סעיף אחד בחוק השבות מקפל בתוכו כמה מהשאלות הגדולות והטעונות ביותר שהחברה הישראלית מתמודדת עמן: מי ראוי לקבל את הגנתה של ישראל בשעת צרה? מה הופך אדם לחלק מהעם היהודי? ועד כמה התשובות לשאלות הללו צריכות להסתמך על הגדרות הלכתיות? 

כיאה לחוק שנוגע בעצבים החשופים של החברה הישראלית, הוא זוכה למתקפות חוזרות ונשנות משמאל ומימין. 

האם דיון מחודש בחוק השבות הוא צו השעה, או בגידה בשותפות הגורל עם יהודי העולם, ועם אלו שהשתקעו כאן בעקבותיו?