משנה:

שנים אוחזין בטלית : זה אומר "אני

מצאתיה" וזה אומר "אני מצאתיה"; זה אומר "כולה שלי" וזה

אומר "כולה שלי" : זה ישבע שאין לו בה פחות מחציה, וזה ישבע שאין לו בה

פחות מחציה – ויחלוקו.

זה אומר "כולה שלי" וזה אומר

"חציה שלי" : האומר 'כולה שלי' ישבע שאין לו בה פחות משלשה חלקים,

והאומר 'חציה שלי' ישבע שאין לו בה פחות מרביע; זה נוטל שלשה חלקים וזה נוטל רביע .

היו שנים רוכבין על גבי בהמה או שהיה

אחד רוכב ואחד מנהיג; זה אומר "כולה שלי" וזה אומר "כולה שלי"

- זה ישבע שאין לו בה פחות מחציה וזה ישבע שאין לו בה פחות מחציה ויחלוקו ;

בזמן שהם מודים או שיש להן עדים -

חולקין בלא שבועה.

גמרא:

למה לי למתנא 'זה אומר "אני

מצאתיה" וזה אומר "אני מצאתיה", זה אומר "כולה שלי"',

ו'זה אומר "כולה שלי"? ליתני חדא?

חדא קתני: זה אומר "אני מצאתיה

וכולה שלי" וזה אומר "אני מצאתיה וכולה שלי".

וליתני "אני מצאתיה", ואנא

ידענא ד"כולה שלי"?

אי תנא "אני מצאתיה" - הוה

אמינא: מאי 'מצאתיה'? – ראיתיה : ומכאן הייתי לומד: אף על גב דלא אתאי לידיה -

בראיה בעלמא קני ; למנוע שגיאה זו תנא "כולה שלי ": דבראיה לא קני.

ומי מצית אמרת "מאי 'מצאתיה'? –

ראיתיה"? והא אמר רבנאי ומצאתה (דברים כב ג: וכן תעשה לחמרו וכן תעשה לשמלתו

וכן תעשה לכל אבדת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתה לא תוכל להתעלם) - דאתאי לידיה משמע ולא

שנאמר שהרואה – הוא המוצא אלא דוקא מי שהגיעה המציאה לידו!?

אין, 'ומצאתה' דקרא - דאתא לידיה משמע,

ומיהו תנא - לישנא דעלמא נקט, ומדחזי ליה אמר "אנא אשכחית" ואף על גב

דלא אתאי לידיה – והייתי סובר בראיה בעלמא קני - למנוע שגיאה זו תני "כולה

שלי": דבראיה בעלמא לא קני לה.

וליתני "כולה שלי" ולא בעי

"אני מצאתיה"?

אי תני "כולה שלי" - הוה

אמינא בעלמא דקתני 'מצאתיה' - בראיה בעלמא קני ; תנא "אני מצאתיה" והדר

תנא "כולה שלי" דממשנה יתירה אשמעינן דראיה לא קני.

ומי מצית אמרת 'חדא קתני'? והא 'זה'

'וזה' קתני: זה אומר "אני מצאתיה" וזה אומר "אני מצאתיה", זה

אומר "כולה שלי" וכו' ?

אמר רב פפא - ואיתימא רב שימי בר אשי -

ואמרי לה כדי: רישא ’מצאתיה’ במציאה, וסיפא ’כולה שלי’ במקח וממכר ; וצריכא:

עמוד ב

דאי תנא מציאה, הוה אמינא: מציאה הוא

דרמו רבנן שבועה עליה, משום דמורי ואמר 'חבראי לאו מידי חסר בה, איזל אתפיס

ואתפליג בהדיה' ; אבל מקח וממכר, דליכא למימר הכי - אימא לא; ואי תנא מקח וממכר -

הוא דרמו רבנן שבועה עליה, משום דמורי ואמר 'חבראי דמי קא יהיב, ואנא דמי קא

יהיבנא ; השתא דצריכא לדידי - אשקליה אנא וחבראי ליזיל לטרח ליזבן'; אבל מציאה -

דליכא למימר הכי - אימא לא!? - צריכא.

מקח וממכר. ולחזי זוזי ממאן נקט ?

לא, צריכא דנקט מתרוייהו: מחד מדעתיה

ומחד בעל כרחו, ולא ידענא מי הוא מדעתיה ומי הוא בעל כורחיה .

לימא מתניתין - דלא כבן ננס; דאי בן

ננס - האמר 'כיצד אלו ואלו באין לידי שבועת שוא '!?

אפילו תימא בן ננס: התם - ודאי איכא

שבועת שוא, הכא איכא למימר דליכא שבועת שוא: אימור דתרוייהו בהדי הדדי אגבהוה!

לימא מתניתין דלא כסומכוס, דאי כסומכוס

- האמר 'ממון המוטל בספק חולקין בלא שבועה'!

ואלא מאי – רבנן? הא אמרי המוציא מחברו

עליו הראיה!?

האי מאי? אי אמרת בשלמא רבנן: התם דלא

תפסי תרוייהו אמרו רבנן 'המוציא מחבירו עליו הראיה', הכא דתרוייהו תפסי פלגי לה

בשבועה ; אלא אי אמרת סומכוס, השתא: ומה התם דלא תפסי תרוייהו - חולקין בלא שבועה,

הכא דתרוייהו תפסי לה - לא כל שכן!?

אפילו תימא סומכוס: כי אמר סומכוס –

'שמא' ו'שמא', אבל 'ברי' 'וברי' לא אמר.

ולרבה בר רב הונא דאמר 'אמר סומכוס אפילו

ברי וברי' - מאי איכא למימר?

אפילו תימא סומכוס: כי אמר סומכוס -

היכא דאיכא דררא דממונא, אבל היכא דליכא דררא דממונא – לא.

ולאו קל וחומר הוא: ומה התם דאיכא דררא

דממונא למר ואיכא דררא דממונא למר