התכנסנו באולפן של בית אריאלה כדי לדון בשאלות הרות גורל - כמו מה זה פולאובר... ועדיין לא ידענו שבעוד יומיים, שהם תקבל בשורה מרעישה. שוחחנו על כתיבה חתרנית, למה היא חשובה, האם הילדים של היום צריכים יותר ספרים שלא נותנים להם שום ערך, או שמא ישנה אלטרנטיבה? שאלנו שאלות קשות, וביניהן היחס בספרות לסטיגמה, וההבדל בין ״שמן״ כתיאור עובדה לעומת ״שמן״ ככינוי גנאי. האם כתיבה על ביאליק יכולה להיות חתרנית? האם תפקידה של הספרות לספר את האמת? והאם באוטופיה ספרותית כל הספרים יאמרו את כל האמת?