שיעור סיכום. בשיעור הרב מתייחס להוכחת אריסטו, והרמב"ם בעקבותיו, על אפשרי המציאות ומחויב המציאות – כשהנקודה היא שעצם העובדה שכל דבר בעולם יכול להשתלשל מסיבתיות עד אינסוף, היא עצמה מוכיחה שהיא סופית, תמיד יהיה משהו אחר שיגדיר אותה. מבחינה זאת החומר הוא תמיד אפשרי המציאות. מזה עצמו נגזר חיוב האלוקים, חיוב הנקודה העצמית שמאפשרת קיום של אינסוף נקודות לא עצמיות.

הרב מרחיב את הדיון ל'אינסוף טוב' ו'אינסוף רע', ששניהם מכריחים את האמונה – הטלת הספק שמהווה נקודה ודאית, תמיד ניתן להטיל ספק, משמע שהספק עצמו הוא ודאי ומחייב מציאות מוחלטת עצמית.

בסוף השיעור הרב מתייחס לגישה המהפכנית של רבי נחמן שעל-פיה לאחר שנבראו ישראל וכשעושים רצונו של מקום הם הופכים את העולם למחויב המציאות.