חזרנו לארצנו.ורק פה מקומנו ופה מתקבלות תפילותינו.השל'ה נקרא הקדוש כי הגיע לארץ ישראל בשביל קדושתה, וכן שאר המכונים הקדושים,יש השל'ה בפרשתנו יעקב אומר לרחל התחת אלוקים אנוכי - מדוע אומר לה זאת? שיתפלל! אלא כיוון שהיה בחו'ל לא יכל להתפלל, אמר לה שלא יתקבלו תפילותיו.גמ' ביבמות - רק אחרי שעלו לארץ התקבלו תפילות אברהם ושרה.החפץ חיים: עיקר קיום המצוות רק בארץ, וכן ברמב'ן בכמה מקומות.שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך.שנזכה לראות מהרה בתקע בשופר גדול לחירותנו ושא נס לקבץ גלויותינו וקבצנו יחד מארבע כנפות כל הארץ.לא שיגיעו רק כתיירים ליום אחד... ויפה שעה אחת קודם.שבת שלום.

הרב קשתיאל לפרשת תולדות תשפ'ו:עד יעקב עוד יכולנו לומר שאין דבר כזה הבדלה עצמית בין ישראל לעמים.אברהם - בגלל שעשה מעשים טובים - נבחר.ויצחק? כי הוא הבן היחיד של אברהם ושרה.אבל אצל יעקב מתחילה סגולת ישראל. ונבחר יעקב מרחם.שני סוגי אהבות בפרשתנו:ויאהב יצחק את עשיו כי ציד בפיו- חזקוני וכלי יקר - צריך סיבה. אהבה התלויה במעשים.ללא הציד - לא היה אוהב אותו.גם בברכות - צודה לי ציד וכו' ואז אברכך.אהבה שצריך לצוד אותה.זאת הנהגת ה' מול אומות העולם.אצל הרומים אל האהבה מחזיק חץ וקשת... ('קופידון').גם יש מנהג היום אצל הגויים שמסמלים אהבה עם לב וחץ - כי צריך לצוד את זה.ורבקה אוהבת את יעקב.הכלי יקר - שאינה תלויה בדברהשל'ה - עוד שינוי בלשון 'אהב', 'אוהבת'...בשפת אמת - כשהיתה רבקה שומעת מרחוק את קולו של יעקב, גם בלי ששמעה מה אמר - היתה אוהבת אותו.ולכן בדיוק כשיצחק רוצה לברך - אומרת רבקה שצריך לברר - שני גדיים - שכבר נמצאים, ולא צריך היה לצאת לצוד.פסח היה - וזהו זמן של הבדלה בין ישראל לעמים. אהבתי אתכם אמר ה'.ולא נתתו לגויי הארצות.לעמך ישראל נתתו באהבה לזרע יעקב אשר בם בחרת.שבת - אם היא יום כזה נפלא של יום משפחה. או כמו שמישהו אמר שזהו 'סטרט-אפ' של העם היהודי.אז תמכור אותו גם לגויים? לא! שייך רק לעם ישראל, שבחר בנו ה'.על ויכוח על הבורות - מביא הרמב'ן מדרש ששלושת הבורות כנגד בתי המקדש.מהר'ל מ'ב - שני מקדשים ראשונים כנגד אברהם ויצחק ונחרבו, אך שלישי כנגד יעקב, שייבנה באהבה עצמית שלא תלויה בדבר, ולא ייחרב.וירח את ריח בגדיו ויברכהו - ולא בשביל האוכל.. ואפילו אם ריח עיזים - ריח גם עדן - ואפילו ריח בוגדיו - אהבתי אתכם אמר ה' - כי אהבה שאינה תלויה בדבר - אהבת אמת.כמים הפנים לפנים - נחזיר לה' אהבה שאינה תלויה בדבר. אדם לומד את כל התורה, גם אם לא 'מתחבר' או מבין איך עוזרת לו בחיים.באורות התורה כותב הרב שכל המצוות הן מצווה אחת.שלא על מנת לקבל פרס.אוהבים את התורה ואת המצוות ואת דבר ה' ואת ארץ הקודש - את כוליותם, ללא תלות בדבר.תתן אמת ליעקב - יעקב היה גדול השקדנים. לא היתה כאהבת התורה שלו.כי יעקב בחר לו י'ה..ונחלתו לא יעזוב.אמת נבחנת לטווח ארוך. א-מ-ת - בירושלמי - לטווח ארוך...גם מי שהביא ציד עושה הרבה מעשים - נגמר מתישהו. גם עשיו. גם היוונים... לא הביאו יוון מאז סוף הציד שלהם בשורה לעולם, או לא קיבלו פרס נובל לאחרונה.הרב קשתיאל שאל את התלמידים כמה נערים בעולם לומדים אריסטו? אך כמה לומדים תורה...חודש כסליו הבא עלינו לטובה יגלה הקב'ה עלינו כל אהבתו וכל הברכות שיחולו עלינו.ובעזרת ה' נגדיל עוד את אור האהבה העצמית כלפי כל התורה, כל ארץ ישראל וכל המצוות.שבת שלום וחודש טוב.

השיעור עוסק בקשר בין יצחק אבינו לתפילת מנחה, ומסביר כי תפילה זו מבטאת "יראת שמים" עמוקה – היכולת לעצור את מרוץ החיים באמצע היום ולהתבטל בפני רצון ה'. יצחק הוא הדמות המייצגת יראה זו, שעוצמתה הייתה כה רבה עד שהשפיעה על הסובבים אותו לחזור בתשובה ולהתמלא יראה בעצמם.הרחבה והסבריצחק ותיקון תפילת מנחה: יצחק אבינו הוא זה שתיקן את תפילת מנחה, כפי שנלמד מהפסוק "ויצא יצחק לשוח בשדה" [00:37]. השדה מרמז גם על מקום המקדש.הקושי והמעלה בתפילת מנחה: תפילת מנחה דורשת יראת שמים גדולה יותר משחרית וערבית, מכיוון שהיא מתקיימת באמצע היום, כשאדם שקוע בעסקיו ובסידוריו. היכולת לעצור את הכל ולהתבטל בפני ה' ("מנחה" מלשון הכנעה ושיעבוד למלך) היא ביטוי עליון ליראה [01:43], [07:29].ההשפעה המגנטית של יצחק: יראת השמים של יצחק הייתה כה עוצמתית שהיא הקרינה החוצה:רבקה: כשרבקה ראתה את יצחק, היא "צנחה מעל הגמל" מרוב יראה ומיד כיסתה את פניה, בדומה למשה רבינו שהסתיר פניו מול הסנה [03:16].הגר וישמעאל: יצחק הצליח להחזיר בתשובה את הגר (קטורה) ואף את ישמעאל, שנתן ליצחק להוביל בהלוויית אברהם מתוך יראה וכבוד אליו [04:41], [05:19].עשו: יצחק האמין בכוחו להחזיר אפילו את עשו בתשובה [05:36].סגולת זמן המנחה: אליהו הנביא נענה דווקא בתפילת המנחה, כי זהו זמן שמסוגל לעורר יראה ותשובה [06:30].סיפור המחשה: הרב מספר סיפור על בעל חנות בתלפיות שהתבקש להצטרף למניין מנחה באמצע יום עמוס. הוא הופתע לגלות אנשי עסקים אחרים מתפללים בנחת ובמתינות ("יישוב הדעת") באמצע היום, והבין שהתפילה אינה הפרעה לחיים, אלא הכנסת הקב"ה לתוך מציאות החיים [09:31].סיכום הברכה: הברכה השורה בביתו של יצחק ובזרעו נובעת מאותה יראת שמים, והגאולה העתידית תלויה בכוחו של יצחק להחזיר את העם בתשובה [12:22].

השיעור עוסק בכוחה של ה"שבועה" כמוטיב מרכזי בפרשה ובחיינו. הרב מסביר שהשבועה היא כלי שנותן תוקף, ודאות ויציבות למציאות מעורפלת, וכמו שהשבת ("שבע") מייצרת ודאות בשבוע, כך השבועה מכניסה את הנוכחות האלוהית והנצחית לתוך חיי המעשה, העסקים וההיסטוריה של עם ישראל.הרחבה והסברהשבועה בפרשת חיי שרה: הפרשה נפתחת ומסתיימת סביב שבועות. אליעזר עבד אברהם יוצא למשימתו רק מכוח שבועה חמורה [00:31], והיא הכוח המניע שמוביל למציאת רבקה. גם אברהם נשבע לאבימלך, והפרשה מלמדת הלכות שבועה (כמו נקיטת חפץ) [01:48].הקשר בין "שבועה" ל"שבע" ול"שבת": יש קשר לשוני ומהותי בין המילים. שבעת ימי השבוע מייצגים את הטבע והחוקיות. העולם הזה ("ששת ימי המעשה") מלא בספקות וערפל (כמו "מודה במקצת" שחייב שבועה). השבת (יום השביעי) היא ה"שבועה" של השבוע – היא מביאה ודאות, עדות ואמונה לתוך המציאות המעורפלת [23:10].השבועה כיוצרת מציאות:יציבות היסטורית: השבועה מאפשרת לאדם לצאת מגבולות הזמן וליצור מחויבות לדורות. עם ישראל שרד את הגלות בזכות שבועת אמונים ("אם אשכחך ירושלים") [11:52] ובזכות השבועה שיוסף השביע את אחיו להעלות את עצמותיו.כוח הדיבור: גם דיבור החלטי, גם אם לא נאמרה המילה "שבועה", נחשב כמחייב ורציני [16:26]. כאשר אדם מדבר בביטחון ("כן", "בטח"), הוא יוצר תשתית שאחרים בונים עליה, ולכן יש לזה תוקף של שבועה.בבית הדין: השבועה נועדה לברר את האמת במקום שבו אין ראיות, ולהוציא את האדם ממצב של ספק ("מודה במקצת") [20:20].הכנסת הקב"ה לחיים: כשנשבעים או מתחייבים (אפילו בכתיבת "בס"ד"), מכניסים את שם ה' לתוך עסקי הממון והחול, ובכך מרימים אותם [26:17].השבועה והגאולה: אנו מזכירים לקב"ה בתפילות את שבועתו לאבות ולדוד המלך. הקב"ה כביכול "כבל" את עצמו בשבועה לגאול את ישראל ולבנות את ירושלים, ולכן הגאולה היא ודאית ואינה תלויה בבחירה, אלא היא חוק טבע מחייב מכוח השבועה האלוהית [43:01].דוגמאות אקטואליות:חיילי צה"ל: הצהרת האמונים ("אני נשבע") מחברת את החיילים לנצח ישראל ומרוממת אותם מעל הפרטיות [29:56].חתונות: מנהג בני עדות המזרח להישבע בחופה, דבר המעניק למעמד תוקף של ודאות ורצינות, לעומת החשש האשכנזי מהפרת שבועה [34:51].

.

.

.

.

(סוכם באמצעות בינה מלאכותית:)כיבוד הורים אינו רק מידה בין-אישית, אלא בסיס ערכי-קוסמי: מתוך כיבוד ההורים נבנית ההמשכיות של עם ישראל, נחשפת צלם-אלוקים בגויים, ומתעצבת אחריות לדור הבא.כיבוד הורים כיסוד ערכי– הרב קשתיאל מדגיש שכיבוד ההורים הוא “שורש החיים” – כלומר, לא תחילתו של ערך נפרד, אלא יסוד שעליו נשען כל המבנה החברתי-רוחני.– הוא מקשר בין מצווה זו ובין המשכיות העם והקשר עם ה’ – בכך שהאדם המביא כבוד להוריו פועל גם בידיעת תפקידו כחלק משרשרת.– כלומר: לא מדובר רק ב"עשה" חיצוני אלא ב"עומק" – חיבור לערכים, אחריות, לשרשרת ההיסטורית-רוחנית.כיבוד הורים בפרשת נח – הקשר לאדם מול האנושות– מתוך פרשת נח (ואולי בהקשר גוי־עולמי), השיעור מדגיש: כאשר אדם מכבד את הוריו – הוא מכיר במקורותיו, בתבנית העליונה שממנה בא, ובכך גם מעמיק את הקשר עם האחרים סביבו.– הוא מדגיש שדרך כיבוד הורים מופיעה “נגיעה” בחזון האוניברסלי: היכולת לחבר בין הייחודי של עם ישראל לבין כלל האנושות.– המקצועי: הענקת כבוד למקורות מאפשרת יצירת “קו חולשה” שממנו יוצאת השפעה, מודל ומופת.יישום מעשי – מה נדרש מאיתנו– התאמה בין הפנים והחוץ: לא די בהקפדה טכנית של כיבוד – צריך לראות את משמעותו בעבודת-הנפש.– עמידה באתגר: לבחון האם בכבוד ההורים אני רק “מטפל בחובה” או באמת מבין את רוח העניין – את הקשר הערכי-רוחני שמאחוריו.– חשיבה על ההשפעה: איך הכבוד שאני נותן להורי משפיע על התנהלותי בקבוצה, בארגון, בחברה – כי אם הכיבוד הוא שורש, אז הענפים – היחסים, ההנהגה, ההשפעה שלי – תלויים בו.שאלות ביקורתיות והזדמנויות לחשיבה– עד כמה בכיבוד ההורים אני באמת מזדהה עם השרשרת המוסרית אליה אני משתייך, ולא רק פועל מתוך הרגל או חובה?– האם אני מנצל את כיבוד ההורים כמעשה “נסתר” שיש בו גם השפעה חיצונית (כגון כבוד חברתי) או כהכרה מהותית?– איך אני מעביר את המודל הזה לדור הבא – לעובדים שאני מייעץ להם (בהקשר שלך, Itay, בתחום הייעוץ האסטרטגי והטמעה דיגיטלית) – כך שהכיבוד יהיה לא רק אישי אלא מערכתי.הסבר מפורט

.

.

.