כל הנשים שנשאו על גביהן את השירות הצבאי - ושנים אחר כך, את הצלקות הבלתי נראות שלו. זהו פרק פתיחה שנכתב באהבה, אומץ ורגישות, על ידי ירדן אשכנזי - אישה שלא הייתה לוחמת, אבל נלחמה כדי לזהות את מה שעובר עליה ולהשמיע את קולה.

ירדן מספרת על הדרך הארוכה של ההבנה, ההכרה והצמיחה מתוך פוסט-טראומה צבאית, ומארחת את רעי כהן - קצין בגולני, מפקד לשעבר וחבר קרוב, שהיה האדם הראשון שאמר לה: "יכול להיות שעובר עלייך משהו." שניהם חוזרים לאחור אל השירות בצוק איתן, ואל הדרך שהובילה להבנה ולחברות אמיצה שנולדה מתוך כאב משותף.

בפרק נשמע על הפער שבין החזות הצבאית הקשוחה לבין השבר השקט שמגיע אחריה, על רגעי ההבנה הראשונים שבהם מתברר שפוסט-טראומה אינה נחלת לוחמים בלבד, אלא גם של מי שעמדו מאחור, תמכו, והחזיקו את המערכת. ירדן ורעי פותחים דלת נדירה לעולמות הרגש, החברה וההחלמה - דרך שיחה אינטימית, חכמה ונוגעת ללב. הם מדברים על הבדלים מגדריים בהתמודדות, על משמעות החברות בין גבר לאישה במסע השיקום, על אומץ להישיר מבט פנימה, ועל הדרך למצוא אור - גם אחרי השירות.