אבל אם הכל הבל, ואם אין דרך להגיע למשמעות ואם פסלנו כל מסע שעברנו, איך בכל זאת כדאי לחיות את החיים?

האם אפשר בכלל לשמוח בעולם שבו הזמן קבוע ומחזורי? בעולם שבו אין לנו אפשרות להבין לעולם ״למה?״?

זה הטוויסט הגדול של קהלת, הרגע שבו השאלה הופכת לתשובה.

הזמן המחזורי ואי היכולת לנבא את שעתיד להיות, הם בדיוק הגורמים שיכולים לספק לנו שמחה ואושר.

אם נדע לחיות את הזמן שישנו, את החיים שישנם - במקום את הזמן שעתיד לבא ואת החיים שאינם, אז יבוא האושר.

האושר לא מגיע בציפייה לאיזה סוף אוטופי, אלא דווקא כשמבינים שהסוף האוטופי הזה לא יבוא.

האזנה נעימה! נשמח לתגובות ודיון מכבד וענייני.

מקורות:

קהלת, תנ״ך

קהלת, אריקה בראון, הוצאת מגיד

קהלת, הרב אבינר, הוצאת ספרית חוה

המיתוס של סיזיפוס, אלבר קאמי, הוצאת עם עובד

הדבר, אלבר קאמי, הוצאת עם עובד

Qohelet and Camus: Answering the Absurd. Christian A. Sanchez