בהקשר לדיון האם כוונה שלא בזמנו בעת טבילת האצבע בדם של קרבן חטאת הנזרק על המזבח הפנימי – האם היא הופכת את הקרבן לפיגול – הגמרא מביאה שתי ברייתות הסותרות זו את זו. הדבר מצביע על מחלוקת תנאים בשאלה האם פעולת הטבילה נחשבת כהולכת הדם בקרבנות רגילים.

בתחילה, הגמרא מנסה ליישב את הסתירה על ידי שיוך הברייתות לדעת רבי שמעון וחכמים. לפי הסבר זה, כולם מסכימים שטבילה נחשבת להולכה, אך רבי שמעון סובר שהולכה אינה עבודה חיונית. הסבר זה נדחה, שכן רבי שמעון סובר שאין דין פיגול בקרבנות שדמם נזרק על המזבח הפנימי.

בסופו של דבר, הגמרא מסיקה שכל ברייתא עוסקת בקרבן חטאת מסוג שונה – אחת במזבח הפנימי ואחת במזבח החיצון. הטבילה חיונית בקרבן הנזרק על המזבח הפנימי, כפי שנאמר בפסוק "וטבל הכהן את אצבעו," ולכן כוונה שלא בזמנה בעת הטבילה הופכת את הקרבן לפיגול. לעומת זאת, בקרבן הנזרק על המזבח החיצון לא נאמר "טבילה", אלא "ולקח הכהן את הדם," ולכן אין דין פיגול באותה פעולה.

ריש לקיש מסביר שלפי רבי שמעון, כוונה שלא לשמה בעת הולכת הדם לקרבן חטאת הנזרק על המזבח הפנימי פוסלת את הקרבן, שכן לא ניתן לשחוט את הקרבן סמוך למזבח הפנימי, ולכן ההולכה חיונית. הדבר נראה כסותר את דברי רבי שמעון שאין פיגול בכוונה שלא בזמנה בקרבן כזה, מה שהיה אמור לרמוז שגם כוונה שלא לשמה אינה פוסלת. רבי יוסי ברבי חנינא מיישב זאת בכך שגם רבי שמעון מודה שכוונה שלא בזמנה פוסלת את הקרבן, אף שאינה הופכת אותו לפיגול. הגמרא מסיקה מכך שגם כוונה שלא במקומה פוסלת את הקרבן.

רבא מעיין בעמדת רבי שמעון, כפי שהוסברה על ידי ריש לקיש, בנוגע להולכת הדם למזבח הפנימי. הוא בוחן מקרים שונים בהתאם לשאלה האם רבי שמעון מקבל עמדות אחרות. לדוגמה, אם רבי שמעון מסכים עם דעת בנו שניתן לשחוט קדשי קדשים בין האולם ולמזבח, אז הכוונה פוסלת רק מהכניסה לאולם, שכן ניתן לשחוט סמוך לאולם. מקרים נוספים עוסקים בהולכת הלבונה מהשולחן שבהיכל כדי להקטירה על המזבח החיצון. השלב שבו הכוונה פוסלת תלוי בדעות שונות לגבי קדושת ההיכל והעזרה.

אביי שואל את רב חסדא האם הולכת הדם על ידי זר פוסלת את הקרבן. רב חסדא משיב שלא, ומביא פסוק כהוכחה. רב ששת מביא ברייתא הסותרת זאת. רבה ורב יוסף טוענים שהתשובה תלויה במחלוקת רבי שמעון וחכמים. אביי מקשה על דבריהם. עולא מצטט את פסקו של רבי אלעזר שלפיו גם רבי שמעון פוסל הולכה על ידי זר.

נשאלת שאלה נוספת: האם הולכה ללא תזוזת רגליים נחשבת להולכה? לאחר שלוש ניסיונות לא מוצלחים להוכיח זאת ממקורות שונים, עולא פוסק בשם רבי יוחנן שהולכה תקינה מחייבת תזוזת רגליים.