איך ייתכן שיהואחז נמשח בשמן המשחה אם יאשיהו גנז את שמן המשחה? מה עוד גנז יאשיהו, ומדוע?

המלך והכהן הגדול נמשחים בדרכים שונות — כיצד מתבצע כל אחד מהם?

מלכים נמשחים ליד מעיין כסימן טוב לכך שמלכותם תימשך לאורך זמן. הגמרא נכנסת לדיון רחב יותר על נוהגים שונים שאנשים נוקטים כדי לחפש סימנים — האם יחיו בשנה הקרובה, יצליחו בעסק, יחזרו בשלום מנסיעה, וכדומה. ישנם חכמים שמזהירים מפני הסתמכות על סימנים כאלה. אך אביי אומר שכיוון שאנו רואים שסימנים אכן משמעותיים, ראוי לאכול מאכלים סמליים בראש השנה — כמו דלעת, סלק, תמרים ואחרים — משום שהם גדלים במהירות, וזהו סימן טוב לשנה הקרובה.

רבי מאיר חולק על המשנה, וסבור שאפילו כהן גדול שנכנס לתפקידו על ידי לבישת בגדי הכהן הגדול (ולא על ידי משיחה) חייב להביא פר אם חטא. מה מקורו של דין זה? עולה קושיה, שכן המשך המשנה נראה שתואם את עמדתו של רבי מאיר. האם ייתכן שהמשנה מחולקת — חלקה לפי רבי מאיר וחלקה לא? ואם לא, כיצד ניתן ליישב את המשנה? שלוש תשובות שונות ניתנות לשאלה זו.

המשנה מלמדת שישנן חמש מצוות שנצטווה בהן הכהן הגדול, והן חלות גם על המשוח מלחמה, הכהן המדבר אל העם לפני יציאתם למלחמה. ברייתא מביאה את המקור לכך.

רבא שאל את רב נחמן האם כהן גדול שנעשה מצורע רשאי לשאת אלמנה. רב נחמן לא ידע את התשובה. רב פפא שאל את אותה שאלה, ורב הונא בר רב נחמן השיב לו.

המשנה דנה בהבדלים בין כהן גדול לכהן רגיל בדיני אבלות, במיוחד בשאלה האם מותר להם לעבוד בבית המקדש כשהם במצב של אונן (התקופה שבין פטירת קרוב לקבורה), ובאופן קריעת הבגד. הכהן הגדול קורע את בגדו מלמטה, והכהן הרגיל מלמעלה. רב ושמואל חלוקים בפירוש המונחים "למטה" ו"למעלה" בהקשר זה.

המשנה פוסקת שמעשה שנעשה בתדירות גבוהה קודם למעשה שנעשה בתדירות נמוכה. בנוסף, אם מצווה אחת מקודשת יותר מחברתה — היא קודמת. מהיכן נלמדים עקרונות אלו?