מוזמנים לקורסים וובינרים בחינם, הצטרפות לרשימת התפוצה שלנו, ערוץ הכשירים, צ׳קאפ פיננסי ועוד

למה, אם וכאשר ענני המלחמה יתפזרו, אפשר לצפות כאן לעליית ערך שלא נראה בשום מקום אחר? רו"ח אמיר איל, בעלים ויו"ר קבוצת ההשקעות אינפיניטי-אילים, בניתוח מרתק על השווקים

הוא מלווה מקרוב את שוק ההון והכלכלה הישראלית כבר כמה עשורים טובים. הוא מעיד על עצמו שחווה כבר כמה וכמה “סופי עולם”, החל ממפולת הבנקים של 1983. הוא גם אורח קבוע בסלון של כולנו, מ”לילה כלכלי” הוותיקה של ערוץ 10 ועד “הכרישים” של קשת. עם פרספקטיבה כל כך מכובדת, וניהול של 20 מיליארד שקל מכספי הציבור, בהחלט כדאי להקשיב לניתוח שלו – הן במאקרו והן במה שנוגע לשווקים וסגמנטים ספציפיים. ובניתוח של רו”ח אמיר איל, בעלים ויו”ר קבוצת אינפיניטי (בית השקעות וחברת גמל, גם בית ההשקעות הנפרד אילים) – ישראל היא מקום מצוין להיות בו. 

כן, גם עמוק בתוך החודש התשיעי למלחמה שעוד לא רואים את סופה, גם מול מערכה דיפלומטית קשה, אנטישמיות מבעבעת ומה שנראה כאמברגו נשק הולך ומתהדק, ולמחרת תקיפה ישראלית בזירה רחוקה ולא מוכרת, עיר הנמל חודיידה שבתימן – איל אופטימי למדי. הוא מזכיר את אירופה המתחמשת לראשונה זה 80 שנה מאימת הרוסים, ופוסק: מי שרוצה להגן על השמיים שלו ורואה יירוטים כל כך מרשימים, את חץ 3 שעושה את העבודה, פחות מתרשם מאיסור כניסה לסלון אווירי כזה או אחר. על הרקע הזה, כשסביב 130-120 חברות – לרבות חברות “ברזלים” ותיקות – הן כיום חלק משרשרת האספקה החיונית של תעשיות הנשק המתוחכמות של ישראל, איל מדבר על עשור זהב שמצפה לכלכלה המקומית, לא פחות.   הוא מונה חמישה מנועי צמיחה אימננטיים:1. הדמוגרפיה, החריגה בכל קנה מידה ביחס ל-OECD (גידול של 2.2% באוכלוסייה מדי שנה), ופירושה ביקוש תמידי למגורים, לתשתיות, לעבודה ולכסף נוסף, כדרייב קבוע שמזין את הכלכלה מלמטה.2. הביטחון, בעולם דו-קוטבי וכאוטי שחייב להתמגן ולהיערך לבאות.3. הגז הטבעי וספיחיו (כולל מאגרים שמייצאים נפט וחומרי גלם חיוניים נוספים), על כל העוצמה שעצמאות אנרגטית מביאה איתה. למשל, העובדה שעליית מחירי האנרגיה בעולם הופכת בהדרגה לבשורה טובה עבורנו, כיוון שהפכנו מקונים למוכרים. או העובדה שהעיר הראשונה שתוחשך בעימות נרחב עם חיזבאללה היא בכלל קהיר, התלויה בגז הישראלי. או זה שתקיפת האסדות תהווה למעשה פגיעה ישירה באינטרסים בריטיים ואמריקאיים, בגלל מבנה השותפות העסקית. או האפשרות שהפרוזדור הימי והיבשתי לסין, גם כמחזיקת הנמל החדש בחיפה וכמי ש”קנתה” את איראן לעשרות שנים, יהווה אולי גורם מרסן מול האיראנים.4.הטכנולוגיה, שגם אם היא חווה האטה (שאותה אגב איל מייחס יותר מהכול לריבית האטרקטיבית אשר מרחיקה משקיעים מה-VC), וגם אם אנחנו קצת מאחור בנושא ה-AI, אין תאגיד ענק שלא מחזיק כאן מרכז פיתוח ונשען יותר ויותר על האקוסיסטם הישראלי. 5. הדנ”א החדשני והשוקק שמאפיין אותנו. המנטליות שזורמת לנו בעורקים. לצד כל זאת, צריך גם לזכור את הסכמי אברהם, את הקרע המחריף בין סונים לשיעים ואת התזזית הכללית במזרח התיכון, שיחד עם חמשת מנועי הצמיחה, יוצרים עולם שלם של הזדמנויות לבריתות אסטרטגיות רוויות אינטרסים משלל סוגים. ה"סיפור" הוא לא הסיפורהגישה שלו להשקעות היא זהירה, אפילו שמרנית. הוא למשל לא נוטל חוב, אלא נשען אך ורק על צמיחה גנרית, ומעולם לא שם את כספם של המשקיעים דרכו היכן שאין ודאות שהדאטה אמין (ע”ע סין). להשקעות הוא ניגש תוך ניהול סיכונים הדוק, ללא חשש אך עם תשומת לב יתרה לפרופורציה. והסיפור הגדול מבחינתו הוא לא ה”סיפור” (למשל, מניית זום בתחילת הקורונה) אלא המחיר באותה נקודת זמן. מתוך הגישה הזאת, נכון לעכשיו ובשים לב למחיר, הוא מזהה כסגמנטים מעניינים את תחום התשתיות (חברות בנייה, אגב פינוי-בינוי יותר מיזמות, צורך במגורים לאוכלוסייה הצומחת והשיקום שאחרי המלחמה), הבנקאות והקמעונאות. איל מזכיר שהצטברו כאן סכומי עתק בחסכונות הפנסיוניים שכעת מנהליהם חופשיים יותר להשקיע, ללא הקצאה לאג”ח מיועדות. לכאורה, רק מהסכום שהשתחרר ניתן לפתור את בעיית הבנייה. אבל בסוף, הכול עניין של ניהול והסרת חסמים ביורוקרטיים. מישהו צריך לקבל את ההחלטה, ובהקשר הזה, עם אין סוף ערעורים – חלקם מוצדקים וחלקם פחות – התהליכים מתעכבים לנצח, כמעין פגם קבוע בדמוקרטיה. אבל לא תהיה ברירה: ישראל חייבת לסגור את פערי התשתיות ביחס לאירופה, בדגש על תחבורה ציבורית, ונדרש אקלים מסוים של הנהגה כדי שזה יקרה. כך או כך, ביום שאחרי המלחמה וחוסר הוודאות שמאפיין אותה, איל מניח – וגם מאמין (ובאותה הזדמנות מזכיר שהשקעות זה לא רק אנליטיקה, צריך גם להאמין במשהו) – שהשוק הישראלי “יעוף”. אם ישתחרר מה שצריך להשתחרר כאן, אנחנו צפויים לעליית ערך דרמטית שקשה יהיה למצוא במקומות אחרים.  בהשקעות חו”ל, אינפיניטי היא בחשיפה משמעותית לארה”ב, עם השקעות גם באירופה. למי שרוצה לפזר גם מעבר, איל ממליץ על סל מדדים, אולי MSCI שידגום את יפן וה-BRIX, אך ללא חשיפה רחבה לסין מהסיבות שצוינו קודם. גם אירופה, למרות חברות לגסי מצוינות, היא בעייתית בעיניו לטווח הארוך, עם אי שקט פנימי ותהליכים דמוגרפיים שצריך לשים אליהם לב. ניתחנו יחד את שוק האמריקאי, על השסעים, הגירעון והחוב הענק שמאפיין אותו כעת, ואת מלכודת החוב והייצור שהסינים טמנו בהצלחה רבה. ניתחנו את מגמות הדה-גלובליזציה והגלישה בחזרה לעולם מקוטב, על כלל המשמעותיות הכלכליות הנובעות מכך. ולבסוף, גם את הפוליטיקה בוושינגטון, כאשר תוך כדי השיחה שלנו התחוללה שם דרמת ענק עם גלי הדף בעולם כולו – ג’ו ביידן הודיע על פרישה מהמרוץ. את ההשפעות המיידיות על הבורסה נגלה רק למחרת, עם חידוש המסחר.