תאמר בעדים  שעל מה שכפר הוא נשבע !?

אלא אמר רב פפא: אתי מגלגול שבועה דעד

אחד .

מה לגלגול שבועה דעד אחד, שכן שבועה

גוררת שבועה  - תאמר בעדים , דממון קא

מחייבי ?

פיו יוכיח .

מה לפיו, שכן אינו בהכחשה?

עד אחד יוכיח, שישנו בהכחשה, ומחייבו

שבועה.

מה לעד אחד שכן על מה שמעיד הוא נשבע -

תאמר בעדים שעל מה שכפר הוא נשבע?

פיו יוכיח; וחזר הדין: לא ראי זה כראי

זה ולא ראי זה כראי זה, הצד השוה שבהן*: שעל ידי טענה וכפירה  הן באין , ונשבע - אף אני אביא עדים: שעל ידי

טענה וכפירה הם באין, ונשבע.

מה להצד השוה שבהן שכן לא הוחזק כפרן  - תאמר בעדים שכן  הוחזק כפרן !

ובעדים - מי הוחזק כפרן?

והאמר רב אידי בר אבין אמר רב חסדא:

'הכופר במלוה  - כשר לעדות ,  בפקדון - פסול לעדות '?

אלא פריך הכי: מה להצד השוה שבהן שכן

אינן בתורת הזמה  - תאמר בעדים שישנן בתורת

הזמה !?

הא - לא קשיא: רבי חייא 'תורת הזמה' לא

פריך .

אלא  דקאמר ותנא תונא  - מי דמי? התם  למלוה אית ליה סהדי , ללוה לית ליה סהדי דלא

מסיק ליה ולא מידי , דאי הוו ליה סהדי ללוה דלא מסיק ליה ולא מידי  - לא בעי רבי חייא לאשתבועי ; הכא , כי היכי

דאנן סהדי בהאי  - אנן סהדי בהאי , ואפילו

הכי משתבעי !? .

אלא כי איתמר 'ותנא תונא' - אאידך דרבי

חייא איתמר, דאמר רבי חייא: '"מנה לי בידך" והלה אומר "אין לך בידי

אלא חמישים זוז, והילך " - חייב '; מאי טעמא? הילך נמי כמודה מקצת הטענה דמי ;

ותנא תונא 'שנים אוחזין בטלית...' , והא הכא  כיון דתפיס אנן סהדי דמאי דתפיס - 'הילך' הוא ,

וקתני 'ישבע' !

ורב ששת אמר: 'הילך' – פטור! מאי טעמא?

כיון דאמר ליה "הילך הני זוזי דקא מודי בגוייהו" - כמאן דנקיט להו מלוה

דמי; באינך חמשים הא לא מודי! הלכך ליכא 'הודאת מקצת הטענה'.

ולרב ששת קשיא מתניתין?

אמר לך רב ששת: מתניתין - תקנת חכמים

היא .

ואידך?

אִין, תקנת חכמים היא, ומיהו אי אמרת בשלמא

מדאורייתא 'הילך' חייב  - מתקני רבנן שבועה

כעין דאורייתא; אלא אי אמרת מדאורייתא 'הילך' פטור - מתקני רבנן שבועה דליתא

דכוותה בדאורייתא*!?

וכי שבועת היסת אינה שבועה דליתא

כוותיה דאורייתא?

מיתיבי:

עמוד ב

' סלעים' ,  'דינרין ', מלוה אומר חמש ולוה אומר שלש: רבי

שמעון בן אלעזר אומר: הואיל והודה מקצת הטענה – ישבע; רבי עקיבא אומר: אינו אלא

כמשיב אבידה  – ופטור .'; קתני מיהת 'רבי

שמעון בן אלעזר אומר: הואיל והודה מקצת הטענה ישבע'; טעמא - דאמר "שלש",

הא "שתים" – פטור  והאי שטר -

דקמודי ביה – 'הילך' הוא , ושמע מינה 'הילך' פטור !

לא, לעולם אימא לך "שתים"

חייב, והאי דקתני "שלש" - לאפוקי מדרבי עקיבא, דאמר 'משיב אבידה הוי –

ופטור' , קא משמע לן דמודה מקצת הטענה הוי – וחייב.

אי הכי ,  'רבי שמעון בן אלעזר אומר: הואיל והודה מקצת

הטענה ישבע'? ' אף זה ישבע' מבעי ליה !?

אלא  לעולם  "שתים" – פטור , ו'הילך'  – חייב, ושאני הכא, דקא מסייע ליה שטרא ;

אי נמי  משום  דהוה ליה שטר שעבוד קרקעות, ואין נשבעין על

כפירת שעבוד קרקעות .

איכא דמותיב מסיפא: 'רבי עקיבא אומר:

אינו אלא כמשיב אבידה ופטור'; טעמא דאמר "שלש", הא "שתים"  – חייב; והא שטר, <כיון> דקא מודי ביה -

כהילך דמי; שמע מינה: הילך חייב !

לא, לעולם אימא לך "שתים"

נמי פטור, והאי דקתני "שלש" - לאפוקי מדרבי שמעון בן אלעזר, דאמר 'מודה

מקצת הטענה הוי  - וחייב'; קא משמע לן  דמשיב אבידה הוי, ופטור.

הכי נמי מסתברא , דאי סלקא דעתך שתים

חייב, בשלש היכי פטר ליה רבי עקיבא? האי - אערומי קא מערים, סבר: "אי אמינא

'שתים' בעינא אשתבועי; אימא 'שלש', דאהוי כמשיב אבידה*, ואיפטר!" אלא שמע

מינה שתים נמי פטור.

אלא קשיא לרבי חייא !?

שאני התם  דקא מסייע ליה שטרא;

אי נמי משום דהוה ליה שטר שעבוד

קרקעות, ואין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות.

מתיב מר זוטרא בריה דרב נחמן: 'טענו  כלים וקרקעות, הודה בכלים וכפר בקרקעות, הודה

בקרקעות וכפר בכלים – פטור; הודה מקצת קרקעות – פטור ; מקצת כלים – חייב '; טעמא

ד'כלים וקרקעות': דקרקע לאו בת שבועה היא, הא כלים וכלים - דומיא דכלים וקרקעות –

חייב; היכי דמי? לאו  דאמר ליה 'הילך',

ושמע מינה 'הילך' חייב?

לא! לעולם אימא לך 'כלים וכלים נמי

פטור', והא דקתני 'כלים וקרקעות' - הא קא משמע לן: הודה במקצת כלים - חייב אף על

הקרקעות.

מאי קא משמע לן? 'זוקקין' ? תנינא :

זוקקין הנכסים שאין להן אחריות את הנכסים שיש להן אחריות לישבע עליהם'!?

הכא  עיקר, התם  - אגב גררא נסבה .