בנים לחוד, בנות לחוד. התחלנו בנפרד. ולא ממש הפסקנו.

בפרק העשירי של הדתיות האלה, אורטל והדר נוגעות באחד הנושאים הכי טעונים, הכי מושתקים, הכי מוכרים לכולנו – גברים ונשים בעולם הסרוג.
הפרדה, מבוכה, פערים, שמירת נגיעה, שמירת עיניים, דייט ראשון בגיל 24 עם מישהי שאף פעם לא למדת לדבר איתה.

זה פרק על הכאב שבבידול.
על גברים ונשים שגדלים כל אחד בעולם נפרד – ואז פתאום מצפים מהם להתחבר, להתרגש, להתחתן.
כי לימדו אותנו להיזהר, אבל לא לימדו אותנו להיות יחד.

זה פרק על נערה שנמשכת למין השני – ומהר מאוד לומדת שזה אסור, מביך, אולי אפילו “פחות טוב”. על נער שמרגיש אשמה כי הוא פשוט אנושי. ועל מה קורה כשמבלבלים קדושה עם הדחקה.

לא תמצאו כאן תשובות מוחלטות. אבל כן תמצאו שאלות חדות, מבט בגובה העיניים, ורגעים של אמת. כי בסוף כולנו רוצים קשר, עומק, אהבה. ורק היינו צריכים שמישהו יגיד בקול – שזה לא מובן מאליו בכלל.