זבחים טו - ז' בתשרי, 29 בספטמבר
Description
בהמשך לפסיקתו של עולא, שלפיה הולכת הדם ללא תזוזת רגליים אינה נחשבת הולכה, הגמרא בוחנת האם ניתן לתקן מצב שבו ההולכה נעשתה מלכתחילה ללא תזוזת רגליים. הניסיון הראשון להוכיח שניתן לתקן זאת מובא מן המשנה בזבחים דף לב, אך ההוכחה נדחית. לאחר מכן מובאת ראיה חד-משמעית מדבריו של עולא בשם רבי יוחנן, הקובעת שהפגם אינו ניתן לתיקון. רב נחמן מקשה על עולא שתי קושיות מהמשניות בזבחים דפים לב וכה. הקושיה הראשונה נענית, אך לא באופן משכנע, ואילו השנייה נותרת ללא מענה.
הגמרא מציעה פירוש חדש למחלוקת שבין רבי שמעון לחכמים במשנתנו בנוגע להולכה. לפי פירוש זה, כאשר רבי שמעון פוסק שכוונה פסולה בעת ההולכה אינה פוסלת את הקרבן, הוא מתייחס דווקא להולכה שנעשית ללא תזוזת רגליים. אולם פירוש זה זוכה ללעג מצד חכמי ארץ ישראל. בתחילה הגמרא מסבירה את הלעג בכך שלפי רבי שמעון, לא תיתכן כלל פסילה בכוונה פסולה בעת הזאת דם חטאת העוף, למרות הידוע שכוונה פסולה בעת ההזאה יכולה לפסול. הסבר זה נדחה, ומובא נימוק משכנע יותר: דבריו של רבי שמעון במשנה מבהירים שהוא דיבר על הולכה ברגליים. הוא מסביר שהולכה עשויה להיות מיותרת, משום שניתן לשחוט את הקרבן סמוך למזבח. רק הולכה ברגליים נחשבת מיותרת, שכן גם כאשר הקרבן נשחט סמוך למזבח, צריך להעביר את הדם אליו ביד.
הגמרא דנה במקרה שבו זר הוליך את הדם למזבח, ולאחר מכן כהן החזירו למקומו המקורי והוליכו כראוי. יש מחלוקת האם סדר פעולות זה פוסל את הקרבן או מכשירו. במקרה הפוך, שבו כהן הוליך את הדם, וזר החזירו למקומו ואז הוליכו שוב, יש מחלוקת האם מקרה זה דומה לקודם. רב שימי בר אשי מקשר בין שני המקרים: מי שמתיר במקרה הראשון אוסר בשני, ולהפך, בהתאם לשאלה האם הפעולה הראשונה או האחרונה היא הקובעת. רבא, לעומת זאת, אינו מקשר בין המקרים, וטוען שבשניהם המקרה השני פסול, שכן מרגע שהדם הורחק מהמזבח, יש להחזירו באופן כשר – כלומר, על ידי כהן.
רב ירמיה מביא בשם רב ירמיה מדפתי, שהשאלה האם דם שהובא למזבח והורחק ממנו צריך להיות מוחזר, היא עצמה מחלוקת בין רבי אליעזר לחכמים במשנתנו. פירוש זה מבוסס על הסברו של רבא למשנה. אביי מקשה על פירוש זה מברייתא ודוחה אותו, ורבא מודה לדבריו.
המשנה מונה מקרים שונים שבהם טיפול בדם על ידי אדם שאינו ראוי לעבודת המקדש פוסל את הקרבן. הדוגמה הראשונה היא זר. מהו המקור לכך? אפשרות אחת היא ללמוד זאת מויקרא פרק כב פסוקים ב–ג, ואפשרות נוספת היא קל וחומר מכהן בעל מום.