בארבעת הפרקים הקודמים בסדרה הצגתי את אזור הקווקז, ייחודיו, הפאזל האתנוגרפי והגיאופוליטי שלו והכוחות הפועלים בו. הקדשתי פרק לסכסוך ולקרע בין הארמנים והאזרים בחבל נגורנו- קרבאך שכבר גרם לשתי מלחמות.

בפרק החמישי והאחרון אדבר על הסכסוך ההיסטורי והאלים בין גיאורגיה לרוסיה, שהתפתח למלחמה בשנת 2008, ומקורו בשליטה על שני מחוזות אסטרטגיים, שמהווים יחד כחמישית משטח גיאורגיה כולה. אך למעשה המלחמה שימשה "בדיקה" עד כמה "המערב" סובלני מול תוקפנות רוסית. מעין "ניסוי כלים" של רוסיה מול המערב.

על מלחמה שהתקיימה לפני 14 שנים ועד היום קיימים לה הדים חזקים כאשר רוסיה מאיימת כיום בפלישה לשטחי אוקראינה.

על חוסר השוויוניות וחוסר הסימטריה בין רוסיה לגיאורגיה לאורך מאות השנים האחרונות ועל היחס הפטרוני והמזלזל של הרוסים כלפי הגיאורגים ואולי גם כלפי כל שאר עמי הקווקז. ועל החשש הכבד של רוסיה שעוד מדינות ברה"מ לשעבר יראו את הדוגמא הגיאורגית, יקבלו ממנה תמריץ ו"יתנתקו" מהחיבוק של "אימא רוסיה", ומכאן אבני הדומינו יתגלגלו הרחק מהאינטרסים הרוסיים.

וגם כמה מחשבות על האידיאליזציה האמריקנית המניפולטיבית שרובנו חוו מילדותם לאהוד את ערכי "המערב" ולראות את רוסיה כ"אויב" או כ"הצד השני", מה שגורם לנו בדר"כ לסלוד מרוסיה באופן אוטומטי ולאהוד את יריבותיה, למרות שמבחינה היסטורית העולם "הנאור" חב חוב גדול לרוסים על הלחימה בנאצים במלחמת העולם השנייה.  

להאזנה רציפה וברורה בצורה מיטבית, אני ממליץ להאזין לחלקי הפרק לפי הסדר.

בתמונה: אנדרטת הידידות רוסיה- גיאורגיה. מימין הצד הרוסי ומשמאל הצד הגיאורגי.

Music by audionautix.com

וכמחווה מכל הלב למאות אלפי כבדי- השמיעה בארץ, להלן תמלול מלא של הפרק.

שלום מאזינות יקרות, מאזינים יקרים, וברוכים הבאים, ברוכות הבאות לפודקאסט "העולם הגדול", פודקאסט שמביא אליכם עד האוזניים ומעבר להן את המקומות המרתקים בעולם, חוויות מסעירות, תרבויות רחוקות, גיאופוליטיקה, היסטוריה, אישים מרתקים ועוד ועוד. זו שוב הזדמנות לומר תודה לכל המגיבים והמגיבות על הפרקים הקודמים, על מכתבי תודה שמגיעים למערכת הפודקאסט, שזה למעשה בואו נהיה כנים, רק אליי. תודה רבה על רוח גבית ותמיכה ליצירת הפודקאסט.

והפעם, הפרק האחרון בסדרה, "הסכסוכים בקווקז - חלק ה'- מלחמת 2008 בין רוסיה וגיאורגיה- יתוש מנסה לעקוץ פיל בחנות חרסינה". להאזנה רציפה וברורה בצורה מיטבית, אני ממליץ להאזין לחלקי הפרק לפי הסדר.

אני מקליט את הפרק הזה ב- 19 בפברואר, שנת 2022. התאריך חשוב כי בשעה זו שאני מקליט עדיין מנשבות רוחות מלחמה בין רוסיה לאוקראינה. האם תהיה פלישה רוסית לאוקראינה? או, מנקודת המבט הרוסית, חזרה לנחלות העבר ולשטחים הרוסים העתיקים שבהם רוסיה החלה, מנסיכות קייב במאה התשיעית, שהיום חלק ממנה הוא אוקראינה. כך שכל צד מביט מנקודת מבט אחרת ומאינטרס אחר. ובכל אופן ועניין, גם אם לא מסכימים עם הגישה הרוסית או עם "הראש הרוסי", אם רוצים להעמיק פנימה, חשוב להבין את מקור הדברים, מהיכן הם מגיעים ולמה הם מגיעים ומהן הסיבות לתביעות הטריטוריאליות של רוסיה, אולי ללא שיפוטיות כלפיה, למרות שרובנו, שהתחנכו במערב, מגיעים מגישה שרואה ברוסיה אויב, "הצד השני", או מעבר ל"מסך הברזל". אחד מידידיי, עולה מאחת ממדינות חבר העמים, טוען שהראש הישראלי לעולם לא יבין את הרוסים ואת החשיבה שלהם.

גיאורגיה התברכה במגוון גדול מאד של נופים מרהיבים. מי שעוקב אחרי פודקאסט "העולם הגדול" כבר שמע אותי לא אחת מדבר בשבחה של הארץ היפיפייה הזו, ואפילו הקדשתי את הפרק הפותח לחבל סוואנטי היפיפה בצפון- מערב גיאורגיה. אחד האתרים התיירותיים המפורסמים במדינה הוא עיירת הסקי גודאורי שמצפון לעיר הבירה טביליסי. כמה ק"מ מן העיירה, בנוף קדומים של פסגות תלולות, שבחודשים רבים מהשנה הן גם מושלגות, בגובה של יותר מ- 2000 מטרים מעל פני הים, ניצבת מאז שנת 1983 אנדרטת הידידות רוסיה- גיאורגיה. את האנדרטה בנה האמן והאדריכל הגיאורגי- רוסי המפורסם בכל העולם, זוראב צרטלי, לציון 200 שנה ל"חוזה גיאורגייבסק", הסכם שלום שנחתם בין הצארית, קיסרית רוסיה, יקטרינה הגדולה, לבין מלך גיאורגיה, ארקלי השני, ב-1783. לא אכנס לנבכי הפרטים ההיסטוריים של החוזה, רק אציין שבהסכם זה, למעשה, גיאורגיה נכנסה רשמית תחת כנפיה של האימפריה הרוסית, לטוב ולרע, וזאת כדי שתשרוד באקלים גיאופוליטי רגיש מאד באותם ימים, כשצבאות פרס והאימפריה העות'מנית קרובים מאד ומאיימים על קיומה. אבל אם הרוסים התחייבו באותו הסכם להגן על הגיאורגים, מספר שנים מאוחר יותר, כשהשליט הפרסי נכנס לתוך גיאורגיה, הם לא עשו דבר כדי לעזור.

אנדרטת הבטון הפנורמית נבנתה בצורת גליל שכמעט סוגר מעגל עם ציורי אריחים צבעוניים לכל היקף המבנה וקשתות- אבן הפונות לנוף המרהיב. הציורים מחולקים לשני חלקים עם מוטיבים מההיסטוריה הרוסית והגיאורגית כשהמסר המרכזי הוא ש"אמא רוסיה" היא האומה הגדולה והחזקה והעם הגיאורגי קטן ותלותי. בצד הרוסי ציורים בצבע בהיר ומואר עם לוחמים אמיצים ללא- חת רוכבים על סוסים גדולים כשהרוח נושפת בעורפם, הורגים בחניתות ארוכות את הדְּרָקוֹן, סמלו של ג'ורג', קדוש- העל של הנצרות האורתודוקסית, ו"אבא סטלין" מפקח עליהם מן הצד. הדמויות נמצאות בתנועה, נראות דינמית, פעלתניות, והשמש החמה והמיטיבה משקיפה ממעל. בעוד שבצד הגיאורגי הצבעים כהים ואפלים יותר, הדמויות נראות קטנות ומפוחדות, כנועות, אולי מפחדות מהקרב, אולי לא "מספיק ראויות" להיות חלק מהאימפריה הרוסית הגדולה. כלומר, בצד הרוסי מאירה השמש את האימפריה, ממלכת האור. בצד הגיאורגי רק כוכבי הלילה נראים ממעל, בממלכת האפילה. אגב, עפ"י האנדרטה, הרוסים מנכסים לעצמם את סמלו של אותו ג'ורג' הקדוש שהזכרתי, שהוא, כמה אירוני, הקדוש שעל שמו, בין היתר, נקראת גיאורגיה.  

ולכן האנדרטה, שנבנתה לבקשת ההנהגה הסובייטית ומעטרת גם את תמונת הפרק שלנו כאן, היא הדוגמא המוחשית והאמנותית ביותר לדעתי לתאר את חוסר השוויוניות וחוסר הסימטריה בין רוסיה לגיאורגיה לאורך מאות השנים האחרונות, ואת היחס הפטרוני והמזלזל של הרוסים כלפי הגיאורגים ואולי גם כלפי כל שאר עמי הקווקז.

(פאוזה מוזיקלית)

אוגוסט 2008. רוב אזרחי העולם המערבי היו עסוקים במשבר הכלכלי הקשה באותה שנה, שהשפיע על רוב כלכלות תבל. וגם מי שלא היו עסוקים בכלכלה באותה עת צפו במסכי הטלוויזיה באולימפיאדת בייג'ינג, שהובטחה להיות האולימפיאדה המסקרנת והיקרה ביותר בהיסטוריה, ולכן רוב עיני תושבי העולם היו נשואות לאירוע הספורטיבי החשוב. אף מנהיג מדינה ב"עולם הנאור" לא "מצמץ" כשהחלה הלחימה בין רוסיה לגיאורגיה. זמן טוב לתקיפה, בדומה למה שהתרחש במהלך המלחמה בחבל נגורנו- קרבאך בין ארמניה לאזרבייג'ן, שאירעה בקיץ הראשון של שיא מגפת הקורונה בעולם ב- 2020, כשגם אז תשומת- הלב הגלובאלית של מרבית מדינות העולם לא הייתה אל המלחמה. Timing is everything. תזמון הוא הכל בחיים.

לכאורה, המלחמה בין רוסיה לגיאורגיה נראתה מלחמה אזורית- טריטוריאלית שארכה "רק" חמישה ימים, על שני שטחי מחלוקת היסטוריים בין רוסיה וגיאורגיה- עוד נגיע אליהם- אך הפוטנציאל האלים של המלחמה היה רב מאד. רוסיה, החזקה ועשירה עשרות מונים מגיאורגיה, לא התכוונה לוותר על דרישותיה ולפי הערכות רבים, הייתה עלולה לגרום לנזק והרוגים רבים יותר בצד הגיאורגי אם לא התערבות זרה דיפלומטית של האמריקנים, הצרפתים והבריטים, התערבות שגם היא הייתה באיחור ניכר ובאופן רפה. התערבות מאוחרת זו נתנה לרוסיה רוח גבית לפלוש גם לחצי האי קרים באוקראינה בשנת 2014 ולספח חלקים ממנה, סיפוח שקיים עד היום. למעשה, עד היום, חודש פברואר שנת 2022, קיימים הדים חזקים לאותה מלחמה בין רוסיה לגיאורגיה כשרוסיה מאיימת גם כרגע על המערב- זה מופיע בכותרות העיתונים הבוקר- בפלישה לחלקים נוספים על אדמת אוקראינה, שוב, לֶקַח מ- 2008.

לכאורה, מלחמה קצרצרה שנוגעת ישירות רק לשתיים ממדינות הקווקז. בפועל, ומאחורי הקלעים, הייתה פה סכנה למלחמה כוללת ונפיצה מאד, כשארה”ב, יחד עם בעלות בריתה מאירופה, ובסיוע ותמיכה של שאר מדינות ברית נאט”ו, היו קרובות להתערבות פעילה, ואז, מי יודע איך המלחמה הייתה מסתיימת. הסכנה להתדרדרות הייתה גדולה. והסיבה לכך במילה אחת: השלכות. למלחמה היו השלכות גיאופוליטיות מרחיקות- לכת על האזור. זו הייתה המלחמה הראשונה של רוסיה נגד מדינה ריבונית מאז התפרקות ברה”מ ב- 1991. כלומר, רוסיה תוקפת מדינה ריבונית שכנה שאפילו הייתה חלק מברה”מ לשעבר, חלק מבשרה עד לא מזמן, ונסיבות התקיפה, לפי הרוסים, הן הגנה על שטחי מולדת, על שני מחוזות אוטונומיים ששייכים לרוסיה, ולפי הטענה הרוסית הגיאורגים השתלטו עליהם. ולמעשה, זה היה ניסוי כלים מול המערב, בדיקה "בקטן", בשטח שרוסיה העריכה שתקיפתו לא תגרום לאמריקנים, ובכלל למדינות המערב ונאט"ו, לצאת מכליהם. בדיקה עד כמה "המערב" סובלני מול תוקפנות רוסית. את שם הפרק- "גן ילדים ללא גננת"- זוכרים? כי מבחינת רוסיה, גיאורגיה משמשת "סוכנת" מערבית. הצלחת המעבר של גיאורגיה, תוך כשני עשורים, ממדינה כושלת, מושחתת ובעלת כלכלה נחשלת לדמוקרטיה צעירה ומבטיחה בעלת מוסדות מדינה חזקים ושקופים, והשאיפות שלה להצטרף למרחב האירופי, לברית ההגנה של נאט"ו ולמרחב האירופי-אטלנטי- ואולי בהמשך גם לאיחוד אירופה- כל אלה נתפסים בעיני הקרמלין כאיום ביטחוני ואסטרטגי גדול. ולכן רוסיה השתמשה נגד גיאורגיה מאז תחילת שנות התשעים בתעמולה, מה שנקרא פרופגנדה, במסעות הסברה רבים, בלחץ כלכלי חזק, וכן, בטח ניחשתם כבר, גם בפייק ניוז ובמתקפות סייבר, כל זאת כדי לזרוע בלבול וכאוס בתוך גיאורגיה, בקרב תושביה וההנהגה שלה. רוסיה גם פעלה רבות כדי לגרום ללחץ דיפלומטי ולדעת- קהל אנטי גיאורגית בקרב מדינות המערב כך שבבוא היום הן לא יחושו לעזרתה. והיום הזה אכן הגיע. באוגוסט 2008.

רוסיה גם חששה מאד מהחיבור הכלכלי, הדיפלומטי והצבאי הישיר בין ארה"ב למשטרו של נשיא גיאורגיה באותה תקופה, מיכאיל סקאשווילי, חיבור עליו דיברתי בהרחבה בפרקים הקודמים של סדרת "הסכסוכים בקווקז". רק זה היה חסר לרוסיה בתחילת שנות התשעים, שעוד מדינות ברה"מ לשעבר יראו את הדוגמא הגיאורגית, יקבלו ממנה תמריץ ו"יתנתקו" מהחיבוק של "אימא רוסיה", ומכאן אבני הדומינו יתגלגלו הרחק מהאינטרסים הרוסיים.

מבחינת הרוסים, עם עוצמתם הצבאית והפוליטית, גיאורגיה היא כמו, סליחה על הביטוי, "יתוש" שניתן למחוץ בקלות. כלומר, ברמה העקרונית, בכל עת שרוסיה תחפוץ לצאת ללחימה נגד גיאורגיה בעילה כזו או אחרת, בעיתוי כזה או אחר, היא תוכל לעשות זאת, כמובן לא במידה עוצמתית מידי כדי לא לעורר נגדה התנגדות רבה של מעצמות המערב, ולכן חוסר השוויוניות וחוסר הסימטריה בין רוסיה לגיאורגיה ברמה הבסיסית ביותר ולדעתי גם חוסר הכבוד, העוינות והמתיחות התמידית בין שתי המדינות.

באופן אישי, יש לי אני חושב כמו לרוב האנושות, איזו חיבה לגדול, למוצלח, לנשגב, למוכר לנו מילדות מהטלוויזיה ומהקולנוע, למדינות הגדולות האלה ששולטות, גם ברמה הפסיכולוגית, במחשבה שלנו, ב"סטייט אוף מיינד" שלנו.

אני חושב שעבורנו (כל תושבי מה שנקרא העולם המערבי) איזו אידיאליזציה לאהוד את ערכי "המערב" ולשנוא את רוסיה. לדעתי עשו לנו את זה באופן קצת מניפולטיבי ומאד שחור- לבן- הטובים מול הרעים. זה עושה איזה סדר בראש. רובנו הישראלים אוהבים את אמריקה הגדולה, רוצים לגור בניו יורק, ישמחו לגרין קארד, ישמחו מאד אם ארה"ב תפתח שעריה לישראלים ללא ויזה, משתמשים במושג "תפס אמריקה" וכו'. מצד שני אני הייתי בעד האינדיאנים במערבונים- אלה גם לא אינדיאנים- ובכלל הייתי נגד הקרבות האלה ואף- פעם לא באמת אהבתי והבנתי את הסגידה לאמריקה. לא מרגיש איתה בנוח. הסגידה הזו מרגישה לי קצת מלוקקת,