איזו תבונה שכחנו מאז הילדוּת? או שלחילופין - האם אנחנו נוטים לעשות גלוריפיקציה לילדים, להגיד שהם יותר חכמים, יותר טהורים, ושבפועל הם בני-אדם פחות מפותחים? מילים יכולות לחבק? איך מעלים רעיונות פילוסופיים בכתיבה לילדים? האם ספרות ילדים יכולה לשאול את השאלות הגדולות? למה חשוב להתעקש ולקרוא שירה לילדינו הרכים (לעומת דעתה של נורית זרחי בעניין)? שיחה עם דפנה בן צבי - סופרת ומשוררת לילדים, עורכת ספרותית ומנחת סדנאות כתיבה. בעלת דוקטורט בנושא מושג החזרה בפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית ובפסיכואנליזה, ראשת המחלקה לתרבות, יצירה והפקה במכללה האקדמית ספיר. כתבה חמישה ספרי ילדים. זוכת פרס דבורה עומר לספרות ילדים על ספרה "זוזי שמש", שאיירה עפרה עמית.