קרבן פסח שנשחט שלא בזמנו, מתוך כוונה לקרבן אחר, נידון כקרבן שלמים – ללא קשר לסוג הקרבן שאליו כיוון. הגמרא מחפשת מקור להלכה זו. בדף ח' בזבחים הוצע פסוק העוסק בשלמים כבסיס, שנראה כרומז לקרבן הפסח.
לאחר שהועלתה קושיה על הדרשה, הגמרא מציעה הסבר מסוים, אך הוא נדחה. מוצעת גישה שנייה, שגם היא נתקלת באותה בעיה. מובאות שלוש תשובות אפשריות; הראשונה נדחית, והשלישית נבחנת מול ארבע קושיות – שכולן נפתרות.
בהמשך, הגמרא שואלת: אולי הפסוק המדובר אינו עוסק בפסח אלא באשם? לאחר בירור אפשרות זו, הגמרא מעמיקה עוד ומעלה חשש שהפסוק כלל אינו מתייחס לפסח – וגם חשש זה נפתר.
לבסוף מובאת אמירה של מבוג בנוגע לחטאת שנקרבה שלא לשמה. עם זאת, לא ברור למה בדיוק הוא מתכוון ומהי פסיקתו. מובאות כמה פרשנויות שונות, שכל אחת מהן מציעה הבנה שונה מדברי מבוג לעומת ההבנה הראשונית.