עיון למדני בסוגיית ידות. הרב פותח בהבחנה בין ביטויי שפתיים בהפלאה לבין דיבור אינפורמטיבי בקידושין וגיטין. הוא מעמיק בסוגיא על ידי הירושלמי נדרים (א:א) התוהה האם לוקים על ידות, על ידי הריטב"א בשבועות יד ע"א, הסבור שאי אפשר להתפיס ביד, ודן על מקומם של הידות בתוך לשון קידושין. הרב מציג את שיטת תוס' והרא"ש (נדרים ו:) שיש יד לקידושין כיוון שהוא מלשון הקדש, קורא לפיה את סוגיית קידושין ז ע"ב, ומבחין בין קניין להקדש בקידושין. לאחר מכן הרב עובר לשיטת הברכת שמואל (סי' א), אשר פותח בדיון מסביב למחלוקת רמב"ן-הרשב"א (קידושין נ ע"א ביחס לנזיר ב ע"ב) בדברים שבלב, על פיו הרב מעלה סדרה של תובענות עקרוניות בנוגע ליחס בין מחשבה, דיבור ומעשה.