כולם משקרים. Everybody lies. גם אתם. גם אני.

השאלה היא לא האם אנחנו משקרים – אלא עם אילו שקרים אנחנו אנחנו מוכנים לחיות בשלום. 

שקרים לבנים - הם שקרים שאנחנו מספרים כדי לגרום לאחרים להרגיש טוב יותר.

רציונליזציה - היא שקרים שאנחנו מספרים כדי לגרום לעצמנו להרגיש טוב יותר. 

לשני השקרים האלה יש מכנה משותף -  הם גורמים לנו להרגיש טוב, אבל באותו זמן הם מרחיקים אותנו מהמציאות.

בארגונים, הם גובים שני מחירים רציניים:

פעם אחת הם מונעים למידה אישית וארגונית ופעם שניה הם מכרסמים ביחסי האמון לאורך זמן.

אם לא נשים לב, אנחנו יכולים למצוא את עצמנו במצב שבו התחושה האישית חשובה יותר מהאמת התפעולית, וזה עלול להוביל לארגון שמונע מרגשות ולא מעובדות.

אז האם אתם באמת מעדיפים לדעת על פני לא לדעת?ואם כן – האם אתם גם אומרים את האמת לאחרים בארגון?

איך שקרים קטנים הופכים לבעיות גדולות, ואיך מנהלים יכולים לזהות אותם ולהעיז לשנות כיוון.