חלק ד׳-
איך מתחילים לשנות את המציאות? תוכנית ביידן מציעה צעדים אמיצים: התמודדות עם איראן, קידום מדינה פלסטינית ונורמליזציה עם סעודיה. ד״ר שאול אריאלי מסביר איך נוכל להבטיח את עתיד ישראל .

הצטרפו לחלק הרביעי והאחרון בסדרה שתשנה את חשיבתכם על הסכסוך הישראלי-פלסטיני!
סדרת הבינג׳ של אל״מ במיל, ד״ר שאול אריאלי, מומחה לסכסוך הישראלי- פלסטיני, כל פרק חושף זווית אחרת - מהנרטיב ההיסטורי ועד הצעדים הנדרשים לבניית עתיד משותף.



טקסט הפרק המלא:
איך ניתן להתחיל כיום ביישוב הסכסוך? צריך מנהיגות אחרת ואמיצה. קחו את תוכנית הנשיא ביידן למזרח התיכון, שהיא בנויה משלושה מרכיבים עיקריים הקשורים זה בזה. הערכות אזורית מול איראן ושלוחיה באזור, הכוללת גם ברית ביטחונית רחבה עם סעודיה, קידום מדינה פלסטינית, ונורמליזציה של סעודיה עם ישראל. ישנם צעדים מכינים ומשלימים לתוכנית הזו שכוללים את הפסקת הלחימה בעזה, שחרור החטופים והאסירים ועוד. ישראל זקוקה היום מכל הסיבות לעסקה הזאת כדי להבטיח את עתידה, את ביטחונה, את כלכלתה ואת מעמדה בקהילה הבינלאומית. ולפיכך, לאחר הפסקת הלחימה בעזה ובצפון, במקביל לשחרור מלא של החטופים, על החבילה הישראלית פלסטינית להסכם האמריקאי-סעודי, להיות מאוזנת בין האילוצים הפוליטיים, לבין הצורך בקבלת מחויבות אמיתית לישוב הסכסוך, בטווח הנראה לעין, במודל פתרון שתי המדינות. לשלב הראשון, שלושה תחומי פעולה. ראשית, הדקלרציה המחייבת . על ישראל להכריז על מחויבותה לפתרון שתי המדינות. אך אין להסתפק במודל הנאום של בר אילן מ-2009. בנאום ההוא נתניהו שירטט במילים את חזון השלום של טראמפ, והיה בתכנים שלו המפורטים פארסה של רעיון שתי המדינות. חזרה אליה משמעה הבטחת הקיפאון המדיני. יש להבטיח כי הצהרה הזאת תלווה במשפט המופיע בהסכמים עליהם חתם נתניהו, על פי החלטות 242 ו338, ולהוסיף את הפרמטרים שהוסכמו במשאים ומתנים המוקדמים. במקביל, על מחמוד עבאס והפלסטינים לקיים בחירות לפרלמנט הפלסטיני, לנשיאות ולמועצה הלאומית הפלסטינית של אש״ף, על מנת להבטיח שיהיה ייצוג לגיטימי ומחייב של העם הפלסטיני, הם חייבים לפרק מהחמאס את הזרוע הצבאית שלה, להכיר בישראל ובהסכמים החתומים עימה, על ידי כל המועמדים לבחירות. שנית, מהלכי אמון ובניית המדינה שבדרך. על ישראל להציג תוכנית ריאלית, לרציפות פלסטינית ב׳גב ההר׳, במתווה שתוכנן על ידי שרון ואולמרט בזמנו. בכלל זה ישראל תעביר במיידי את שני האחוזים של שטח A ו-B, שגלשו לשטחי C, לאחריות של הרשות הפלסטינית. המהלכים האלו יבטיחו, כי בתקופת ניהול המשא ומתן להסדר קבע, הפלסטינים שיהנו מרציפות טריטוריאלית בשטחי B, ייאלצו לפרוס תחנות משטרה, ויש לחייב אותם לאכוף חוק וסדר ולהפגין משילות בכל השטחים שבאחריותם. כמו כן, הרש"פ תפרוס את כוחותיה, בליווי כוח בין ערבי בשלב הראשון, ברצועת עזה, ותחדש את התאום הביטחוני, גם באזור הזה. שלישית, בניין הכלכלה הפלסטינית. על ישראל להתחייב על העברה קבועה, ובלתי מותנית, של כספי המיסים שהיא גובה עבור רשות הפלסטינית. ישראל והרשות ייגבשו תוכנית, לעדכון הסכמי פריז, ובכלל בניית מנגנון סילוקין עצמאי עבור הפלסטינים. בהתאם לכך, ייקבעו בין ארצות הברית, סעודיה וישראל, מהלכים ראשוניים לנורמליזציה, ולכינון ברית אזורית, כנגד כל הספוילרים לתהליך, ובראשם, איראן ושלוחיה. בשלב השני, בכפוף לתוצאות של השלב הראשון, ייפתחו שלושה ערוצי משא ומתן, להסדר קבע. הראשון, בין ישראל לפלסטין, בתיווך אמריקאי וערבי, על ארבע סוגיות הליבה, גבולות, ביטחון, ירושלים ופליטים, בהתאם לפרמטרים שנקבעו באנאפוליס 2009. השני, בין ישראל לעולם הערבי, על פי הצעת השלום של הליגה הערבית, שתעסוק בעיקרה, בצעדי הנורמליזציה, ובברית האזורית המורחבת. השלישי, בין ישראל ופלסטין, לקהילה הבינלאומית המעורבת, ביחס להסכמים כלכליים, הסכמים ביטחוניים, מנגנון לסוגיית הפליטים סיוע צבאי ועוד. לכל אחד מהערוצים האלה ייקבע סרגל זמנים למימושו, במקביל ובאופן מותנה באחרים. בשלב השלישי ואחרון, ההסכמים שנחתמו בשלושת הערוצים, ייושמו במקביל, ובאופן מותנה, על פני ציר זמן משותף, וזה יכול לקחת שנים. חבילה רב שלבית, רבת משתתפים ורב תחומית זו, תבטיח את מטרותיה של תוכנית ביידן. אסור לה לארצות הברית להסכים על עסקה מרודדת יותר, כי בכך היא תנציח את המציאות המדממת כיום. על הצדדים כולם להבין, כי זו האפשרות היחידה לעצור את ההסלמה החמורה, ולהציב תקווה מחודשת בפני העמים. לא נפריז אם נאמר, כי זו היא הזדמנות היסטורית, שלצערנו נקנתה, במחיר חייהם של עשרות אלפי פלסטינים, ומאות רבות של ישראלים, בהרס הרצועה ופינוי של יישובי הנגב המערבי. ולכן אסור אסור לנו להחמיצה, על מנהיגות אחרת ואמיצה לצעוד בדרך הזאת.