הקשר בין אחים ואחיות בבגרות – התמודדות עם אובדן אח/ות להתאבדות

בפרק היום דיברנו על אחד הנושאים הכי כואבים ומורכבים שיכולים להתרחש במשפחה – אובדן אח או אחות להתאבדות. רועי אופנבכר, שכתב את הספר "יותר מאחד פחות משניים" וערך מחקר מקיף על אחים למתאבדים, שיתף אותנו בתובנות עמוקות על ההתמודדות הרגשית, האתגרים והדרכים להתמודד עם הטראומה הזו.

סיכון מוגבר: אחים למתאבדים נמצאים בסיכון גבוה פי 2-4 להתאבדות בעצמם, במיוחד בשנה הראשונה לאחר האובדן. הם גם בסיכון גבוה יותר לדיכאון, חרדה ופוסט-טראומה.
תחושת אשמה ובידוד: אחים רבים חווים תחושות אשמה קשות ("אולי יכולתי למנוע את זה") ובידוד חברתי, במיוחד בגלל הסטיגמה סביב התאבדות.
דרכי התמודדות: טיפול פסיכולוגי, קבוצות תמיכה (כמו אלו של עמותת "בשביל החיים") ותקשורת פתוחה במשפחה יכולים לעזור בעיבוד האובדן ובהתמודדות עם הכאב.


רועי אופנבכר, בספרו המרגש והמחקרי, חושף את הסיפורים האישיים של אחים שאיבדו אח או אחות להתאבדות. הספר מתאר את הכאב, הבלבול והאשמה, אך גם את הדרכים שבהן האחים הנותרים מצליחים למצוא משמעות וכוח בהתמודדות שלהם. רועי מדגיש את החשיבות של שיח פתוח ומודעות לסימני מצוקה, כדי למנוע אובדנים נוספים.

מחקר ישראלי: מחקר שנערך באוניברסיטת תל אביב מצא כי אחים למתאבדים מדווחים על רמות גבוהות יותר של תחושת אשמה ובידוד חברתי בהשוואה לאחים שאיבדו קרובי משפחה מסיבות אחרות.
כתבה ב-Ynet: בכתבה שפורסמה ב-Ynet, רועי אופנבכר דיבר על החשיבות של תמיכה מקצועית וקבוצות תמיכה לאחים למתאבדים, והדגיש את הצורך בהעלאת המודעות לנושא.




הנושא הזה עדיין מושתק בחברה, אבל חשוב לדבר עליו כדי להבין את הצרכים של אחים למתאבדים, לזהות סימני מצוקה ולספק תמיכה רגשית ומקצועית. רועי אופנבכר מעלה את הנושא החשוב הזה למודעות, ומזכיר לנו שאפשר למצוא תקווה וכוח גם בתוך הכאב.

תודה ענקית לרועי על השיתוף הכנה והמקצועי, ועל העבודה החשובה שהוא עושה כדי להביא את הקול של אחים למתאבדים לקדמת הבמה. הספר והמחקר שלו הם צעד משמעותי בהבנה של הנושא ובתמיכה באלו שמתמודדים עם אובדן מסוג זה.